דוס אנד רול

בדיוק לשם כך התכנסו במעוז האליטיזם האלטרנטיבי המוזיקלי הישראלי, להלן האוזן השלישית,שלושה הרכבים. שניים מהם פנים חדשות במוזיקה היהודית - חסידיקא ורמזלייך - ואליהם הצטרפו יוּד הנצחיים, שלא מוותרים על הזדמנות לתת קצת בראש עם הגיטרות שלהם. 

ראשונים לעלות לבמה היו רמזיילך. כמה דקות תחילת ההופעה הם עוד הסתובבו בהתרגשות באולם מתלבטים אם לשתות אלכוהול או לא. מבחינה חזותית, קחו את הילדים הכי טובים שהיו איתכם בשכבה, תוסיפו קצת ארומה של מי שהלך ל-8200 בצבא, והנה לכם רמזיילך. על פניו שום דבר שמסגיר את כמויות האנרגיה שהחברה האלה הולכים להשפריץ כמה דקות אחר כך על הבמה הקטנטנה בבר.

בהזמנה שחולקה לערב הזה הרמזיילכים מוגדרים כהרכב כלייזמר מודרני שרוצה לעשות שמח לאנשים. בצורה לא-רשמית הייתי מגדיר את המוזיקה שלהם כאילו הבלקן ביט בוקס פוגשים בסימטה את מוסה ברלין, שבדיוק היום שכח את הריטלין שלו. הרבה שמח, הרבה גרוב שמגיעה מהמתופפים, והרבה גיטרות וקלרינט שחלקו את ההובלה של החבורה המשוגעת. הקהל אמנם היה מורכב מלא-מעט תומכים מבית, אבל גם מי שלא הגיע משוחד נכנס מהר מאוד לגרוב של הרמזלייכים. אני בטוח שעוד נשמע עליהם בהמשך הדרך, ולאו דווקא בערבים אלטרנטיביים למיניהם.

פאטון באוזן

חסידיקא, ההרכב השני בערב, הוא טריו רוקנרולי קלאסי של בס-גיטרה-תופים, שהחליפו את אווירת הקרנבל של הרמזלייכים באווירה קצת יותר בועטת, שמנסרת עם הגיטרה את הלילה. את ההרכב מובילים שני אחים, עידן ושגיא גבעול, שאחראים על כל הטקסטים והלחנים (אלו שלא הושאלו מתהילים וכו'), ואיתם יושב על התופים דרור כהן. כבר בשיר הראשון שהם מבצעים את "שלום עליכם" קשה שלא לשים לב להשפעות סאונד של הפיקסיז ושירה מייק פאטונית (פיית' נו מור), שממש לא מוכרים בהרכבים מהז'אנר היהודי. רק על זה כבר תבוא עליהם הברכה.

המשך ההופעה כלל לא-מעט דיסטרושנים מצד אחד וסיפורי חסידות מהצד האחר, אבל מבחינת ההרכב - זה מרוח בדיוק על אותו צד של הפרוסה. לשגיא, הטייטל של המקום לא ממש משנה - האוזן השלישית או לא האוזן השלישית, בלי טיפת היסוס או רגשי נחיתות שאופייניים לא פעם להרכבים דתיים, הבמה עבורו היא פלטפורמה למסרים רוחניים לא פחות מאשר לסולואים של גיטרה.

כרגע הלהקה נמצאת בשלבים של הקלטות, והם אפילו עובדים עם שי להב מהקספרים. יהיה מאוד מעניין לראות איזה קהל יתחבר אליהם - אם הוא יהיה בנוי על זרם ספציפי של חוזרים בתשובה, דתיים-לאומיים, או שגם חילוניים לתפארת ימצאו את עצמם מחוברים לגיטרות שלהם.

יוד-עים את העבודה

את הפינאלה של הערב נתנה להקת יוד שעל המוזיקה והפנומנליות שלהם כבר שפכנו בעבר אין ספור מחמאות. גם הסאונדמן של

המקום, שכבר ראה סולו אחד או שניים ולא ממש ידע מה לצפות משלושת המזוקנים שעלו לבמה, לא נשאר אדיש לבלום על הגיטרה, ינקובסקי על התופים ולפקו על הבס. בסוף ההופעה הוא מילמל לחבר שזהו אחד ההרכבים הטובים ביותר שעברו על הבמה הזו.

בשלב הזה כבר לא נשאר הרבה קהל, אבל ליוד זה ממש לא משנה. האנרגיה פרצה מהם כמו זרנוקי מים לפיזור הפגנות. כשהסולן צעק במיקרופון לקהל שנשאר "שלום תל אביב" - קשה שלא להתאהב בו, ולקוות שיוד ושאר ההרכבים שניסו קצת לבעוט דרך האלטרנטיבה בערב הזה, יבעטו גם יום אחד במיינסטרים של המחר.