החלפת השלטים: "כץ מתנהג כמו קיסר רומאי"

החלטתו של שר התחבורה ישראל כץ להחליף את כל השלטים ברחבי הארץ, כך שיופיע בהם התעתיק העברי גם בערבית ובאנגלית, גררה תגובות נזעמות לא רק בקרב ערביי ישראל אלא גם בקרב היסטוריונים.

"למה לעצור שם?" שואל ההיסטוריון פרופסור מיכאל הרסגור, שמגדיר את המהלך כפרובוקטיבי ואנטישמי. "הייתי מציע שיוסיפו לשלטים לצד המילה Yerushalyim גם את המשפט 'God save the queen'", אמר ל-ynet, "לא פלא שהח"כים הערבים זועמים. המהלך של השר כץ הוא אנטישמי לכל דבר מאחר והוא אנטי-ערבי והערבים הם כידוע עם שמי. שמות של ערים זהו עניין פוליטי והמהלך של השר כץ הוא פרובוקציה פוליטית".

לדבריו, שינוי של שמות הערים בשלטים אינו עניין פעוט: "שמות של ערים זה עניין של היסטוריה שלמה, אפשר לעשות דוקטורט בנושא. שם של עיר הוא למעשה בסיס לקביעה טריטוריאלית. כשכובש מבקש לשנות את השם של עיר הוא בעצם אומר לתושבים שלה - תפסיקו לקוות שהעיר הזו תחזור אליכם. לא סתם שינו הרוסים את כל השמות של הערים שעליהן השתלטו, כמו העיר קלינינגרד שתחת שלטון גרמני הייתה בכלל קניגסברג. הייתי מציע לשר כץ להשאיר את הקיים ולא לנסות לשכתב את ההיסטוריה. השם של ירושלים בערבית הוא אל-קודס, אז מה פתאום להכריח אותם לקרוא לה ירושלים? זו עיר קדושה לשלוש הדתות ולכן צריך לתת לה להיקרא בכל שלוש השפות".

גם לפרופסור מעוז עזריהו מהחוג לגיאוגרפיה באוניברסיטת חיפה הזכירה החלטתו של שר התחבורה את שינוי שמה של קלינינגרד. "ההבדל הוא ששם שינו את השם אחרי שלא נותרו עוד גרמנים בעיר", הוא מזכיר, "אז זה כבר יותר הגיוני. הבעיה היא כשהאוכלוסיה נשארת, והלשון נדבקת - אז זה נהיה נושא פוליטי לכל דבר". לדבריו, "סוגיית השמות היא יותר פוליטית מאשר עקרונית ומי שחושב שהוא יכול לגרום לצד השני להכיר בירושלים, למשל, בוודאי טועה".

"למה לייצר עוד מתח מיותר?"

"אי אפשר לשנות את המפה, ישראל כולה מורכבת משתי מפות שחיות אחת על השנייה, אחת ערבית אחת יהודית. מבחינתנו זו נתניה - מבחינתם זו אום חאלד, מבחינתנו זו אילת - מבחינתם זו אום רשרש", אומר עזריהו, "שינוי השם על השלט לא ישנה את השיח הערבי, ולכן כל ההחלטה הזו מיותרת". הוא מציע פיתרון: "אני, מטעמים של נימוס, הייתי כותב גם ירושלים וגם אל קודס. זה יכול היה לפתור את הסוגייה שחבל בכלל להיכנס אליה, כי אין טעם. לי לא אכפת עם יקראו ליפו יאפא, זה אולי מטריד ולא מוצדק אבל ההצגה נמשכת".

לדברי ההיסטוריון פרופסור יחיעם ויץ מהחוג לארץ ישראל באוניברסיטת חיפה, דווקא לא מדובר בשאלה פוליטית אלא בשאלה של מוסר. "ההחלטה הזו היא איומה ונוראה. למדינה הזו יש שתי פנים, מצד אחד היא מדינה יהודית אבל מצד שני היא דמוקרטית", הוא אומר. "יותר מזה, זו לא מדינה רק של יהודים, זו גם מדינה של אזרחים לא יהודים. ב-1949 היה פה חבר כנסת ערבי של מק"י, תַּוְפיק טובי שמו. במהלך 42 השנים בהם כיהן כח"כ, מישהו פעם אמר לו שהוא ח"כ לא בזכות אלא בחסד. על זה כתב בזמנו נתן אלתרמן טור בעיתון שאמר שהח"כ הזה נמצא פה בזכות.

"כמו שהח"כ הזה בזכות, גם הערבית היא שפה רשמית בזכות.

המשמעות של ההחלטה הזו היא להפוך את הערבית לשפה סוג ב'. כשהמדינה הוקמה, ערבית הפכה להיות שפה רשמית ומאז עברו 61 שנים. למה צריך לייצר עוד מתח מיותר בינינו לבין הערבים? צריך איכשהו לכבד את היסודות של המדינה הזו ומהבחינה הזו, ההחלטה אינפנטילית ויהירה. בשטחים אנחנו כובשים, אבל בארץ לערבים יש זכות מלאה".

ויץ לא שולל את האפשרות שההחלטה תקל על התמצאותו של התייר הממוצע ברחבי המדינה. "הייתי ביוון לא מזמן ולקח לי המון זמן באמת להבין את ההכוונה בכבישים עד שמצאתי מפה באיות בלטינית. אז נכון, זה יכול להקל על תיירים אבל אין טעם לשחק בעצבים החשופים. ההחלטה הזו חסרת רגישות, ודברי ההסבר של שר התחבורה מוכיחים שהוא בריון. אל לו להתנהג כקיסר רומאי, בישראל נהג כישראלי".

דובר שר התחבורה מסר בתגובה: "השר כץ החליט לקבוע קריטריון אחיד ל-2,500 שמות הישובים בישראל המופיעים על שלטי הדרכים. בהתאם לכך, ייכתבו שמות הישובים בכל השפות בהתאם לשמם הישראלי הרשמי. יישובים עבריים, בראשם ירושלים, יכתבו בשמם העברי הרשמי ב- 3 השפות: עברית, ערבית ואנגלית, כשם שישובים ערביים, כמו אום אל-פחם, יכתבו בשמם הערבי בשלוש השפות. מתקפת הפרופסורים המופיעה בכתבה מייצגת מיעוט שולי בחברה הישראלית המוכן להשלים עם נסיונות של גורמים אנטי-ציונים ואנטי-ישראליים, להחזיר את הגלגל אחורה ולבטל את זהותה של ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית. מי שמוכן לקרוא לירושלים אל-קודס בשילוט רשמי של המדינה, נותן ידו לתעמולה הפלסטינית שלא מכירה בישובים העבריים שלאחר 1948 ודורשת לקרוא להם בשמם הערבי".