לימי בין המצרים: קינת הרב סבתו

בתשעה באב, לפני עשרות שנים, כשעוד היה בחור ישיבה, כתב הרב חיים סבתו קינה לזכר הנרצחים בשואה. את המילים חיבר כמה ימים לאחר שביקר במוזיאון "יד ושם", חוויה שהותירה עליו רושם עז. הרב שילב את הקינה בספרו "בואי הרוח", שיצא בשנה שעברה, וכך אירע שהתגלגלה לידיו של מלחין ירושלמי - שאף הקליט ביצוע לשיר.

לרגל י"ז בתמוז, יום התענית שבו מתחילים ימי בין המצרים - הם שלושת השבועות שמסתיימים בתשעה באב - ynet מעלה את הקינה להשמעה. הקינה מופיעה גם בקובץ קינות לתשעה באב, שעוסקות בשואה. בכמה בתי כנסת אף נהגו לקרוא את הקובץ.

המלחין הוא יהודה קדרי, בן 68 מירושלים. קדרי למד בחוג למוזיקולוגיה באוניברסיטה העברית, וכעבור שנים ייסד במכללה לבנות בירושלים את החוג למוזיקה - שם עבד במשך 20 שנה עד צאתו לגמלאות. על השתלשלות העניינים שהובילה להלחנת הקינה, הוא מספר: "רעייתי ואני חברים בחוג בית לספרות, המתכנס אחת לשישה שבועות. בכל פעם מחליטים על ספר לקריאה לקראת המפגש הבא, וגם על חבר בקבוצה שיפתח את הדיון בדברים מעט יותר מעמיקים. כשהוחלט על 'בואי הרוח' אמרתי שכבר הספקתי לקרוא אותו, ומיד נודבתי לפתוח את המפגש הבא.

"לקחתי את התפקיד ברצינות, ואספתי מאמרים, קטעים וראיונות על הספר ועל הרב סבתו. ירדתי לעומק הדברים. תוך כדי עבודה חשבתי לעצמי מה אוכל לעשות, כמוזיקאי, כדי להפתיע. צצה לי המחשבה להלחין את הקינה שבספר, וכשהתברר לי שהרב עצמו יגיע לדיון - המוטיבציה עוד גברה".

המפגש נקבע להיערך כמה ימים לאחר יום השואה, שבעיצומו ישב קדרי והלחין את הקינה. אל המפגש הגיע עם הקינה מולחנת באופן חלקי. בשיחה עם ynet העיד הרב סבתו כי עבורו זו היתה הפתעה גמורה, שגרמה לו ולנוכחים התרגשות רבה. קדרי מספר כי הרב עודד אותו להמשיך להלחין את הקינה, וגם להקליט אותה.

זמן קצר לאחר שסיים את עבודת ההלחנה ניגשה אליו נכדתו, הלומדת בכיתה ט' בבית הספר הדתי לבנות "פלך", ושאלה אם יש לו ניגון שקשור לשורשי המשפחה, לצורך עבודה לבית הספר. מיד הגיש לה הסב את הניגון שסיים, והיא חיברה לו ליווי לפסנתר. התוצאה הוקלטה, והשניים אף הופיעו עם היצירה במסגרת ערב שורשים שנערך בבית הספר.

הוריו של קדרי עלו לארץ עוד לפני השואה, וניצלו מהתופת. על עטיפת הדיסק הודפסו תמונות קרובי משפחה - דודים ובנות דודה שנספו בשואה.

איך על אחי/ הרב חיים סבתו

(בקינה מוטיבים ממגילת איכה, וממדרשים על המגילה ועל גזירת המן). 

חזן:

אֵיךְ עַל אַחַי נִגְזַר דִּין וְנֶחְתַּם

בְּחוֹתָם שֶׁל טִיט וְחוֹתָם שֶׁל דָּם

קַם גּוֹי עֲלֵיהֶם לְהֻמָּם, לְאַבְּדָם

כְּמוֹ גְּוִיּוֹת נִסְחֲבוּ מִבֵּיתָם

הֲעַל דָּמָם תְּכַפֵּר אַדְמָתָם

קהל:

כְּמוֹ גְּוִיּוֹת נִסְחֲבוּ מִבֵּיתָם

הֲעַל דָּמָם תְּכַפֵּר אַדְמָתָם

חזן:

וְהוּסַר פְּאֵרָם וְנִקְרַע אַבְנֵטָם

וְגֻלַּח זְקָנָם, נִגְזְזוּ פֵּאוֹתָם

הוֹד מַחְמָדָיו קָרַע זָר, הִפְשִׁיטָם

פְּאֵר יוֹנְקוֹתָיו קָצַץ, כְּרָתָם

קהל:

הֲעַל דָּמָם תְּכַפֵּר אַדְמָתָם

הֲעַל דָּמָם תְּכַפֵּר אַדְמָתָם

חזן:

וְהוּצְגוּ עֵירוֹמוֹת תּוֹך קָהָל, נַעֲרוֹתָם

נִנְעֲצוּ סַכִּינִים תּוֹך אֲרוֹן פָּרֹכְתָּם

וְדָמָם לֹא בִּצְבֵּץ רַק זָרַם בֵּינוֹתָם

וְרָתַח לֹא שָׁקַט בְּדַם בְּנוֹתָם

הֲעַל דָּמָם תְּכַפֵּר אַדְמָתָם

קהל:

וְרָתַח לֹא שָׁקַט בְּדַם בְּנוֹתָם

הֲעַל דָּמָם תְּכַפֵּר אַדְמָתָם

חזן:

לֹא בְּדַם חֲסִידִים וּגְדוֹלֵי רַבּוֹתָם

לֹא עֵת אֶל סֶלַע נֻפַּץ עוֹלֵל יוֹנֵק תָּם

אֵיךְ חֻלְּלָה שְׁבוּעָתָם וּבְרִיתָם

נִשְׂטְמָה שַׁוְעָתָם וְנָדַמָּה תְּפִלָּתָם

קהל:

הֲעַל דָּמָם תְּכַפֵּר אַדְמָתָם

הֲעַל דָּמָם תְּכַפֵּר אַדְמָתָם

חזן:

נִדְחֲפוּ נִבְהֲלוּ תּוֹךְ קְרוֹנוֹת בְּהֶמְתָּם

עִם יַלְדֵיהֶם נְפוּחִים וְקוֹל בְּכִיָּתָם

לֹא קָרַע רְקִיעִים רַק קָרַע לִבּוֹתָם

לֹא חָמַל עֲלֵיהֶם אִישׁ בְּצֵאתָם

הֲעַל דָּמָם תְּכַפֵּר אַדְמָתָם

קהל:

לֹא חָמַל עֲלֵיהֶם אִישׁ בְּצֵאתָם

הֲעַל דָּמָם תְּכַפֵּר אַדְמָתָם

חזן:

נֶאֶסְפוּ כִּדְגֵי יָם וְהוּבְלוּ כְּשֶׂה תָּם

אֵי מָדוֹר בַּשָּׁמַיִם נֶחְתְמָה גְּזֵרָתָם

וּמַה סּוֹד עֲקֵדָתָם וְדָתָם

אֵי אוֹתוֹתָם וְנִיחוֹחַ עֲבוֹדָתָם

קהל:

הֲעַל דָּמָם תְּכַפֵּר אַדְמָתָם

הֲעַל דָּמָם תְּכַפֵּר אַדְמָתָם