כרתים: גן עדן במרחק שעה וחצי

"אילו יכול היה כל אחד מאיתנו לבחור לו בשמיים את גן עדנו, בהתאם לטעמו האישי - וכך ראוי להיות, ורק לכך אני קורא גן עדן - כי אז הייתי אומר לאלוהים: 'ריבונו של עולם, יהי-נא גן העדן שלי האי כרתים'", כך הצהיר זורבה היווני בספרו הקלאסי של ניקוס קאזאנצאקיס, הספר שבחרתי לקחת איתי לחופשה הראשונה שלי בכרתים.

לטיסה להרקוליון עליתי מותשת, אחרי עבודה קשה ומאומצת במשך תקופה ארוכה. לגיחות הקטנות לסיני, אותן חופשות קצרות ומאושרות שסיפקו לי חמצן, שמש וים במחיר סביר ביותר, לא ממש מצאתי תחליף. ולכן יותר מידי זמן היה לי חופש מחופש.

כרתים, המכונה במקורות "כפתור", הוא אי מדהים ביופיו משופע במפרצים, אינסוף חופים ומי ים צלולים בצבעי כחול עמוק. הנוף מגוון, ובמרכז האי נישאים הרים מכוסים בצמחיה וחורש ים תיכוני. מכל עבר ניבטים אתרים היסטוריים, כפרים, מנזרים וחוות אבן עתיקות שוכנים למרגלות הרים, טירות וכנסיות מעטרות את המדרונות התלולים, כשעל רצועות החוף בתי קפה, טברנות וחנויות.

"אשרי האיש", קראתי בספר ב- 80 דקות הטיסה הקצרה, "אשר לפני מותו ישחק לו המזל לשוט בים האיגאי...הגבולות מיטשטשים, ומתרני האניות העתיקות שבעתיקות יציצו ענפים ופירות. דומה כאילו כאן, ביוון, מוליד ההכרח ניסים".

הכניסה לבריכה ולחוף: ללא בגדים

עם הלשון כמעט בחוץ הגעתי לגדול באיי יוון, המסמן את הגבול בין אירופה לאפריקה. במהלך החופשה כולה חשתי בקו התפר, המוכר מול הזר, שילוב של פילוסופיות ותפיסות עולם מזרחיות ומערביות, כשברקע בספר, בין נגיעות של בודהא ודנטה, זורבה היווני מטיף לי בנחישות על נחיצותה של החירות. "עלייך להבין כי אדם אני", אמר זורבה, "אדם? מה פירוש אדם?", "בן חורין".

מפרץ דמנוני. כל משתזף וקווי השיזוף שלו (צילומים: שלומית שרביט)

ואני שם, מאושרת מהחופש. החופש להתנער מהטלפונים, המיילים, הכבלים ומעברית בדרך לכפר הנופש וריטומרטיס (Vritomartis), אתר נופש מוכר של ה FKK, איגוד הנטורליסטים הבינלאומי, המאפשר למבקריו לצאת לחופשה מהמוסכמות וגם מהבגדים. וריטומרטיס היה הבסיס לטיולים ולגיחות סביבו ביומיים הקרובים. החוקים במקום הפסטורלי ברורים - לבריכה בכפר הנופש ולחוף הפרטי בו מותר להיכנס רק ללא בגדים. לחדר האוכל וללובי לעומת זאת, יש להגיע לבושים.

בדרך לכפר, מכיוון דרום מערב כרתים, חלפנו ברכב (האי גדול מידי מכדי לטייל בו בטוסטוס) על פני כפרים כחולים-לבנים, ועצרנו על חוף הים בעיירת הקיט פלקיאס (Plakias) לארוחת בוקר יוונית טיפוסית הכוללת סלט יווני, ציזיקי, עלי גפן מגולגלים טבולים ביוגורט ולחם בייתי משובח. משם המשכנו הלאה למפרץ הנעלם דמנוני (Damnoni) בחוף שקט ונינוח זה, כל משתזף בוחר בעצמו את קווי השיזוף שלו.

המים במפרץ נעימים וחמימים והחוף מבהיק בניקיונו ומורכב מחלקיקי אבן קטנטנים נעימים למגע. בצאתי לחופש הבהירו לי שלא אפגוש ישראלים במהלך הטיול כולו. חשבתי שמדובר בקלישאה אך התבדיתי. במקומות בהם טיילנו העברית בפינו הייתה שפת סתר ומארג התיירים הורכב מגרמנים, אוסטרים ובריטים, כשנותני השירותים השונים דיווחו על ביקורים תכופים גם של צרפתים ואיטלקים.

חוף בדרום מערב כרתים. הישראלים עדיין לא כבשו את האי

כשמתגוררים בכפר נודיסטים מסתבר שמהר מאוד מתרגלים למראות של גוף חשוף, (במקרים רבים סמוק מידי), ותוך כמה שעות כבר למדתי להתעלם מאברי מין גבריים מידלדלים ומשדיים נשיים הפוסעים בסך ללא תמיכה או מבוכה סביבם, (מה לעשות, אחוריים חשופים המשיכו לגרום לי לחייך ללא הבדל דת גיל או מין). הבנתי (מבוצרת היטב בבגד הים שלי), שבמקום הזה כל קשר בין מיניות ועירום הוא מקרי, ושמדובר בדרגת חופש אחרת, כזו המאפשרת לך להיות חופשי עם הגוף שלך מול אנשים זרים רבים, חרות שעדיין לא הצלחתי לסגל לעצמי.

