אכן ניאו-רפורמה

בעת שמיעת דברי הרב יהושע שפירא ב-ynet יהדות, נזכרתי באחת מנקודות הזמן שבהן הבנתי שמאמצי האיחוד של הציונות הדתית הם לשווא, אחיזת עיניים ואשלייה. יום או יומיים לאחר בחירתו של הרב פרופסור (צירוף משוקץ וניאו-רפורמי ידוע לכשעצמו אצל חלק מהחרדלי"ם) דני הרשקוביץ חיפשתי אותו בלובי המלון שבו התכנסה המועצה הציבורית.

מצאתי אותו יושב בחברת שני רבנים, אחד מהם הרב שפירא. בירור קצר עם כמה אנשים לגבי תכלית הפגישה הבהיר לי עד כמה חסר תוחלת הוא ניסיון האיחוד. יודעי דבר הסבירו לי שהרב שפירא בא לתהות על קנקנו של הרשקוביץ, היינו לבדוק את כשרות המועמד. ההכשר לא ניתן כפי שניכר מהעובדה שהרב שפירא היה מהדמויות הבולטות ב'פורום רמת שפירא' שהיה לאבן דרך במהלך הפילוג לקראת הבחירות.

לדבריו של הרב שפירא חשיבות רבה ויש לשמוח על פרסומם. הוא חושף

ללא כחל ושרק את מכבסת המילים המתייפיפות השלטת בשיח הציוני הדתי הפנימי. בשיח המזוייף הזה שולטות 'אהבת ישראל', 'שבעים פנים לתורה', 'מכנה משותף' וכיוצא באלה. בטח אהבת ישראל, אבל רק ישראל שמקבל את האמת שלי שהיא היחידה המוחלטת. בוודאי שיש שבעים פנים לתורה, בתנאי שאלו הפנים שלי. ואין ספק שיש מכנה משותף חזק, כל עוד זה המכנה המשותף שאני מגדיר אותו.

הנשק החרדי

הרב שפירא עושה כאן שימוש חרדי, לא חרדל"י, חרדי מובהק בנשק ידוע שפעמים רבות מופנה על ידי החרדים כנגד הציונות הדתית, ועתה הוא מופנה על ידי מי שמזוהה כחרדל"י כלפי ציונים דתיים אחרים שאינם חושבים כמוהו – הרפורמה.

וזאת יש לדעת – יכול רב להמציא את ההחמרות המוטרפות ביותר ושחסרות אפילו אחיזה קלושה בהלכה המוכרת ולמרות זאת לעולם לא יכונה או יתואר כרפורמי או כניאו-רפורמי. אותו מחמיר ייחשב לאותנטי כשכל השאר כמובן אינם אותנטיים. כאילו החמרות הן תמיד התחזקות פנימית. לעומת זאת, אם רק יעז איזה רב להציג עמדה כשברור שהוא נאמן למרחב האפשרויות ההלכתיות הוא יזכה מייד לכינוי הגנאי 'רפורמי'.

כאילו שאין עמדות הלכתיות ברורות, וכאילו לא ידוע לנו שתופעות של חברה מעורבת היו ידועות היטב בקרב יראי שמיים בתקופות שבהן הלכות צניעות זכו להתייחסויות צנועות ולא לכרכים ולספרים בהיקף של אובססיה. כאילו לא כתוב במפורש, ועל כך מתבססים בשירה חדשה ובמניינים השוויוניים, שאישה יכולה לעלות בין שבעת הקרואים לתורה.

וזאת יש לדעת בכל הנוגע למהות התפיסה החרדית ושהחרדים הלאומיים ירשו אותה מהם. אם היה מדובר רק באורחות חיים של הקפדה והחמרת יתר שקבוצה מקבלת על עצמה – שתבורך. פרטים וקבוצות רשאים לעצב את תפיסותיהם ואת אורחות חייהם כרצונם ועל פי אמונותיהם. החרדיות במהותה, וכמוה החרדיות הלאומית, תופסות את האחר כבלתי לגיטימי. לא את האחר החילוני או המסורתי, אלא את האחר שלידם, זה הקרוב אליהם.

וגם כאן, יש להדגיש,

הביקורת תופנה רק כנגד זה הקרוב אליהם מצד אחד. מאוד מעניין לדעת מה חושב הרב שפירא על הקרובים אליו מהצד החרדי. מה חושב כבוד הרב על כת הליטאליבאן שהשתלטה על הרבנות הראשית וקבעה שיש להחמיר בדיני גיור עד כדי ביטולי גיור ולהקל בדיני התבוללות? מה הרב שפירא חושב על הקביעה הליטאליבאנית שבית דינו של הרב דרוקמן פסול? כמו כן, כיצד מתייחס הרב לדגל התורה ולרבניה שבחרו להישאר בממשלת העקירה לפני ארבע שנים?

לפני שנים רבות הייתה כאן ציונות דתית קלאסית, שפויה, רגילה נורמאלית. בהדרגה, החלו להתפתח בה כתות שונות ומשונות. ובמילים של הרב שפירא: ניאו-רפורמה. אם התפתחה בציונות הדתית ניאו-רפורמה, הרי מקרה מובהק שלה היא מערכת ההשקפות של הרב שפירא