פרשנות: שטייניץ טעה, אבל לא הושפל
המחלוקת על המע"מ קרעה את שטייניץ בין אמונתו בצורך לבטל את הפטור, לבין נאמנותו לנתניהו, שיותר מכל - רצה את הפחתת המסים. בסופו של דבר: שטייניץ כשל בשיווק עמדתו, אבל סכינים בגב לא נתקעו כאן
סביבתו של שר האוצר יובל שטייניץ ספגה אמש (ב') את גלי ההדף מנסיגתו המפתיעה של ראש הממשלה נתניהו, שחזר בו מהטלת המע"מ על ירקות ופירות. מוקירי השר ודורשי כבודו העבירו מסרים שעליו להתפטר, אחרי מה שנראה להם כ"זובור" מכוון שנעשה לשר בסיעת הליכוד בכנסת. שטייניץ אמר שם כי המע"מ עבור יעבור, נתניהו שתק, וכעבור שעתיים כאילו תקע סכין בגבו.
- מקורבי שטייניץ: רה"מ נכנע, ניתן להעביר המע"מ
התסכול אחז בסביבת השר, אבל שטייניץ עצמו הגיב בשוויון נפש, עם חיוך קל. הוא אפילו לא שוקל להתפנות מרצונו. מהזווית שלו, המעמד המשפיל כביכול קיים רק בראש שלהם. בעיניו, ויש לו על כך קבלות, הוא ניהל מאבק גאה ומכובד על דעתו, ולא זז או יזוז ממנה מכל מקום – לא הוא שהתקפל, אם בכלל היתה התקפלות.
גם אם פיו וליבו של שטייניץ שווים והאמת היא נר לרגליו, גם בכביש שלו, לא מספיק להיות צודק - צריך להיות חכם. לא די בצדק שהוא קיים אם לא נעשה דבר על מנת שגם ייראה. עשית ולא פרסמת – כאילו לא עשית, ורק אתה נושא באחריות למראית העין שהתקבלה בשורה האחרונה. מחזה האבסורד הוא, שבניגוד לביקורת שהושמעה, לא הידע והניסיון בכלכלה הם שחסרו לשטייניץ, כמו תפישת העולם שבפוליטיקה הכלכלית, שבה לא הכסף משחק כמו פסיכולוגית ההמונים.
מה ומי גרמו לכך שהתקשורת לא נתנה לשטייניץ אפילו את 100 ימי החסד הראשונים בתפקיד? זה לא רק נתניהו שהאפיל עליו, למרות שהוא לא חש כעומד בצל, אלא גם הוא עצמו שאיננו מיומן בלהסביר לתקשורת את פניו. אולי בגלל שלא הספיק להשתחרר מהחשאיות של עיסוקיו הקודמים בוועדת החוץ והביטחון, או שטרם למד איך מוכרים לעולם סיפור אישי מחמיא, ללא טביעת אצבעותיך.
סאגת המע"מ היא חלק מהכשל הזה. אפילו עם מקורביו הוא לא חלק את רוב חוויותיו מהוויכוחים והדיונים המרתוניים, שהיו לו עם ראש הממשלה בשבועיים האחרונים, בניסיון לצאת מהפלונטר הפוליטי של המע"מ. בין לבין, שני הצדדים שמרו על דממת אלחוט גם כשהוויכוחים התפתחו לעימותים קשים, וחילוקי הדעות העמיקו.
שר האוצר היה ועדיין מחזיק בדעה שהפטור ממע"מ הוא "עיוות היסטורי" ופתח להעלמות מס במאות מיליונים שחייב להתחסל. ראש הממשלה אמנם הלך אתו כברת דרך בראש אחד, עד שגברו עליו הלחצים הפוליטיים והציבוריים והחלו ההיסוסים.
