תאי זרע במעבדה: מוסרי או לא?
יממה לאחר פרסומו של מאמר אודות הפקת תאי זרע בתנאי מעבדה, מתעוררת השאלה, מה יש לדת ולפילסופיה לומר על נסיונו של האדם להעמיד צאצאים בכל גיל ובכל מצב?
מדענים מניוקסל שבאנגליה פרסמו מאמר המתאר כיצד הם הצליחו להפוך תאי גזע עובריים לתאי זרע. המאמר מעורר ביקורת רבה בקהילה המדעית וישנם אלה החולקים על תוצאותיו, אבל על דבר אחד איש אינו חולק – לא רחוק היום שבו יצליחו מדענים להפיק תאי זרע מתאי גזע עובריים.
תאי גזע עובריים הינם תאים הנוצרים במהלך התפתחות העובר ומתמיינים לתאים הבוגרים המרכיבים את גופנו. לאחר הלידה, הגוף מורכב כבר מתאים בוגרים ואין עוד תאי גזע עובריים בנמצא. אך לפני שנתיים, הצליחו מדענים להפוךתאי עור בוגרים לתאי גזע עובריים.
אם תחברו את שני קצוות החוטים, זה של המחקר מלפני שנתיים וזה של המחקר שפורסם אתמול, תתקבל התמונה הבאה: בעוד כעשור, יוכל אדם בוגר לקחת תאים "רגילים" מכל חלק בגופו, להפוך אותם באמצעים כימיים וחשמליים לתאי גזע עובריים ואז להפוך את אותם תאים עובריים לתאי זרע. כל מה שצריך זה ביצית שתיאות לקלוט את תאי הזרע, והנה לכם הורות בגיל מתקדם.
חשוב לציין כי עד כה הניסוי הצליח רק בהפקת תאי זרע מתאי גזע שמקורם בעוברים זכרים. מי שקיוו להצהרות כגון "אין עוד צורך בגברים", ייאלצו לדחות את הסיפוק הזה. אך גם בלי הכותרת המפוצצת הזו, מדובר ברעיון מסעיר למדי. האפשרות לייצר תאי רבייה מתאים רגילים מחוללת תמורה עמוקה, אם ביטול מוחלט, של המושג עתיק היומין "פוריות". עולם שבו בני האדם וחיות אחרות יכולים להעמיד צאצאים ישירים הנושאים את המטען הגנטי שלהם, ללא קשר לגילם או למצב הפריון שלהם, הוא עולם הרחוק מרחק משמעותי מהעולם הטבעי שאותו חוקרים המדענים.
לפיכך הפקת תאי מין הוא מסוג המעשים הלוקחים אותנו אל מעבר לגבול בלתי נראה - שמצדו האחד עומד האדם כחוקר, מביט ומנתח של העולם בו הוא חי, ומצדו השני הוא עומד כיצור המשנה בתכלית את העולם שלתוכו נולד. חקר הטבע מצייד את האדם בכלים, שבאמצעותם הוא משנה את חוקיו.
מי מפחד מתאי גזע – ולמה?
זהו בדיוק מסוג הרעיונות שמעוררים את אנשי המוסר לצאת ולמחות כנגד עבודתם של המדענים. "תהליך הרבייה נתפש כתהליך מאוד קדוש ואינטימי, ומחקרים מסוג זה נחשבים למעשים המרחיקים אותנו מהטבע", אומר ד"ר דניאל שפרלינג, מומחה לאתיקה של רבייה ופריון, מביה"ס למדיניות ציבורית באוניברסיטה העברית. לדבריו, הבעיתיות המוסרית של המחקר שפורסם אתמול, נוגעת לשני מרכיבים שלו - מקור תאי הגזע, והייעוד של תאי הזרע.
תאי גזע עובריים, המשמשים במחקרים ביולוגיים, מקורם בעוברי אדם שהושמדו. החוק ברוב המדינות מתיר את השימוש בעוברים עודפים לצרכים מדעיים. עוברים עודפים הם עוברים שהוצאו מגופה של אישה בהפלה מלאכותית, או עוברים שנוצרו בהפריה חוץ-גופית, ולא הושתלו בגוף האישה.
בשל כך, מתנגדים חוגים דתיים שמרניים לכל עיסוק מדעי שקשור לתאים הללו, ולא משנה מה ייעודו. לצידם, יש את אלה שאינם מתנגדים לחקר תאי הגזע העובריים ולהפקתם, כל עוד הם משמשים לריפוי מחלות סופניות. התנגדותם מתחילה כאשר מבקשים להתמש בהם למטרות אחרות, כמו טיפול בבעיות מוטוריות שלא מסכנות את חיי החולה או רבייה. לבסוף, ישנם אלו המתנגדים לשימוש בתאי גזע ליצירת תאי זרע, פשוט כי הם מתנגדים לרבייה שאינה כדרך הטבע.
