בקריית-מלאכי שואלים: מי יעסיק אותי?

שיעור האבטלה בקריית-מלאכי נאמד בכ-8%. לא שונה בהרבה מהממוצע הארצי, אך אם הייתם לוקחים מדגם מייצג מקרב העדה האתיופית בלבד - סביר להניח שהייתם חושבים ששיעור האבטלה בעיר גבוה בהרבה. העולים מאתיופיה מהווים כחמישית מאוכלוסיית קריית-מלאכי. המבוגרים סובלים מקשיי שפה וקליטה ורובם מובטלים באופן קבוע.

 הצעירים - מתקשים למצוא עבודה למרות שבאזור קיימים שלושה אזורי תעשיה. אזור תעשיה נוסף נמצא בשלבי תכנון.

מרבית הצעירים האתיופים שכן מצליחים למצוא עבודה, מועסקים כמאבטחים ושומרי סף למשך 10 חודשים בלבד. לאחר מכן, הם מפוטרים לחודשיים ואז נקלטים שוב לעבודה בחברות כוח אדם. זאת, כדי למנוע מהם קביעות ותנאים סוציאלים.

"הפליטים מדארפור הגיעו גם לכאן והם מוכנים לעבוד תמורת כל סכום. תוסיפו להם את העובדים הזרים ותבינו כי לנו, תושבי המקום, אין סיכוי למצוא עבודה מכובדת", מספר אחד הצעירים. מרבית הצעירים חוששים להזדהות או להצטלם, אבל בשיחה עם ynet שלא לציטוט הם מלאים בביקורת - על אף ניסיונות שירות התעסוקה למצוא דרכים לשלבם בפרויקטים שונים.

לשכת התעסוקה בקריית-מלאכי (צילום: צפריר אביוב) 

מנהל שירות התעסוקה בקריית-מלאכי, מקסים זריהן, סבור כי המצב אינו רע כל-כך. לדבריו, לצעירים האתיופים ניתנת אפשרות להשלמת 12 שנות לימוד ב"מכללת אחווה" וכי בקיבוץ נחשון נערכים קורסי הכשרה לאתיופים במחשבים וכן קורסי השלמת בגרויות. אך כשזריהן נשאל כמה מבני הנוער בקריית-מלאכי נקלטו בתוכנית, תשובתו משקפת את חומרת המצב. "שניים".

תופעה נפוצה אחרת בקריית-מלאכי היא אמהות חד-הוריות. לדברי גורמים בכירים בעירייה נשים רבות המגדלות את ילדיהן לבד, מגיעות לקריית-מלאכי מכל רחבי הארץ כדי ליהנות מהדיור הציבורי הזול. "במקצועי אני מזכירה. עבדתי בתעשייה האווירית שנתיים אך בשל הקשיים שליוו את גירושיי נאלצתי להפסיק לעבוד. אין לי סידור לילדים", מספרת סימה דהן, בת 30, אם חד הורית לשני ילדים.

עמדת החתמה (צילום: צפריר אביוב) 

"אני מוכנה לעבוד בכל דבר ובתנאי שהעבודה תתאים לי מבחינת הסידור לילדים. אני מוכנה לעבור כל הכשרה מקצועית. אני בחורה צעירה שרוצה להתקדם אבל לצערי לא הציעו לי שום קורס. אין תמיכה ממשית באמהות חד הוריות, יש המון כאלה שיכולות להתקדם ולתרום", היא מוסיפה.

זריהן סבור כי הבעיה טמונה במקום אחר. "מי שרוצה לעזור לעצמה - מתמודדת עם הקשיים. יש לי נשים שיוצאות לקורסי טיפוח בתל-אביב, קורסי מחשבים. לנשים יש סיוע מיוחד בגלל שהאבטלה בקרבן עומדת על 60 אחוז". עם זאת, זריהן מסכים כי היציאה לעבודה מצריכה כיום מהתושבות מאמץ נוסף, כיוון שבית הספר להכשרות מקצועיות בעיר - נסגר. ההכשרות הקרובות ביותר ניתנות באשדוד ובאשקלון.

חמיאס מרדכי, בן 49, אינו עובד כבר שלוש שנים בשל בעיות בריאות. "לפני הגזירות הכלכליות הקודמות קיבלתי הבטחת הכנסה בסך 2,400 שקלים. היום אני מקבל רק 1,100 שקלים", הוא אומר. "איך אפשר לחיות מסכום כזה? בלי גמ"ח אני לא מסוגל לפרנס את משפחתי בכבוד. גם הבן שלי מובטל. הוא חייל משוחרר ולא הציעו לו כלום".

ללשכת התעסוקה בעיר מגיע גם שלמה ליסון, חב"דניק צעיר בן 25, שבניגוד לחרדים אחרים מתעקש לצאת לעבודה וגם ללמוד תורה. ליסון מספר כי בעבר עבד בכפר חב"ד באפיית מצות, אולם כיון שמדובר בעבודה זמנית - כרגע הוא מובטל ומחפש עבודה בתחום.

סמוך לעמדת ההתייצבות הממוחשבת בלשכה עומד גם רמי אביוב, חייל משוחרר בן 24. אביוב נכנס ללשכה במהירות וברצונו לברוח ממנה מהר ככל האפשר. "שנתיים אני כבר מחפש עבודה, לא הציעו לי כלום", הוא מסנן בדרכו אל דלת היציאה, עד להחתמה הבאה.