למחלוקת הזאת יש פן מאוד אישי. היא קרעה את שטייניץ בין יושרתו המקצועית כשר לבין הלויאליות והרגש החמים שהוא רוחש לזוג נתניהו. פוליטיקאי משופשף כבר היה מוצא דרך לעצב בשלט-רחוק דימוי ציבורי חיובי לעמדתו הפוליטית ולעזאזל היריב. אבל שטייניץ לא קורץ מהחומר הציני. השיקולים של הדוקטור לפילוסופיה מורכבים יותר. קשה לו "ללכת בלי ולהרגיש עם". גם נתניהו לא היה יוצא נשכר מחשיפת המחלוקת.
בחדרי חדרים
בכל אותם ימים סוערים בחדרי חדרים הם שידרו עסקים כרגיל. כלומר, שטייניץ המשיך להטיף פה ושם את האמת שלו. נתניהו לא התבטא, בהנחה שהציבור לא שכח איך היה אחד ממובילי המאבק במע"מ. שטייניץ לא הרים ידיים ועדיין קיווה להחזיר את נתניהו לתלם הקודם. נתניהו התקשה לחזור בתשובה, להטלת המע"מ, אבל גם לא היה מוכן לשלם את המחיר הנדרש תמורת ביטולו, בהקפאת תהליך הפחתות המסים הישירים. זה הבייבי שלו והוא דבק ברפורמה כאילו היתה מטה הקסמים לחילוץ המשק מהמשבר ולחידוש הצמיחה. אלא שבנקודה זו שתיקתו שידרה מסר כפול, שטפח על פניו כמו על פני שר האוצר.
בוועדת הכספים לא הבינו מדוע נתניהו ושטייניץ לא מגיבים על שאלותיו החוזרות של היו"ר משה גפני, אם יהיו מוכנים להקפיא את הרפורמה ובכך להפוך את הטלת המע"מ למיותרת. בוועדה כבר התגבש קונצנזוס נדיר מקיר לקיר נגד המע"מ הפוגע בחלשים בתמורה להקפאת הפחתות המסים שמיטיבות רק עם החזקים. החשבון התקציבי היה פשוט: דחייה ל-2011 של התכנית להפחית כבר השנה 1% ממס החברות ושל הפחתת 2% במס ההכנסה המתוכננת ל-2010, תחסוך לאוצר אובדן הכנסה של כ-4.5 מיליארד שקלים. זהו יותר מכפל ההכנסה של כ-1.8 מיליארד שקלים הצפויה מהטלת המע"מ.
בכנסת לא היו מודעים לדרמה המתחוללת בחדרי החדרים של קריית הממשלה הסמוכה. היא נעלמה גם מעיני בכירים בליכוד. וכך, מחוץ לזירה האישית בצמרת המדינה, התנהל המאבק הציבורי והפוליטי נגד המע"מ על אש קטנה. ש"ס התנגדה אבל לא האמינו שהיא לא חותרת למכור את תמיכתה בכסף טוב. בליכוד התפתח כיס ההתנגדות סביב מירי רגב, וגם עליה ריננו שהיא תתיישר אחרי שתשביע את הרעב הטבעי של ח"כ טרייה לפרסום. המתח הפנימי והחיצוני גבר ככל שהתקרב יום ההצבעה בוועדת הכספים, שתוכנן למחר (ד').
בסוף השבוע שעבר הלך גפני בברכת שטייניץ למכור לנתניהו פשרה: המע"מ יעלה והמסים יפחתו כל אחד ב-2 עד 3 פעימות שנתיות מקבילות. נתניהו לא הגיב חד וחלק, ושטייניץ התאכזב. באוצר לא התפלאו ולא הופתעו. הם תמכו בפשרה, אבל גם מכירים את נתניהו הלא-צפוי. לכן נערכו כבר לפני כחודשיים לכל תרחיש אפשרי של שינויים במבנה התקציב, לאחר אישורו יחד עם חוק ההסדרים בממשלה. הם הריחו לאן תוביל התחממות הביקורת הציבורית.