הקריטריון הרפואי
אמירתו של אובמה מעוררת תהייה: האם די בידע מבוסס כדי לקבל הכרעה בסוגיה כה עקרונית? בבואנו לבחון את הנקודה השנייה שתוקפים המתנגדים ליצירת תאי זרע, נדמה שהידע המדעי לא מספיק ועלינו לגשת לטיעונים מוסריים, הקשורים לתכלית העבודה המדעית. "כאשר נעשה שימוש בתאי גזע, צריך לשאול לשם מה נעשה בהם שימוש", אומר שפרלינג. "אם השימוש הוא לצורך ריפוי, זה עניין אחד, אבל הבאת ילדים לעולם אינה ריפוי מחלה, ויש לשאול האם ראוי לעשות שימוש בכל הכלים שמעמיד המדע לרשותנו, כאשר חיי אדם אינם נמצאים בסכנה".
"לפי מיטב הבנתי, למדענים מניוקסל יש מטרה רפואית. הם רוצים להשתמש בשיטה הזו כדי לעקוב אחר תהליך הפיכת תאי הגזע לתאי זרע ולהבין היכן התהליך משתבש אצל גברים הסובלים מאי-פריון. לכאורה מדובר במחקר כשר, הבעיה מתחילה כשהטכנולוגיה שנועדה לריפוי עשויה לשמש גם לייעוד אחר".
"אם ניקח כמשל את מיון הביציות. בתחילה השתמשנו בשיטה הזו כדי למנוע העברה של מחלות בתורשה. אבל ניתן לעשות בשיטה הזו שימוש לבחירת מין הילוד או תכונות מסוימות שאין להן השפעה בריאותית. האם ראוי שניקח ידע שרכשנו לצרכים רפואיים ונשתמש בו כדי לענות על צרכים חברתיים? במקרה של תאי הזרע השאלה היא, האם לגיטימי להשתמש בשיטה לצורך הפרייה. השאלה כאן היא האם הפרייה היא פעולה רפואית".
"את השאלה הזו אפשר להחיל על כל מיני מעשים שקשורים לתחום הפוריות. האם, למשל, תרומת ביצית היא כמו תרומת איבר? כשמדובר בתרומת איבר אין לנו הרי כל קושי מוסרי, אך כשעוסקים בביציות פתאום ההסתכלות היא אחרת. יצירת אדם אינה מטרה רפואית, ולכן יש אלה הרואים במחקרים מסוג זה עבודה מדעית לא מוסרית, כיוון שהיא להוביל במהרה למעשים שהם אינם רפואיים".
שפרלינג סבור שישנה דרך להתגבר על שני המכשולים, מכשול תאי הגזע ומכשול תאי הזרע. הפתרון טמון, לטענתו, בדו שיח פעיל וישיר בין המדענים לבין הציבור. "החוק הישראלי קובע שמדען חייב לשמור על עוברים שנוצרו בהפריית מבחנה למשך 5 שנים. לאורך תקופה כזו, הורים יכולים להחליט האם הם מעוניינים לשמור על הביציות המופרות להריון נוסף, או לתרום אותן למחקר. כמו כן, בעתיד הם יוכלו אולי לבחור לייצר תאי זרע מהביציות הללו ולהשתמש בהם כדי להפרות ביציות בעתיד".
האם צפויה התנגדות דתית?
בארה"ב נושאת ההתנגדות לחידושים מדעיים הקשורים תאי גזע ולהפרייה אופי ממוסד ויעיל, בשל העוצמה המרוכזת בידיהם של חוגים נוצריים שמרנים. לחוגים אלה השפעה פוליטית לא מבוטלת, ובאוגוסט 2001 הם זכו לניצחון חשוב, כאשר הביאו את נשיא ארה"ב דאז, ג'ורג' וו. בוש, לחתום על צו שאסר על הממשלה הפדרלית לממן מחקרים מסוג זה. בחודש מרס האחרון ביטל הנשיא הנוכחי, ברק אובמה, את הצו של קודמו בתפקיד.
בישראל, היחס לנושאים אלה סובלני יותר, בהשפעת יחסה המורכב יותר של ההלכה היהודית למעמד העובר. זו גם אחת הסיבות לכך שישראל נחשבת לאחת המדינות המובילות בעולם בתחום טכנולוגיות רבייה וחקר תאי גזע עובריים.
