ממה חרדים המלונאים?

מי הם 20 המלונות שחתמו על "מסמך תקנות הצניעות", הקובעות, בין השאר, שהטלוויזיה תינעל בארון, שהבר יהיה מופרד, שעובדי המלון יתלבשו לפי קוד חרדי ושאינטרנט יורשה רק לזוגות נשואים? מי הם המלונות שנכנעו לדרישה שמשגיחים חרדים יפקחו על תכני התרבות והבידור שמוצעים לנופשים? ולמה הם נכנעו להם כל כך בקלות? עצוב לראות איך אנחנו נופלים כולנו שדודים לפני המחנה החרדי.

מבירור שערכתי עולה כי מספר מלונות גדולים באזור הצפון, אשר קולטים ציבור חרדי כל השנה, ושומרים בעצם על קודים דתיים, עומדים בפרץ ולא חתמו עדיין על המסמך. "הנזק הוא גדול לאין שיעור", הסביר לי איש שיחה, "ראשית, אנחנו רואים איפה זה מתחיל ואין לנו מושג איפה זה יסתיים. היום דורשים שנוציא את הטלוויזיה מן החדרים ומחר יבואו בדרישות חדשות שאין לשער. שנית, מדובר כאן בשירות שיעלה לנו כסף רב. שלישית, זה יביא לידי כך שנהיה נתונים ללחץ מתמיד מצד גורמים קיצונים בכל צעד ושעל שלנו. ונוסף, ואולי אף בעיקר, יש כאן פגיעה אמיתית בציבור דתי, חילוני ואף בחלק גדול מן הצבור החרדי עצמו שאינו מעוניין שייכנסו

לו לנשמה כשהוא בנופש".

האמת שהחרדים מחכים להגיע למלון כדי "לחטוא" קצת בצפייה בתוכנית זו או אחרת בטלוויזיה. מה רע? זה דווקא בריא. כל אחד צריך לנפוש קצת מן הלחצים היומיומיים. עדיף "לחטוא" קצת בצפייה בטלוויזיה מאשר לעשות מעשים קשים יותר שאנו קוראים בעיתונים ויודעים שהם מתרחשים גם בציבור החרדי. ובעצם, מי שממש לא רוצה לחטוא יכול פשוט לא להדליק את הטלוויזיה או לבקש שהוא ינותק או יוצא מן החדר, כפי שמקובל היום.

ומעשה שהיה כך היה: לפני מספר שנים הופעתי בטלוויזיה ביום שישי בצהריים בתוכנית חדשה שעלתה לאוויר בשם "העולם על פי פויירשטין". נושא התוכנית הראשונה היה 'מעמד האישה ביהדות', ואני הייתי המרואיינת של פוירשטין באותו יום שישי נכבד. אמרתי בראיון, כפי הנראה, כמה דברים שיכולים להיחשב כמהפכניים.

פאדיחה בחדר האוכל

באותו ליל שבת הייתי מוזמנת למלון יחד עם קבוצה של כמה מאות רבנים המכהנים כרבני ישובים, רבני ערים ודיינים ונשותיהם (רובם היו חרדים). עוד לפני שנכנסתי לחדר האוכל זה קרה: נשים הצביעו עלי ושמעתי התלחשויות סביבי "הנה האישה הזאת". התברר שכולם, אבל כולם, ישבו לראות טלוויזיה ביום שישי בצהריים. חשבתי שאני בסרט רע.

למזלי, לפני שהספקתי להפנים באיזה מצב קשה אני נתונה, תפס אותי רב ציוני דתי (מהיחידים שהיו שם), שאף הוא צפה בתוכנית ומכיר אותי ואת עמדותיי, ולא מתעלף מהם. הוא גרר אותי הצידה ואמר לי בנחרצות: "הסירי דאגה מלבך. את היית בסדר גמור. אני ראיתי את התוכנית ואין לך ממה לחשוש". זה נתן לי קצת אוויר ועזר לי להתמודד עם מה שקרה בהמשך. נכנסתי לתוך חדר האוכל ופסעתי לעבר הכסא שלי כשניתזים עלי מבטים קשים מכל כיוון. לא אשקר – היו גם אנשים שחייכו אלי (הם בטח לא שמעו מה שאמרתי. אולי הסאונד לא עבד בטלוויזיה שלהם).

על אף שלמשך

כל הארוחה ישבתי שפופה, מנסה להסתתר מאחורי בני משפחתי, ההצבעות לעברי נעשו לגמרי בלתי נסבלות. בשלב מסוים ניגש אלי בחור צעיר לבוש בגדים שחורים והצהיר באוזניי "הרב פלוני יבוא עוד רגע לדבר איתך". לאחר כדקה ניגש אלי אותו רב עיר מסוים, מלווה בשני צעירים, ופצח בנאום ארוך ארוך שבו הביע את דעתו המלומדת על מעמד האישה ביהדות. אמרתי מה שאמרתי ונפרדנו כידידים.

אני לא נגד צניעות. אני לא בעד טלוויזיה. כמה מהחברים הכי טובים שלי שוחים נפרד, אף שכמה מהחברים הכי טובים שלי שוחים מעורב. אני פשוט בעד שהחרדים לא יכתיבו לכלל הציבור בישראל את סדר היום שלנו. הדרך הכוחנית והשתלטנית בה הדברים נעשים, הערבוב של הכסף והיצרים הוא מפחיד, מסוכן ומעלה חששות לגבי אפשרות קיום של חיים משותפים במדינה יהודית.

רבקה לוביץ' היא טוענת רבנית, העובדת ב"מרכז צדק לנשים", טל': 02-5664390