לקחו מכם כסף בחוף הים? בעיה שלכם

החופים בהם מותר לגבות תשלום בכניסה אינם רבים - תשעה במספר והם מפורטים ברשימה באתר משרד הפנים. אם ניסו לגבות מכם כסף בכניסה לחוף שאינו ברשימה - מבחינת משרד הפנים מדובר בעבירה. אך מה קורה אם דורשים מכם את הכסף 5 דקות אחרי שנכנסתם? זו, מתברר, כבר בעיה שלכם. אחריות משרד הפנים עוברת רק בגבול הכניסה - משם והלאה - אתם ברשות עצמכם.  

שחר ויעל לוינסון גילו את גבול האחריות הדק הזה לפני כשבועיים. השניים, בשנות ה-20 לחייהם, הגיעו לחוף בצת בצפון וביקשו לבלות כמה ימים בחיק הטבע. "זה היה החוף השלישי או הרביעי שביקרנו בו, והחלטנו להתמקם דווקא שם אחרי שביררנו שאין בו תשלום ושלא מדובר בשמורת טבע", סיפר שחר. חוף בצת אכן אינו נכלל ברשימת החופים שבהם מותר לגבות תשלום, ובכניסה לחוף לא הוצב אף שלט המתריע בפני הנכנסים כי חלה עליהם חובת תשלום כלשהי.

השניים התמקמו בחוף ובילו יום מהנה. למחרת זכו לביקור מפתיע מהזכיין שמפעיל את החוף. בשעות הערב הוא ניגש אליהם ודרש לקבל 50 ש"ח עבור הלינה במקום. אגב, התשלום המירבי המותר לכניסה לחוף הוא 10 ש"ח לאדם.

אבל בני הזוג סירבו לשלם והבהירו לזכיין כי על פי החוק אסור לגבות כסף בחוף זה. "הדרישה שלו היתה שנשלם עבור הלינה בחוף - לא עבור שימוש במתקנים כאלה או אחרים", הדגיש לוינסון. הזכיין מצדו התעקש ואמר כי התשלום הוא הדרך היחידה שלו לממן את שירותי הנקיון והתחזוקה שהוא נותן במקום.

הויכוח התארך והשניים כבר הסכימו לשלם ובתנאי שיקבלו חשבונית מס על התשלום. "התשובה מצד הזכיין היתה שכרגע אין ברשותו חשבוניות, אך הוא הבהיר שכך מתנהל המקום כבר 23 שנים ושעלינו לשלם לו". הויכוח נמשך. בני הזוג עמדו על סירובם לשלם ורק כשאיימו לפנות בנושא לרשויות החוק ויתר הזכיין על דרישתו.

משרד הפנים: "לא אחריותנו" 

מה אומרים על כך במשרד הפנים? לדברי אשר גרנר, מנהל אגף רישוי עסקים וחופי רחצה במשרד הפנים, הנושא כלל איננו באחריות המשרד. "אנחנו אחראיים אך ורק על הגבייה בכניסה לחוף", אמר גרנר ל-ynet. "כל מה שקורה בתוך החוף איננו באחריותנו".

תגובה דומה מסרה גם מחלקת הדוברות של המשרד: "החוק מסמיך אותנו רק לעניין הגבייה בכניסה. כל מה שקורה בתוך החוף הוא באחריות הרשות המקומית בלבד".

ברשות המקומית הרלוונטית - המועצה האזורית מטה אשר - הבהירו כי מבחינתם אין כל בעיה עם גביית התשלום. גלי רז, האחראי על תיירות וחופים במועצה, אמר ל-ynet: "הזכיין גובה כסף על הנקיון בחוף ועל העובדה שאפשר להשתמש שם בשירותים ובמקלחות. מה הבעיה עם זה? אי אפשר גם לבקש שיהיה נקי, וגם לא לרצות לשלם. מי שלא רוצה לשלם, מוזמן ללכת לחוף אחר, שבו אין שירותי נקיון ותחזוקה".

החוק: ניקיון אינו בגדר "שירותים בתשלום"

אז מה אומר החוק בנושא הזה? מבדיקה מדוקדקת של חוק "הסדרת מקומות רחצה (1964) עולה תמונה שונה וחד משמעית: סעיף 6 א (10) בחוק קובע שאמנם ניתן לקבוע דמי כניסה למקום רחצה בעד השירותים הניתנים בו, אולם נוכחותו של מציל, נקיון, בתי-שימוש והספקת מים לשתיה לא ייחשבו כשירותים לענין פיסקה זו.

במילים אחרות, בחוף שאיננו ברשימת החופים של משרד הפנים יכול הזכיין לגבות כסף רק עבור שירותים ספציפיים כמו השכרת כסאות נוח, או מתקני פעילות חופיים למשל. נקיון החוף והתחזוקה השוטפת של המקום הם חלק מחובותיו כזכיין החוף.

בחברה להגנת הטבע, אליהם פנו הלוינסונים מיד לאחר המקרה, הבהירו כי חוף בצת הינו חלק מתופעה מדאיגה. "חוף הים הוא נכס ציבורי והציבור הרחב אמור ליהנות ממנו בחינם... במקרה הנוכחי ניסו לגבות סכום הגבוה פי חמישה מהמותר", אמר משה פרלמוטר, רכז החופים והים של החברה. בחברה ציינו כי ישמחו לקבל פניות דומות על כל מקרה של גביית תשלום בניגוד למותר - "במטרה לטפל בתופעה מול הגורמים הרלוונטיים".

עו"ד עמית ברכה, סמנכ"ל "אדם טבע ודין", גינה גם הוא את המקרה: "יש לתמוה ולבדוק היטב כיצד קורה שהמועצה האזורית מטה אשר אין לה היתר לגבות כסף מהציבור, מעלימה עין מניסיונות בלתי חוקיים לעשוק את הציבור. לא פחות מכך יש לתמוה כיצד בוחר משרד הפנים להתעלם מההתנהלות השערורייתית בחוף בצת, הנדמית כפרקטיקה של עולם תחתון".