טור זה משמש את לקוחות כל קופות החולים

לא מזמן צלעתי לסניף קופת חולים כללית ליד הבית שלי. בזמן שחיכיתי לרופא קראתי עלון מידע לשירותים רפואיים, שמוצע לאנשים ששכחו להביא עיתון. "הגיע הזמן לשינוי חיובי!", נכתב שם, "רוצה לשפר את מצבך הבריאותי?". חשבתי שההמשך היה צריך להיות "אז תלך לרופא! אתה כבר בקופת חולים גם ככה!", אבל לא: העלון הבטיח לי 50 אחוז הנחה עם הצגת הפניה מרופא המשפחה לאימון אישי בחברת קואצ'ינג. אני מניח שבעגה המקצועית זה מכונה קופון חולים.

לרגע חשבתי לבקש הפניה מהרופא רק בשביל לכתוב אחר כך בעיתון מה אני חושב על קואצ'רים (אני מתעב אותם ברמ"ז אברי. הביצה דווקא מתעניינת), אבל די מהר הגעתי למסקנה שמיד אחר כך אני אצטרך לעבור קופת חולים, אם לא מדינה, וזה המון ביורוקרטיה. פשוט אין סיכוי שאני נשאר בקופה שמחזיקה רופאים שמוכנים לכתוב לי הפניה לחרא הזה. ברצינות, אם אתה חבר בכללית ואתה הולך דרכם לקואצ'ר, אני רוצה ממך החזר על דמי החבר שלי.

זה בסדר, אני אמתין עד שתסיים לקרוא את "הקדוש, הגולש והמנכ"ל".

אידיוט.

קופת חולים היא מקום שאנשים עם כאב ראש אמורים להיכנס אליו בשביל לצאת עם אקמול, לא עם הפניה לראות דביל. כדי לזרות חול בעינינו הם שינו את שם המוסד: לפני כמה שנים אמר איזה יועץ בשכר גבוה מדי ש"קופת חולים" נשמע כמו משהו שאפשר לקבל בו עודף מפסוריאזיס, אז רוב הקופות הפכו ל"שירותי בריאות". במסגרת המיתוג מחדש - אותה המצאה ערמומית שהופכת דוגמנים לטאלנטים, זונות לנערות ליווי וראשי ממשלה לשעבר לראשי ממשלה לשהווה - הוכנסו לשירותי הבריאות תזונאים, כירופרקטורים ומדקרים סיניים, שהם בכלל מדקרים ישראלים שלמדו בבית ספר לרפואה סינית, שעל פניו אמור להכשיר אותם להיות מלצרים. רופאי משפחה הפכו למומחים ברפואת המשפחה. רוקחים המשיכו להיות האנשים האלה שנותנים לך את מה שרשום במרשם.

שירותי הבריאות נהיו כל כך כלליים, שמספר עלוני הפרסומת במרפאות כבר משתווה לזה של המשקלים. אף פעם לא הבנתי למה קופות חולים צריכות כל כך הרבה משקלים. במרפאה הממוצעת יש יותר משקלים למ"ר מאשר בכל מקום אחר בעולם, כולל לוד. במרפאה שבה המתנתי לרופא יש משקל לא רק בכל אחד מחדרי הבדיקה, אלא גם בכל מסדרון. בחלק מהמסדרונות יש שני משקלים. למה? איזה משבר השמנה פתאומי יכול לפקוד את גבעתיים שנצטרך לשקול 15 אנשים בכל רגע? יתחילו לייבא "פופ טארטס"?

אני לא רוצה להשוויץ, אבל אני מחזיק בכרטיס "מושלם זהב". הכרטיס תמיד היווה מבחינתי את חוד החנית בטיפול במחלות; לא היתה פעם אחת שחליתי בדלקת גרון ולא קיבלתי אנטיביוטיקה. הפלסטיק הזהוב גילם את זכותי הטבעית לטיפול רפואי הולם, זכות שלא ניתן לשלול מאף אזרח ואדם שאיננו עני. הייתי משוכנע שאין מחלה בעולם שלא מכוסה על ידי כרטיס הזהב שלי, אבל זה חלף לפני שנכנסתי לרופא, במהלך השיחה שניהלתי במשרד עם עובדת הקופה. סליחה, השירות:

"אני רוצה לעניין אותך בכרטיס 'מושלם פלטינום'".

שיט. "מה קרה, גילו מחלות חדשות?".

"לא שידוע לי".

"זה עולה יותר כסף?".

"כן".

זה קצת הטריד אותי, אבל לפחות עכשיו אני מבין שהכסף הזה ילך למטרות נשגבות, כמו לממן קואצ'ר לאיזה דביל. אם בעתיד הם יחליטו גם לסבסד סדנאות רייקי, הם בטח יוציאו כרטיס "מושלם אירידיום".

סליחה, אני מתנצל. בדקתי, ולמעשה הם כבר מסבסדים רייקי.

אידיוטים.

טוב, אני אמנם יורד על הכללית, אבל האמת היא שאני די מרוצה מהשירות שהם העניקו לי עד כה. לראיה, אני לא מת. כשאני חושב על זה, יש בכללית רק שני דברים שבאמת מעצבנים אותי. הראשון הוא שהם ממליצים על קואצ'רים, שהם אנשים שחושבים שצריך לשלם להם על שימוש במילים "יישום", "מינוף" ו"העצמה". הדבר השני הוא הילד מהפרסומות שאומר "למה". אני כל כך שונא את הילד הזה שבכל פעם שהוא אומר "למה", אני מוסיף "אבא שלך לא גמר על השדיים?".

אני אוהב לסיים כל טור במשהו שלמדתי, והנה, למדתי שגברים חווים שלושה שלבים בהתמודדות עם כל מחלה: השלב הראשון, השלב השני והשלב השלישי. תבדקו את זה, זה נכון.