שילם ארנונה ביתר, קיבל את כספו באיחור ויפוצה
אזרח שגילה כי הוא זכאי להחזר כספים מעיריית ירושלים, קיבל את כספו רק כעבור חצי שנה, לאחר שנאלץ לכתת רגליו לעירייה שוב ושוב. ביהמ"ש: הוא יפוצה ב-2,000 שקל
בעקבות שיחה עם עובד בעיריית ירושלים גילה התובע כי הצטברה לזכותו יתרת זכות של 888 שקל בשל תשלומי ארנונה ביתר. התובע שלח לעירייה טופס לקבלת החזר כספים, אך כשלושה שבועות לאחר מכן קיבל הודעה מהעירייה, שבה נאמר כי הוא חייב 4,986 שקל בגין שלטים.
תמורה לתשלומי העירייה
אני משלם ארנונה, אז איפה השירות מהעירייה?
יהונתן לבל
חבר מערכת ynet גילה תושייה ותיעד חולדה בעודו מגרש אותה ממיטתו באמצע הלילה. הבעיה צצה לאחר שנחיל זחלים התנחל בדירה, ובמחלקת ההדברה העירונית הודו שהתקבלו עוד תלונות על אותו זחל שעיר, אך עדיין לא מדבירים "כי העונה מתחילה רק בחודש הבא"
לטענת התובע, הוא התקשר לעירייה עשרות פעמים על מנת לברר את פשר החוב, אך לא קיבל מענה. בסופו של דבר נאלץ התובע להתייצב במחלקת שלטים. שם נאמר לו כי החוב הוא בגין הצבת שלט בעסק כלשהו ללא תשלום אגרה ב-1991.
התובע טען בפני הפקידה כי מעולם לא היה לו עסק במקום הנטען. הפקידה השיבה כי עליו לחתום על תצהיר בפני עורך-דין, ולהביאו ישירות לעירייה. בלית ברירה חתם התובע על תצהיר כאמור, ונאלץ לכתת רגליו שוב אל הפקידה. ואולם כיוון שזו יצאה להשתלמות, ניתן היה לפגוש אותה רק בין 10:30 ל-11:00.
לאחר מסירת התצהיר קיבל התובע שוב טופס לקבלת החזר כספים, ששלח באמצעות הפקס. לטענתו, במשך יותר מחודשיים לא הצליח לוודא שהפקס התקבל. התובע התייצב שוב במשרדי העירייה, ורק אז, כחצי שנה לאחר שהתברר לו כי לזכותו סכום ששולם ביתר, זוכה חשבונו ב-941 שקל.
התובע הגיש נגד העירייה תביעה שבה דרש פיצוי של 3,000 שקל בגין טעות העירייה בעניין חוב השלטים, בזבוז ימי עבודה, שיחות טלפון, ייעוץ משפטי, כעס ועוגמת נפש.
עיריית ירושלים טענה כי בטפסיה נרשם התובע כמנהל עסק בעל חוב בגין אגרת שילוט, וכי פעלה על פי הנוהל. עוד טענה, כי הפקידה שטיפלה בעניין אכן יצאה להשתלמות, אך הסכימה לפגוש את התובע על חשבון זמן ההפסקה שלה. העירייה ציינה כי היא עושה כל שביכולתה לתת מענה לאזרח בדרך הקלה, המהירה והיעילה ביותר, וכי מדובר בתביעה קנטרנית.
העירייה תפצה בגין הטרחה
השופטת תמר בר-אשר-צבן מבית-המשפט לתביעות קטנות בירושלים קיבלה את התביעה.
לעניין חוב השילוט, נקבע כי מהמסמכים שעליהם ביססה העירייה את טענתה, ספק רב אם היתה הצדקה כלשהי להטריד את התובע בעניין חוב זה, כמעט עשרים שנה לאחר שנוצר.
לעניין השירות, נקבע כי אין זה מעניינו של התובע שהפקידה יצאה להשתלמות, וכי היה על העירייה לדאוג לעובד מחליף, אשר ימלא את מקומה.
"יש להביע תמיהה על כך שהנתבעת חזרה והתייחסה אל התובע כאל טרחן שמטרתו לסחוט כספי ציבור, כטענת נציג הנתבעת. מדובר באזרח שביקש לקבל את כספו ולא באזרח שביקש לסחוט כספי ציבור. העובדה שלצורך קבלת כספו היה על התובע להטריח את עצמו שוב ושוב, וכי רק לאחר חצי שנה הושב לו כספו, אכן מצדיקה לפצותו בשל כך", כתבה השופטת.
העירייה חויבה לפצות את התובע ב-2,000 שקל, כולל הוצאות משפט.
לעיון בפסק הדין
לאתר המשפט הישראלי פסק דין
לפנייה לכתב/ת 
עיריית ירושלים
צילום: אלכס קולומויסקי
מומלצים
