איך מייצרים חרד"ל

אין זמן מבוזבז יותר מזה המוקדש לקיפול כביסה. מלאכה זו עוצרת את ריצת החיים ואונסת את הקפלן לקפוא על מושבו ולעסוק באוריגאמי של תחתונים. עונת הקיץ אם כך היא העונה הבוערת עבורי בכל הקשור לתובנות ולשאלות קיומיות. ריבוי ימי הבוץ, הבריכה והיצירה בקייטנת תאומיי מספק עודף פנאי לקיפול ולהגיגים. במסגרת זו צצה במוחי השבוע שאלה קיומית: האם מונה החשמל שבביתי מונה גם את החשמל הדרוש לסיבובו שלו? אם כן, מדוע עליי לשלם עבורו? הרי הנהנית מפעולתו היא חברת החשמל?

עוד בטרם פניתי לחברת החשמל בעניין, והנה צצה במוחי שאלה קיומית לא פחות: מדוע ירצה אדם דתי-לאומי להידמות לחרדי? מה דוחף למַעָבר מאידיאל היוצר את המציאות אל הצד המבקר? מחברה שהקימה מדינה עבור העם היהודי לקהילה שעיקר תפארתה על ההסתגרות והבדלנות? הרי מכותרות הימים האחרונים נראה שיותר ויותר בציבור הסרוג ביצעו את המעבר הזה. ניכר אף כי אימצו את שיטות הלוחמה החרדיות ופתחו בבליץ על עמיתיהם הציונים. מה כל כך קורץ להם שם?

עניינו של מאמר זה אינו בביקורת על האידיאולוגיה החרדית או החרד"לית. להפתעת רבים מהקוראים אתוודה, כי איני נמנה על הציבורים הנ"ל. ימנו להם אלה במחילה מבקרים משל עצמם (כן, בטח). לנגד עיניי אם כך עומד הציבור הסרוג הציוני לגווניו. זה המאבד את טובי בניו לשני מחנות הניצבים בקטביו: החרד"לים והדתל"שים.

הפחד, הפחד

הסיבה העיקרית למעברם של הד"לים אל המחנה החרד"לי נעוצה לעניות דעתי במניע אישי ולא חברתי. הפחד. כסטודנט זכור לי היטב הפחד הזה. בזמנו הקפדתי להאזין למרצה ממרחק בטוח בעורף האולם. מנגד, הקפידו בנות הקו הראשון לסכם כל עיטוש ולאגור כל טיפת רוק שנפלטה מפיו. את דפי הכתיבה הותרתי צחים כשלג ואף הקפדתי לשמור עוד שבעה נקיים. כצפוי, הגיע יום הדין. המבחן קרב, ומי שלא ראה את שמחת החננות שלפניו לא ראה שמחה לאיד מעולם. והנה הפחד מחלחל... אם כולם כתבו וסיכמו, הם בוודאי יודעים משהו שאני לא. אוי לי מיום הדין.

באותה מידה צופים הסרוגים בחרדים. הרי הם מתנדנדים על הגמרות כשאנו מבטלים זמננו בצבא. מפרידים אשה בשרית מבעלה החלבי כשאנחנו מפזזים בחתונות מעורבות. הם בוודאי יודעים דבר שאנחנו לא. אוי לנו מיום הדין, ובמקרה הזה אפילו אין מועד ב'.

ברור כי מי שמוסיף על דברי התורה חומרות מגוחכות ומטורפות, אינו צדיק או "משקיען". הוא אף עלול להיכשל במבחן. אך ספר זאת לילד בן 18 הנדרש להחליט על המשך דרכו. תחושת ההתבטלות הסרוגה מול החרדים רק מגבירה את תופעת ההגירה.

הסיבה לכך נעוצה

בחטא הקדמון של החינוך הסרוג, שגם אני תוצר שלו. הריק שהוא יוצר. לא בלימודי קודש ובתפילות אינטיסיביות, אלא בתפיסת נפח רוחני. המורים בחינוך הממלכתי-דתי משקרים לתלמידיהם. הם עושים זאת בהסתירם מצעירי הצאן, כי קיימים עולמות רוחניים שלמים שהם אינם חשופים אליהם. נער הסופג חינוך פילוסופי הומניסטי כללי ויהודי – מקבל חיסון יעיל מהפחד המוביל לקנאות. ואת החיסון הזה מסרבים המחנכים הסרוגים לתת.

ילד המאמין לתעמולה כי משקה מוגז הוא "טעם החיים", עלול לקבל זאת כתורה למשה מסיני. אך חברו הנחשף לעובדה כי מדובר במי סוכר חומציים, יתפתה לכך הרבה פחות. מדוע? משום שנוגדני הביקורתיות כבר מפעפעים בדמו. לכן, ביקורתיות היא התשובה מול פולחן הקנאות החרד"לי. היא החיסון מפני רגשי הנחיתות והפחד. על מובילי החינוך במגזר הסרוג להבין כי אין לחשוש ממנה.  

אם כך, על הציבור הדוגל בתורה ועבודה לפתוח את שורותיו לרוח ההומניזם והביקורת. לחסן את דור העתיד שלו בפני החושך והאימפוטנציה היצירתית. אם לא ינהג כך, יאפשר לפתוח את שעריו לא ל"תורה ועבודה" אלא לזו המתבססת על "תורה וחרדה".

חוצמזה 

בלט בהעדרו במצעד הגאווה, שלט של נציגי הו"ד "עשה לך רב".