"גם בקרב הנוצרים לא כולם באותה דעה", אומר פרופ' נועם זוהר, ראש התכנית ללימודים מתקדמים בביו אתיקה במחלקה לפילוסופיה באוניברסיטת בר-אילן. "יש זרמים שמרנים יותר ופחות. הכנסייה הקתולית מחזיקה בעשרות השנים האחרונות בדעה, שמרגע ההפריה העובר הוא אדם ולכן כל פגיעה בעובר ואפילו אם מדובר בשמונה תאים במבחנה, היא רצח. גם רבים מן הפונדמנטליסטים באמריקה אוחזים בדעה זהה. חוגים אלה מתנגדים לשימוש בעוברים להפקת תאי גזע, גם אם הם מחוץ לגופה של אישה ואפילו למטרות ריפוי".
"בקרב פוסקי הלכה יהודים ניתן לשמוע מגוון קולות בנושא, אך אפילו הרבנים המחמירים ביותר לא יאמרו שעוברים במבחנה נחשבים ליצור שפגיעה בו היא רצח. דבר זה תורם לכך שהמצב המשפטי בישראל ביחס להפלות ולחקר תאי גזע הוא יחסית ליברלי. בסוגיית ההפלות יש אנשי הלכה מחמירים יותר, אבל לי נראה שאלה פוסקים המושפעים במידה רבה ממה שקורה אצל הנוצרים ובין כה וכה אין להם כוח פוליטי רב להשפיע על החוק בישראל".
יחסה הסובלני של היהדות לשימוש בתאי גזע למחקר המיועד לריפוי נובע גם מהערך הגבוה שניתן להצלת נפשות בהלכה. אך מה קורה כאשר מגיעים לשימוש בהם למטרות אחרות, כמו במקרה של הפקת תאי זרע? "כאן עולה השאלה האם בכלל יש בעיה בהפקת תאי גזע", אומר פרופ' זוהר, "אם אין, אז גם מותר לייצר מהם מוצרים קוסמטיים. אבל מי שנוקט עמדת ביניים, שאומרת שהרג העובר הוא לא רצח אבל יש בו עבירה פחות חמורה, כגון פגיעה סמלית בערך האדם, יצטרך לשקול עבירה זו מול התועלת הצפויה ממחקר שהוא לא לשם הצלת נפשות. כאן אנו מגיעים לשאלה האם הולדה בסיוע טכנולוגי היא מעשה בעל ערך. יש לזכור ששאלה דומה עולה גם בהקשר של עניינים אחרים שהם פחותים מהצלת נפשות, כמו פגיעה מוטורית שניתן יהיה להתגבר עליה באמצעות הזרקת תאי גזע".
השאלה המרכזית, סבור פרופ' זוהר, היא למי זה נועד לעזור. "למה אנחנו עושים את זה? כדי להראות שאנחנו יכולים או כדי לענות על ערך אנושי מסוים? צריך להעלות כאן תרחישים ולשאול האם יש אינטרס אנושי אמיתי".
פרופ' זוהר סבור כי בניגוד לשאלת תאי הגזע, שם קשה למצוא רב אחד שיאמר שעובר במבחנה הוא אדם, שאלת ייצור תאי הזרע לשם הולדה תיענה בצורה מגוונת ולא אחידה. "יש כאלה שהולדה על ידי זוגות חד מיניים תיראה ביניהם כדבר מגונה או פסול שלא צריך לסייע לו מדעית. איני מביע כאן הסכמה איתם, אבל יהיו בלי ספק קולות כאלה. אם יהיה מדובר בעזרה לזוגות חשוכי ילדים או לאמהות חד הוריות, אז האידיאולוגיה ההלכתית של פרו ורבו עשויה להטות את הכף בעד זה".
נכון לעכשיו נראה שהדיון המוסרי, חשוב ככל שיהיה, אין ביכולתו לעצור את גלגלי הקדמה. אם עוצרים לחשוב על זה, אין אתגר מדעי אחד, שהמין האנושי נמנע מלעמוד בו בגלל ספקות מוסריים. היכן שיש רצון ויכולת, יהיה גם גילוי מדעי. אם המחקר עליו דווח אתמול יבשיל לכדי טכנולוגיה יישומית, אז ניווכח שהעמדת צאצאים בכל גיל ובכל מצב רפואי היא שאיפה גדולה מדי של אנשים רבים מדי, מכדי שהמדענים יימנעו מלספק אותה לציבור.
במובן מסוים, זה יוכיח שהפקת תאי זרע במעבדה דווקא עולה בקנה אחד עם אחד הצרכים ה"טבעיים" מכולם, הצורך האבולוציוני לשמר את המטען הגנטי ולהעבירו לדור הבא.
