המקלטים בצפון: שיפור משמעותי, לפחות ליהודים
משרד הביטחון והרשויות המקומיות יכולים להתפאר בשיפוצים המקיפים שנערכו למקלטים הציבוריים מאז מלחמת לבנון השנייה. אולם במגזר הלא-היהודי, המצב רחוק מלהשביע רצון. בנצרת, למשל, רק לרבע מהתושבים יהיה פתרון בזמן מלחמה
שלוש שנים חלפו מאז התגלה העורף הישראלי במערומיו, במהלך מלחמת לבנון השנייה. מקלטים ציבוריים מוזנחים, בלתי כשירים לשהייה ממושכת, היו מנת חלקן של רשויות רבות בצפון שעמדו בקו האש. מאות אלפי האזרחים שלראשונה מצאו עצמם במשך 34 ימים ברציפות בחזית הלחימה, נאלצו להתמודד גם עם היעדר התנאים המינימליים לשהייה ממושכת במקלטים.
שבעה חודשים לאחר המלחמה, פרסם ynet תחקיר ובו סקר מקלטים שנערך ברשויות המקומיות. בדיקה זו גילתה כי למרות ההבטחות לשיקום מהיר, רבים מהמקלטים הציבוריים נותרו במצב מחפיר. היום, שלוש שנים אחרי המלחמה, המצב נראה אחרת לגמרי - לפחות בכל הנוגע למקלטים הציבוריים.
בשנים האחרונות היתה השקעה נרחבת של משרד הביטחון, בעזרת תרומות של גופים חיצוניים ובראשם "הקרן לידידות", במסגרתה שופצו אלפי מקלטים ברחבי הארץ, מקו העימות שבגבול הצפון ודרומה. השיפוצים כללו עבודות ריצוף, הקמת תשתיות חדשות של מים וחשמל, כבלים וטלפון וכן התקנת מזגנים ותאורה. חלק מהרשויות הפנו כוח אדם מיוחד לטובת אחזקת המקלטים באופן שוטף.
"השיפוץ הנרחב התבצע במקלטים שביישובי קו העימות שהוכשרו לשהייה ממושכת", מסביר גורם בפיקוד העורף. "ככל שזזים דרומה מקו העימות, רמת השיפוץ משתנה בהתאם, מתוך הנחה כי מדובר בשהייה פחות ממושכת. ניתן לקבוע היום שכ-85 אחוז מהמקלטים הציבוריים ברמת כשירות טובה. החוכמה היא לשמר את זה לאורך זמן ולהתמודד עם ונדליזם".
החולייה החלשה - המגזר הלא-יהודי
השיפור במוכנות העורף, מסביר אותו גורם, לא ניתן להשוואה ביחס למצב העורף במלחמה. "זה בכלל לא על אותה הסקאלה. מצב המקלטים הציבוריים הוא רק אחד המשתנים בסיפור. בנוסף, שודרג גם מערך הצופרים, הרשויות מתאמנות באופן קבוע ורמת המוכנות טובה מאד היום - בטח בהשוואה למה שהיה פה לפני שלוש שנים".רשות החירום הלאומית (רח"ל), שהוקמה כחלק מהפקת לקחי המלחמה, הפיצה בשבועות האחרונים מסמך ל-252 רשויות, בו היא מבקשת לקבל תמונת מצב של היערכות העורף ברמה הלאומית. בימים אלה מתגבשים הנתונים לכדי סקר. "אנחנו מנסים לקבל תמונת מצב כללית לגבי כשירות המקלטים הציבוריים", מסביר אבי דוד, סגן ראש רח"ל. "ברור לנו שלא לכל האנשים במדינה יש ממ"דים, ולכן המטרה היא לבנות תכנית רב-שנתית למיגון נרחב של האוכלוסייה".
מקלט ציבורי בקריית שמונה, מרס 2007 (צילום ארכיון: אביהו שפירא)
אלא שהבעיה מתעוררת מחדש כשמדובר במגזר הלא יהודי. ברשויות הערביות בצפון קיים מחסור חמור במספר המקלטים הציבוריים העומדים לרשות התושבים, שכן מרבית הדירות ובתי המגורים נבנו לפני התקן המחמיר, המחייב ממ"ד.
העיר נצרת ספגה מכה קשה במהלך המלחמה, כששניים מבניה נהרגו במטח קטיושות שנורה אל העיר. בניגוד לערים אחרות בצפון, בהן המקלטים הציבוריים עמדו לרשות התושבים גם אם לא היו שמישים וסבלו מהזנחה, נותרה נצרת ללא אמצעי מיגון. למעט שני מקלטים ציבוריים בכל העיר, ומספר מצומצם של מקלטים בבתי הספר, לתושבי נצרת לא היה מקום להסתתר בו מפני הקטיושות.
המקלטים הציבוריים: תל אביב במצב עוד יותר גרוע
דו"ח מבקר המדינה על היערכות העורף ותפקודו במלחמת לבנון השנייה, הצביע על כך שמתוך 74 אלף תושבים, 55,500 תושבים שמהווים כ-75, נותרו ללא מענה בתחום המיגון. ל-80% מתלמידי מערכת החינוך, נטען בדו"ח, אין מקום במקלטים הקיימים.
בתשובתו למשרד מבקר המדינה מאפריל 2007 מסר משרד האוצר כי אין זה מתפקידו להקצות תקציבים להקמת מקלטים, אלא תפקידה של הרשות, "מדובר בכשל תקציבי של אותן רשויות מקומיות שאינן ממלאות את דרישות החוק". על כך ענה המבקר בדו"ח כי "טענה זו מתעלמת מהעובדה כי מדובר בבעיה לאומית נרחבת, שההתמודדות איתה מחייבת גיבוש תכניות מקיפות שאין ביכולתן של הרשויות המקומיות לממש". הוא הנחה את הממשלה לגבש תכנית ייעודית שתתמודד עם פערי המקלוט במגזר הלא יהודי, ולקבל החלטות תכנוניות ותקציביות שיביאו לידי צמצום הפערים.
אך בכל הקשור למיגון ציבורי, דבר לא נעשה. "שיפרנו את רמת התיאום בין הגורמים לשעת חירום והתקנו מערכת כריזה הנשמעת בכל רחבי העיר", אומר ראג'י מנסור, מנכ"ל עיריית נצרת. "אבל בנוגע למקלטים הכול נשאר כמו שהיה לפני שלוש שנים. שליש מהבתים בנצרת נבנו בשנים האחרונות, בהתאם לתקן. כל היתר, שנבנו קודם לכן - ללא מרחבים מוגנים".
לדברי גורם בפיקוד העורף, רוב המקלטים הציבוריים נבנו בשנות ה-50 וה-60, ובאותן שנים מקבלי ההחלטות הניחו שהאיום על העורף איננו האיום המרכזי. "ההנחה הייתה שהאיום על היישובים הערביים בעורף הוא עוד יותר קטן", אומר הגורם. "גם במגזר היהודי לא בכל בית ספר יש מקלט. בתל אביב, לדוגמה, היחס בין התושבים למקלטים הציבוריים עוד יותר קטן".
הפתרון, אומר אותו הגורם, איננו בניית מקלטים ציבוריים חדשים. "משנת 92, לא בונים מקלטים גם ביישובים יהודיים. המטרה היא לנצל את המשאבים שיש לרשויות הללו - לעמוד על כך שכל הרחבת בנייה תחויב בהקמת ממ"ד ולהנחות ולתרגל את האוכלוסייה להקפיד לשמור על הוראות - להסתתר במרחבים מוגנים ולשכב על הרצפה".
לפנייה לכתב/ת 
