פעילי הספינה: לא נצא לפני שיוחזר הציוד

19 פעילי שלום, שנעצרו שלשום על ספינת "רוחות של הומאניות" בדרכם לרצועת, עדיין שוהים במתקן המעצר של רשות ההגירה בנמל התעופה בן גוריון. הפעילים, שספינתם הוחרמה, יגורשו מהארץ בקרוב מאוד, אך הם נחושים בדעתם לחזור ולנסות שוב.

21 בני אדם שהו על סיפון הספינה שנעצרה שלשום והועברו לידי משטרת ההגירה. אתמול בצהריים שוחררו שתי פעילות בעלות אזרחות ישראלית ואילו שאר הפעילים הזרים הועברו לרשויות ההגירה. ממשרד הפנים נמסר כי נערכו שימועים לכל הפעילים ול-12 כבר מתאמים טיסות חזרה לארצותיהם.  

הפעילים לפני צאתם לישראל (צילום ארכיון: התנועה לשחרור עזה)

"מדובר באזרחי אירלנד, דנמרק, ארצות הברית ובריטניה", נמסר בהודעת משרד הפנים על אלה שיגורשו ראשונים. "שבעה פעילים נוספים - חמישה אזרחי בחריין, תימני וירדני - נמצאים גם הם בשלבי יציאה מן הארץ. האזרח הירדני יצא בשעות הקרובות דרך גשר אלנבי והיתר יקבלו את הציוד האישי שלהם ויעלו מרצונם על טיסה לקהיר". 

בתנועה לשחרור עזה מבטיחים כי זה לא יהיה הסוף. רמזי קייסיא, ממארגני הפלגת ספינת "רוחות של הומאניות", אמר ל-ynet: "נחזור שוב, ושוב - עם ספינות משא, ספינות נוסעים, הליקופטרים - צי שלם. שהשלטון הישראלי ייזהר, כי אנחנו באים. לא נפסיק עד שהמצור הזה יישבר לעד ולאזרחי עזה תהייה גישה לשאר העולם". 

קייסיא אמר כי ארגונו ידרוש את החזרת הספינה וכי עו"ד ישראלי ששכר הארגון נמצא איתם בקשר. לדבריו, גם ממשלת יוון התערבה בנושא והיא תדרוש את החזרת הספינה. "אני לא מבין את ההיגיון של מדינת ישראל", הוסיף. "למה לבזבז את כל הכסף הזה בשביל לחטוף את הנוסעים רק כדי לשחרר אותם מיד אחר כך? לא היו צריכים להביא אותם לארץ מלכתחילה". 

ממשרד הביטחון נמסר כי כעת נבחן האם להעביר את הציוד שהיה על הספינה לעזה דרך מעבר קרקעי. הספינה עצמה עוגנת בנמל אשדוד וגורמים מדיינים מאשרים שהתקבלה פנייה רשמית מממשלת יוון להחזירה למדינה וכי כעת הנושא נמצא בטיפול.

"העולם חייב להיחשף ליחס הזה"

הואידה עראף, בעלת האזרחות ישראלית שהייתה על הספינה ושוחררה אתמול, אמרה ל-ynet כי היומיים האחרונים שעברו עליה מאז נעצרה היו כאילו נלקחו מתוך סרט אימה של ימי הביניים.

"אני וחברתי, שמחזיקה גם היא בדרכון ישראלי, הופרדנו מהאחרים ונלקחנו לנמל אשדוד", סיפרה. "הכניסו אותנו למחסן, שם ישנו תחת השגחה של חיילים חמושים על רצפת בטון שורצת ג'וקים. לא אמרו לנו מילה, החרימו מאיתנו את כל הציוד האישי והטלפונים ולא נתנו לנו ליצור קשר עם אף אדם. יום למחרת זרקו אותנו בתחנה המרכזית של אשדוד בלי כסף או ציוד.

"זה בלתי-נסלח מה שעשו לנו, אבל אנחנו לא הסיפור. העובדה שאיימו אלינו בכוח כי רצינו לתת ציוד רפואי וחוברות צביעה לילדים בעזה פשוט אבסורדית. כשהספינה התקרבה לאזור עזה כוחות חיל הים הישראלי עלו מולנו ברשת הקשר והסברנו להם שאנחנו אזרחים שמעבירים תרופות, אבל הם איימו לפתוח עלינו באש. העולם חייב להיחשף ליחס הזה.

"הצבא הישראלי רוצה להעניש אוכלוסיה אזרחית שלמה וזה עונש קולקטיבי שאסור בהחלט על-פי כל החוקים הבינלאומיים. האזרחים בישראל לא יכולים לשתוק לנוכח כך. אין לי שום דבר נגד יהודים וישראלים, זה עניין של התעוררות. אם הישראלים רוצים להגיע אי-פעם להסכם שלום באזור הם חייבים להפסיק עם המדיניות הזו. הממשלה הישראלית אומרת שהיא תעביר את הציוד ההומניטרי דרך מעבר יבשתי, אבל זו לא הנקודה. הסיוע הוא מינימום ממה שצריך שם, אנשים נמצאים על סף מוות מרעב והציוד הזה הוא לא מה שיושיע אותם. המצור חייב להישבר".

אחרי שתיפגש עם בני משפחתה, המתגוררים בכפר מעיליא שבגליל, מתכוונת הואידה לשוב לנתב"ג כדי לנסות להיפגש עם חבריה העצורים. היא לא יודעת לאן פניה מועדות לאחר מכן אבל דבר אחד בטוח: "אני לא מתכוונת להפסיק לפעול עד שהמצור ישבר. גם אם יחטפו אותנו לא נפסיק. אנחנו לא נתדרדר לאלימות ואנחנו מקווים שהציבור הישראלי יצטרף גם הוא לזעקה שלנו נגד העוולות שמתרחשות במרחק של כמה מאות מטרים מהם".