שבעת פלאי ירושלים
מחקירתו של פיטר גרינאוויי בציור של רמברנדט, דרך גרסה גרמנית של "הדוור מצלצל פעמיים" ועד סיפורו של בכיר הבמאים הנאצים: שמוליק דובדבני עם המלצות לפסטיבל ירושלים
רמברנדט: אני מאשים
הרצאה חזותית מאלפת שמעביר פיטר גרינאוויי, ועניינה שלל הרמזים והחידות הפזורים בציורו המפורסם של רמברנדט, “משמר הלילה". סרט תיעודי זה משמש מעין יצירה-משלימה ל”Nightwatching” שביים גרינאוויי ב-2007 ועסק בתעלומה המסתתרת בתוככי הציור מ-1642, שסימן הן את שיאה של הקריירה של רמברנדט והן את רגע קריסתה.
"רמברנדט: אני מאשים". הבמאי כבלש והיסטוריון
גרינאוויי, שראשו מופיע בתוך מלבן קטן בשולי הפריים, משמש כאן כהיסטוריון, פרשן ובלש. הוא קורא את הציור כדימוי שבאמצעותו שולח רמברנדט אצבע מאשימה כלפי הקושרים שהביאו לרציחתו של מפקד המיליציה הצבאית של אמסטרדם. זהו תענוג צרוף לחזות באופן שבו מפנה גרינאוויי את תשומת לבו של הצופה לפרטים קטנים וחבויים בציור, מתעכב על משמעותם, ולמעשה צולל אל נבכי תהליכי הקריאה והפענוח טוב יותר מכל מורה להיסטוריה של האמנות.
התוצאה היא מותחן אינטלקטואלי שבמהלכו מעביר גרינאוויי את הדמויות ההיסטוריות הרלוונטיות תחת חקירה צולבת, ובה בעת הופך אותנו, הצופים, לעדי ראיה (דרך הבחינה המדוקדקת של הציור) ולחבר המושבעים.
בחורה על הרכבת
סרטו של הבמאי הצרפתי הוותיק אנדרה טשינה מבוסס על סיפור שהסעיר את צרפת לפני חמש שנים, ובמרכזו צעירה לא יהודיה שהודתה כי בדתה מלבה את התקפתה על רקע אנטישמי בתחנת רכבת בפריז. הגיבורה כאן היא ז'אן, המתגוררת עם אמה האלמנה (קתרין דנב) ואינה עושה הרבה עם חייה. היא מתאהבת במתאבק צעיר המעורב בעולם הסמים, וכשהעניינים מסתבכים היא מחליטה לפברק את הסיפור הנ"ל.
"בחורה על הרכבת". חידה מרתקת של דמות אחת
במקביל עוקב הסרט אחר משפחתו של עורך דין יהודי בולט (מישל בלאן), מאהבה לשעבר של האם, הנשכר על ידה לטפל בפרשה. אלא שסיפור זה לוקה בעודף דידקטיות, וגיבוריו – נוסף לעו"ד מופיעים בו בנו האתאיסט וגרושתו הישראלית-אורתודוקסית (רונית אלקבץ) – מעוצבים כסטראוטיפים. גם הקשר שנרקם בחלק זה של הסרט, בין הנערה המתוסבכת לנכדו בר המצווה של עורך הדין, הינו תמוה ובלתי מספק.
הופעתה האניגמטית והבלתי אמפטית של אמילי דקן, הזכורה מ"רוזטה" של האחים דארדן, היא הנכס הגדול של הסרט – דמות שלוקה בעיוורון היסטורי ושהמוטיבציה לשקריה, כמו גם הלקחים הנובעים מהם, נותרת החידה המרתקת שבמרכזו.
יריחו
סרט גרמני זה שנעשה בהשראת "הדוור מצלצל פעמים" הוא לגמרי לא מה שניתן להעלות על הדעת. נכון, היצר ניצת גם פה בין רעיה בלונדינית מדוכאת לבין גבר צעיר וחסר פרוטה המתקבל לעבודה בשירות בעלה. אבל התוצאה אפורה הרבה יותר, מתרחשת על רקע נופיה העגמומיים של מזרח גרמניה לשעבר, והבעל הנבגד הוא מהגר תורכי לא מאושר (“אני חי במדינה שלא רוצה בי", הוא אומר בעצב, “עם אישה שקניתי").
"יריחו". פילם נואר עם ביקורת חברתית
בכלל, עוצמתו של הסרט שביים כריסטיאן פצולד (“ילה”) נובעת האופן שבו שלוש הדמויות אינן פועלות בהתאם לסטראוטיפ, וכל אחת מהן היא אומללה בדרכה. מבלי לחשוף כיצד, נציין רק ש"פילם נואר" טבטוני זה נטען במפתיע בביקורת חברתית אקטואלית הרואה במהגר התורכי, גם אם הגיע לגרמניה בגיל צעיר ועשה בה את הונו, "אחר" נצחי וקורבן לשנאת זרים. הופעה מעולה של נינה הוס כאישה ושל חילמי סזר בתפקיד הבעל, שהוא בו זמנית קנאי ושתלטן, אנושי ואוהב, ברוטלי וחסר ישע.
