ממזרח תיפתח הרעה

ב-1967 ריסקה ישראל את צבאות מצרים, סוריה וירדן ופיתחה את קונספציית "הסבירות הנמוכה" למתקפה ערבית. אך כידוע, ב-1973 נופצה הקונספציה על ידי תהפוכות המזרח התיכון ומגבלות המודיעין, וישראל עמדה בפני סכנת השמדה.

ב-2003, בעקבות כיבוש עיראק על ידי ארה"ב, פיתחו קברניטי הביטחון הלאומי בישראל את קונספציית "הסבירות הנמוכה" לגבי מתקפה מהחזית המזרחית, המהווה איום קטלני על "הבטן הרכה" של ישראל. אך ב-2009 מתנפצת הקונספציה, כשארה"ב נסוגה מעיראק ומורידה פרופיל צבאי במזרח התיכון. צעדים אלה עלולים להיות דלק – ולא מים – למדורת האלימות האזורית.

נסיגת ארה"ב אמורה להחזיר את קברניטי ישראל לקרקע המציאות ולמנוע התרסקות נוסח 1973. היא אמורה לשחררם מהאשליה שנוכחות הצבא האמריקני בעיראק היא קבועה, מנטרלת את החזית המזרחית ומאפשרת לכאורה לישראל לקצץ בתקציב הביטחון ולהמעיט בחיוניות הביטחונית של רכסי יו"ש לביטחון ישראל.

השלכות המהפך במדיניות ארה"ב, מתקיפה והתרסה לנסיגה ופייסנות, עלולות להוות תזכורת לאופי הבלתי-צפוי, הבוגדני והאלים של המזרח התיכון, המחייב סף ביטחון גבוה במיוחד למדינה היהודית.

לדוגמא, ב-1969 הפכה לוב בפתאומיות מבת ברית של ארה"ב לבת ברית של ברה"מ. בסיס חיל האוויר האמריקני הגדול בעולם מחוץ לארה"ב, "ווילוס", הפך בן לילה לבסיס סובייטי.

ב-1979 הפכה איראן בפתאומיות ובאלימות מ"שוטר" אמריקני במפרץ הפרסי ל"גנגסטר" המאיים על ארה"ב.

ב-1980 הפרה עיראק את השלום עם איראן ופתחה במלחמה שהפתיעה גם את תחנות הרדאר האמריקניות המוצבות במפרץ הפרסי. ב-1990 הפרה עיראק את השלום עם כווית, כבשה והרסה אותה.

ב-1989 התמוטט המשטר הסובייטי. פרשנים ליהגו על תום עידן המלחמות ועל "דיווידנד השלום", אך העולם והמזרח התיכון במיוחד הפכו לפחות ודאיים, פחות-צפויים, פחות יציבים ופחות מובנים, ולכן ליותר-מסוכנים.

ב-1993 נחתם "הסכם אוסלו" ושמעון פרס כתב את "המזרח התיכון החדש", המבטל כביכול את חשיבות הגבולות והשטח לביטחון הלאומי. אבל במקום תהליך שלום, הפך אוסלו לתהליך של חינוך לשנאה וטרור חסרי תקדים. כדי להבטיח את "הבטן הרכה" נאלצו צה"ל והשב"כ לחזור ליו"ש.

ב-1948 הפר המלך עבדאללה את התחייבותו לגולדה מאיר להימנע ממלחמה בישראל, ב-1966 הפר המלך חוסיין את התחייבותו לארה"ב שטנקים אמריקנים לא יחצו את הירדן, ב-1967 וב-1973 נאלץ חוסיין להצטרף למלחמות נגד ישראל, ב-1968-1970 העניק לאש"ף בסיסים לטרור אנטי-ישראלי, ב-1990 שיתף המלך חוסיין פעולה עם סדאם חוסיין.

מה יהיה גורל החזית המזרחית והסכם השלום עם ישראל, אם וכאשר יופל המשטר ההאשמי על ידי גורמי טרור פלסטינים, סורים או איראנים?

השלמת הנסיגה האמריקנית מעיראק והתרחקותה של ארה"ב מתפקידה כ"שוטר של העולם", עלולים להחריף מתיחויות פנימיות בעיראק, וכן מתיחויות אזוריות וגלובליות, שיביאו להגברת מעורבות פרו-ערבית רוסית, סינית וצפון קוריאנית, להסלמת התוקפנות האיראנית, הסורית ולהחרפת איום הטרור על משטרים המקורבים לארה"ב במפרץ הפרסי, במצרים ובירדן.

נסיגת ארה"ב מעיראק שופכת אור על פוטנציאל של אי-ודאות, אי-יציבות, אי-כיבוד הסכמים והאלימות במזרח התיכון ללא קשר למדיניות ולקיום ישראל.

תקדימי העבר מחייבים את ישראל לבסס את מדיניותה על תרחישים מזרח תיכוניים, ולא להתמכר להרהורי-לב קטלניים. המזרח התיכון מחייב במיוחד את ישראל לסף ביטחון גבוה בגזרה המזרחית, שהיא הפגיעה ביותר: רכסי יו"ש המהווים את "רמת הגולן" של ירושלים ושפלת החוף, את מכשול הטנקים היעיל באזור, בדמות אלף מטרים תלולים במזרח, ופלטפורמה חלומית לפלישה לרצועת החוף הצרה בדמות 600 מטרים מתונים במערב.