שיזוף אל מול ים תכול ושקט

וירטומרטיס שוכנת דקות הליכה קצרות מספקיה (Sfakia), שם יש נמל זעיר, טברנות, סופר מרקט מקומי (לחובבי השופינג יהיה כאן די משעמם) ופאב אחד המשקיף אל הים ומראה נקודה קטנה באופק - העיירה לוטרו (Loutro). בדומה לגולן שלנו ששימש כעיר מקלט בימי קדם, לוטרו הקטנה היא מקום מסתור אולטימטיבי, כפר יפיפה שניתן להגיע אליו רק בסירה או מעבורת (יש כזו כל כמה שעות) מספקיה. זהו חוף מבטחים לכל מי שרוצה שקט אמיתי וניתוק.

דייג זקן שסיפר שהזכיר לתיירים רבים את אנטוני קווין (כוכב הגרסא הקולנועית של 'זורבה היווני'), השיט אותנו במיומנות לאחד מחופיו המיוחדים של כרתים שנקרא Sweet water beach, מקום בו ניתן לחפור בור באדמה וללגום מים מתוקים, טעימים מאוד, איתם ניתן כמובן גם להתקלח. "בקצב החיים הנוכחי שלכם הצעירים", אמר קווינס המקומי, "החופשה הפכה לתרופה שכולם חייבים לקחת מידי פעם כדי לאזן את הקצב הלא בריא של הטירוף", אוף כמה שהוא צודק.

כפר הנופש וירטומרטיס. מהר מאוד מתרגלים למראות של גוף חשוף

חזרנו לספקיה ויצאנו לטיול עם הרכב. הכל כל-כך יפה ופוטוגני באזור שאפשר פשוט סתם לנסוע וללכת לאיבוד. אין הרבה מקומיים בצד הדרך או בכפרים. החום משאיר את רובם בבית, והנשים המקומיות, לבושות בשחור המסורתי, נתקלות בי שולפת את המצלמה ונמלטות חזרה פנימה, הן לא מוכנות להצטלם, אין סיבה הגיונית לכך, זה המצב. זכותן.

חוכמה יוונית עתיקה על צרכנות נכונה

אחרי לילה נוסף בכפר, בו העירום כבר הפך בעייני שקוף לחלוטין (ואני בשלי, לא מתפשטת), חזרנו חזרה לאזור הרוקליון. בדרך דרומה חלפנו בקניון איברוס, דרך מתפתלת ויפיפה שהובילה אותנו מצפון לדרום, הישר לסבב בחופים של גובס, שם מצאנו חלופות שונות לחופש: חופים בעלי חול צהוב ורך, עם או בלי שמשיות ומלונות סביבם בסגנונות ומחירים שונים, אמנם לא סיני אבל בהחלט קורץ ושווה.

70 ק"מ מהרוקליון, בחרסוניסוס, באזור של טברנות, בתי קפה ודיסקוטקים, נהנינו מארוחת צהרים טעימה. אוכלי הדגים ופירות הים התענגו על מאכלים טריים טריים, בעוד אני, הצמחונית, טרפתי פיצה יוונית משובחת שהרשתי לעצמי להחליק עם שתיים שלוש כוסיות ראקי, (אותן השקתי בברכת "לחיים" המקומית - יאמיס). ראקי - המשקה המקומי, טעים במיוחד בגרסא הביתית הכוללת דבש. גם כאן, כרגיל, נשנשתי סלט יווני ששוחה בשמן זית. יאמי.

את הלילה האחרון בסוף השבוע הארוך שחלף במהירות, ביליתי בעיירה הציורית איוס ניקולאוסאיוס (Agios nicolaus), המרוחקת כשעה מהרקוליון, ב'סנט ניקולס ביי' - אחד המלונות היפים והיוקרתיים שמערב האי עתיר בהם, והמלון הכי מרשים בו נתקלתי בחיי. קוסטס, מנהל בית המלון שהקפיד על כל פרט ופרט בכפר הנופש המפנק ועוצר הנשימה שלו, הזמין אותנו לארוחת ערב אחרונה על האי. תוך כדי שיחה איתו הרגשתי כיצד זורבה יצא מהספר, קרם עור וגידים והוא מעביר לי בגוף ראשון, חוכמה יוונית עתיקה על צרכנות נכונה ואיזון.

מבט על איוס ניקולאוסאיוס. עיירה ציורית עם בתי מלון מפנקים במיוחד

הסוויטה המרהיבה בה שהיתי אוששה לי את דבריו של זורבה על כך שגן העדן אכן נמצא בכרתים. סוויטה מפנקת, מושקעת, מרהיבה עם בריכה פרטית ובה מי ים, נוף מקסים אל הים הגדול ופרטיות מוחלטת. שם, בחלקת האלוהים הקטנה והמוגנת שלי, היכן שאיש אינו יכול לראות, הרשיתי לעצמי להשתזף לראשונה ללא בגדים, ונתתי דרור לעצמי לשבור את המילה שלי, ולעשות מה שבא לי. למה לא? אני בחופש.

• הכותבת היתה אורחת של חברת "עולם אחר ".