דונג
הנציג בפסטיבל של סרטי ה-Mumblecore, הגל החדש של הקולנוע העצמאי האמריקני. העלילה מתרחשת באוסטין, טקסס, ועוקבת אחר שתי אחיות תאומות-שותפות לדירה, שאחת מהן, המרותקת לכיסא גלגלים, היא מנהלת-שותפה בחנות לבגדי וינטג', בעוד האחרת שוקלת הצעת עבודה כמורה באפריקה. הרבה לא קורה כאן, בסרט שביים אנדרו בוז'לסקי, מהאבות המייסדים של הז'אנר (“הערכה הדדית”). הדמויות – שכוללות גם מאהב ותיק של האחות הנכה ואת אימן הלסבית ובת זוגה – בעיקר מדברות, על שום דבר בעצם.
"דונג". אינדי אמריקני, בלי המתיקות המיותרת
אך בתוך הלא-כלום הזה מסתתרת יצירה מקורית ביותר, שגיבוריה אינם שקועים בפטפטת אינטלקטואלית טרחנית נוסח אריק רוהמר הצרפתי, אלא הם פשוט הם-עצמם. השחקנים אינם מקצועיים (הצוות מבוסס בעיקר על אנשי קולנוע צעירים בני המקום), הדיאלוגים נשמעים מאולתרים וטבעיים, והסך הכל הוא התעכבות מהנה לרגע על חתיכת-חיים של בני 20 פלוס – בלי אותה תחושה של מתקתקות יתרה המאפיינת את נציגיהם המסחריים יותר של סרטי האינדי (ע"ע "ג'ונו" ו"מיס סנשיין הקטנה").
הרלאן – בצל היהודי זיס
סרט תיעודי העוקב אחר הקריירה של בכיר במאי גרמניה הנאצית, פייט הרלאן, שב-1940 יצר בשירות גבלס את אחד הסרטים המשוקצים בתולדות הקולנוע, “היהודי זיס" – יצירה אנטישמית שגיבורה הוא חלפן כספים נכלולי ודוחה המשחית את גרמניה הטהורה, שהצפייה בה היתה חובה על כל איש אס.אס ושזכתה בזמנה להצלחה מסחרית עצומה. בעקבות הסרט הועמד הרלאן לדין אחרי המלחמה, אך זוכה.
"הרלאן - בצל היהודי זיס". סיפורו של במאי נאצי
מרבית הדוברים בסרטו של פליקס מולר הם בני משפחתו של הרלאן, בהם אחייניתו, כריסטיאנה קובריק, אלמנתו של סטנלי. הם מספרים כיצד צילו של "היהודי זיס" רודף אותם עד היום, ובתוך כך עולות סוגיות נצחיות שעניינן אשמה ואחריות, ותפקידו של האמן בימים חשוכים (הרלאן טען בזמנו שהוכרח לשתף פעולה וכי חי תחת איום).
המוזרויות של העלמה הבלונדינית
בהגיעו לגיל 100 שיעשע עצמו מנואל דה אוליברה הפורטוגזי, זקן במאי תבל, עם הסרט הזה (הוא עדיין מביים אחד-שניים בשנה) – מהתלה שנונה שעניינה מפגש בין האידיאה לממשות. גבר מיוסר פוגש גברת זרה וקשובה ברכבת, ומגולל באוזניה את סיפורו המר. כיצד אהב פעם נערה בלונדינית שהבחין בה מבעד לחלונו, אוחזת בדרך מפתה מניפה סינית; איך איבד את כל כספו בשל התנגדות דודו-פטרונו לנישואיו עמה; כיצד יצא למסע ארוך כדי להרוויח כסף שיאפשר לו לבקש את ידה; ומה שקרה לבסוף, כאשר כמעט זכה בה.
"המוזרויות של העלמה הבלונדינית". אגדה רומנטית אפלה
הסרט מבוסס על סיפור קצר מאת בכיר סופרי פורטוגל, אסה דה קיירוש בן המאה ה-19 (שכתב גם את "חטאו של האב אמארו"), והניגוד בין אופיו של הסיפור לזמן ההתרחשות של ימינו מעניק לסרט צביון של מין אגדה רומנטית
אפלה. התוצאה היא משכית קולנועית בעלת משך הקרנה לא שגרתי, שכן 63 דקות בלבד אורך התענוג.
לא חבר שלך
סרטו של גיורגי פאלפי, ההונגרי המוכשר (“טקסידרמיה"), מבוסס רובו ככולו על אימפרוביזציה - לא רק מצד השחקנים הלא-מקצועיים, אלא של צוות ההסרטה כולו. העלילה שעוקבת אחר כמה דמויות בבודפשט של היום שחייהן קשורים זה בזה, חשובה פחות מהתוצאה הסופית – תרגיל אסתטי קיצוני, למיטיבי הלכת. את הסרט מלווה סרט דוקומנטרי קצר שעניינו התנהלות יומיומית בגן ילדים. האנלוגיה בין עולמם של הזאטוטים לזה של המבוגרים אינה אלא מתבקשת.