דם לא נשפך כאן
הקש ששבר את גב נתניהו היתה ש"ס. השר אלי ישי הקצין והקשיח לפתע את עמדתו. ישי שהה בימים האחרונים בפריס, וקו חם נפתח בינו ללשכות נתניהו ושטייניץ. בימים האחרונים הפך ישי את עורו, ובמקום להתמקח החל לאיים. הסיבה לשינוי המגמה עדיין עלומה. בראשית השבוע הוא נשאל ישי ישירות לאן הוא חותר, והוא ענה "אפילו עד לבחירות". שטייניץ לא קנה את האיום, השלים עם התנגדות ש"ס וגיבש בכנסת רוב חלופי בלעדיה לתמיכה במע"מ.
אתמול מתח ישי את החבל, אחרי ששר האוצר הכריז בסיעת הליכוד כי המע"מ יעבור "עם ש'ס או בלעדיה". ישי הגיב באיום לפרק את הממשלה ולהכשיל את העברת התקציב, אם יעקפו אותו, מה שאכן יביא להקדמת הבחירות. שטייניץ לא נבהל. אפילו כשבבוקר פרסם שר החקלאות שלום שמחון, עוד מתנגד להטלת המע"מ, כי הוא עומד להודיע לשר האוצר על התנגדות כל שרי העבודה ובעקבותיהם כל הסיעה.
האם נתניהו הריח מפולת? שטייניץ המקמץ במלים לא נכנס לראש של נתניהו, ואינו שואל מדוע לא העמיד את איומי ישי במבחן של מי ימצמץ ראשון. עם זאת, עוד לפני ישיבת הסיעה הם סיכמו שלא להסכים. אחרי הישיבה, בלחץ איומי ישי, נתניהו הכריע. אם זה היה הכיוון למה לא תיאמו מראש את הדברים שיאמרו על המע"מ בסיעה? שאלה פתוחה.
הכרעת נתניהו היתה הפשרה הכי קרובה לקונצנזוס של ועדת הכספים: המע"מ לא יוטל והפחתת המסים תוקפא חלקית. הורדת מס החברות תידחה ל-2010 ושל מס ההכנסה השולי תהיה 1% במקום 2%, מה שיוסיף לתקציב "רק" 2.5 מיליארד שקלים. אמנם פחות 2 מיליארד שקלים מהכנסות ההקפאה המלאה אבל עדיין כיסוי גבוה לאובדן של 1.8 מיליארד שקלים מהמע"מ.
בשורה האחרונה, אחרי ניפוי רעשי הרקע, דם לא נשפך בבירה הזאת שכולה קרקס. פשרת נתניהו מספקת די והותר ענפי זית לזרי ניצחון על ראשיהם של סרבני המע"מ מכל קצות הקשת הפוליטית; שום סכין לא נתקעה בגב של אף אחד: הפשרה לא אמורה להפתיע או להביך איש מהנפשות הפועלות, אם בשבועיים האחרונים קדמו לה ויכוחים וניסיונות שכנוע הדדיים בין שטייניץ לנתניהו; קל וחומר כאשר בדקה ה-90 הם התייצבו מול פני התקשורת ודיברו אליה בשני קולות, כל אחד והאמת שלו.
גם לא ראוי לדבר כאן על ביזוי או השפלת שר האוצר שמכבד את הכרעת ראש ממשלתו. בכלל, סוגיית המע"מ מתגמדת ליד תקדימים קשים יותר של קודמיו, בעיקר של בייגה שוחט, אחרי שיצחק רבין ביטל את המס שהטיל על הבורסה, והוא התכופף ולא התפטר.
הרבה מנצחים יש בסיפור הזה, מהשר אלי ישי עד מירי רגב, אבל גם שלושה מפסידים: נתניהו, לו רק בגלל הרושם שנוצר, לפחות למראית עין, כאילו האיש שוב לחיץ, מזגזג, ומתחמן; שטייניץ בגלל שלא ידע להקדים תרופה למכה שספג האוצר בסדרת קלקולי התקציב; ואיכות השלטון שכבר נמצאת מזמן בדרך לשפל המדרגה מרוב אותם קלקולים, כי סוף מעשה כמעט אף פעם איננו במחשבה תחילה.
נתניהו ושטייניץ. למה לא תואמו ההצהרות?
צילום: גיל יוחנן
מומלצים
