האסתטיקה המשונה של הכיעור
בניגוד לבריחה מהמציאות שמאפיינת את הטלוויזיה שלנו, "שובר שורות" מציגה אלימות, מחלות, סמים ועוני ללא מסננת, אבל בצילום מוקפד ומושקע. אהוד קינן מכור (לסדרה, לא לסמים)
סמים קשים שנמכרים על ידי גבר בגיל העמידה החולה בסרטן הריאות, זה לא משהו שקל להתמודד איתו טלוויזיונית, וזה בטח לא סקסי, אבל "שובר שורות" שחזרה לעונה שנייה ב-yes הצליחה להפוך את הנושא לדרמה שגורמת לצופה להיות מרותק למסך.
קרנסטון בתפקיד וולטר וויט. כימאי מוכשר ומדורדר
למי שלא מכיר, בעונה הראשונה של הסדרה למדנו שוולטר וויט (השחקן המבריק בריאן קרנסטון, האבא מ"מלקום באמצע" ורופא השיניים טים וואטלי מ"סיינפלד") הוא כימאי מאוד מוכשר, אבל לא מספיק אסרטיבי בשביל להגיע לעבודה אמיתית.
לכן, הוא נאלץ ללמד כימיה בתיכון ביום ולהשלים הכנסה ברחיצת מכוניות אחרי הלימודים. אשתו המובטלת (השחקנית אנה גאן) נמצאת בהריון לא מתוכנן, וילדו הבכור (השחקן אר.ג'יי מיט) - נכה.
בצעד של יאוש, הוא נגרר להפקת סם הקריסטל מת' יחד עם תלמידו לשעבר שכבר נמצא בעולם סחר הסמים. בשל כשרונו יוצא הדופן, התוצר הוא הקריסטל הכי טוב שניתן להשיג באזור. הוא עושה את זה גם בשביל לממן את טיפולי הסרטן שלו וכדי לפרנס את משפחתו, וגם בשביל להגשים את עצמו מקצועית ולהרגיש שהוא יוצר ומממש את כשרונו, אחרי שכשל להתעשר מהגאונות שלו בדרכים חוקיות.
הסוד הזה והחיים הכפולים גורמים לו להסתבך יותר ויותר עם התלמיד לשעבר שהופך שותפו לפשע, אבל הוא צעיר מכור לסמים וחסר אחריות, עם טיפוסים מפוקפקים וברוני סמים מסוכנים, עם רצח, ובעיקר עם אשתו ובנו שהקשר איתם מתרופף, למרות שמראש לא היה מציאה גדולה.
עד שהכל מתפוצץ
בפתיחת העונה השנייה, אחרי שראה ברון סמים הורג במו ידיו את אחד הבריונים שלו, הוא חוזר הביתה ולא יכול לספר על זה שום דבר לאשתו, וגם כשהוא מנסה לדבר איתה או אפילו להחזיק לה את היד, ההסתבכויות שלו מוציאות אותו החוצה מהבית באמצע בלי שום הסבר הגיוני עבורה.
מיט בתפקיד הבן הנכה. הסמים לא ממש משפרים את היחסים איתו
חלק מהתפניות הללו והדמויות בסדרה, בדיוק כפי שזה נשמע, לקוחות כנראה היישר מספר הקלישאות ליצירת קונפליקט בסדרה על סמים - אפשר לקיים דרמה כזאת בלי רשויות אכיפת החוק, מרדף "חתול ועכבר" ומשחק מוחות? ברור שלא. ווייט מסתבך גם עם הסתרת הסוד מהגיס שלו, שוטר בסוכנות האמריקאית לאכיפה נגד סמים שמוצא את הגופה של הבריון, אבל אין לו מושג שווייט היה עד לרצח.
ובכל זאת, ועל אף הקלישאות, השילוב של כל הגורמים והעומק שהדמויות מצליחות להגיע אליו בהחלט מפצה על זה. זה קורה ברגעים בתוך הסדרה שהופכת את הדמויות לאנושיות. מדובר בדמויות מורכבות עם רגשות, עם כעס וחרדות אמיתיים אותם הם מנסים להסתיר מהאחרים - עד שהכל מתפוצץ.
אגרוף לבטן
למרות רגעים מופרכים בעלילה, והדברים שלרוב מסתדרים בסוף כמטה קסם כדי להמשיך עם הסדרה ולא להרוג אף דמות חשובה - כל פרק נותן אגרוף בבטן. ממש לא מדובר כאן בעיירה טיפוסית אמריקנית ובסיטואציות שאפשר לפתור בהערות ציניות.
"שובר שורות". החיים האמיתיים על כל תחלואיהם
הפרקים הם בני 45 דקות, והעלילה נפרשת על פניהם בקצב איטי ולא רגיל לטלוויזיה שבדרך כלל מספקת לנו ריגושים מהירים. פרט לכך, בשונה מהבריחה מהמציאות בסדרות אחרות, כאן אנחנו מקבלים את הקיצוניות הכי קשה של אותה מציאות. מפרק לפרק אנחנו נתקלים באלימות, מחלות, מוות, דם, חיים בעוני, התמכרויות לסמים וילדים שמעורבים בעל-כורחם בכל הדברים האלה.
ביחס הפוך לגמרי לאי הנעימות בנושאים בהם הסדרה נוגעת, עומד הצילום של שלה. מוקפד, מושקע, מתוכנן היטב, ובזוויות ומרחקים שלא רואים בטלוויזיה. מעיין אסתטיקה משונה של הכיעור.
אין ספק - שובר שורות היא הסדרה הכי טובה שמשודרת היום בטלוויזיה. גם בעונתה השניה היא לא מאבדת שום דבר מהאלמנטים שעושים אותה כל כך טובה, וסיומו של כל פרק רק משאיר את הצופה בפה פעור יותר מהפרק הקודם עד שהלסת כבר מגיע לרצפה - עם רצון לדעת איך זה יפתר, אבל יותר מזה - כמה הוא יכול להמשיך ולהסתבך?
