חצויה

"הארי פוטר והנסיך חצוי הדם" הוא העיבוד הקולנועי המוצלח ביותר לספרי הסדרה, אך ההשמטות מעלילת הספר הופכות את הכותרת לכמעט לא רלוונטית. לאחר חמישה סרטים קשה להאמין שיהיה צופה אקראי לעיבוד לספר השישי בסדרת "הארי פוטר". סבך הפרטים והדמויות הוא בלתי חדיר למי שיכנסו לראשונה לעולם פנטזיה עשיר זה. למזלם של ג'יי.קיי רולינג ומפיקי הסרט מגבלה זו עדיין מותירה עשרות מיליוני צופים פוטנציאליים.

"הארי פוטר והנסיך חצוי הדם". מתבגרים ומתאהבהבים

הארי פוטר סוף סוף התבגר ואין הכוונה רק לחזות הפיזית שלו ושל חבריו או ליכולת המשחק המופגנת לראשונה על ידי דניאל רדקליף (אמה ווטסון "הרמיוני" סבירה, ולגבי רופרט גרינט "רון" כבר מותר לאבד תקווה). ההתבגרות ניכרת בתכנים הרגשיים של הפרק ובתפיסה הסגנונית של הבמאי דיוויד ייטס. השילוב של אלו הופך את "הנסיך" לטוב שבסרטי הסדרה.

העלילה משמשת כסידור כלים אחרון לקראת הסיום המאסיבי של הסדרה (שעיבודו הקולנועי ייצא בשני חלקים, בסתיו 2010 ובקיץ 2011). תוקפנותו של וולדמורט הופכת לעובדה ציבורית עליה לא ניתן לחלוק ולאיום המורגש היטב גם בעולם ה"מוגלגים". חומות הוגוורטס מוגנות בפני אפשרות תקיפה של אוכלי המוות, אך בין החומות נע דארקו מאלפוי המיוסר בשליחות אפלה שהולכת ומתבהרת בהדרגה. בצד של כוחות האור, יוצא הארי למסע גילוי בפיקוחו של דמבלדור אחר הזיכרונות של וולדמורט במטרה לגלות את סוד הישרדותו.

ואז מגיעה האהבה

הלימודים בהוגוורטס מזמנים שפע של התפתחויות רומנטיות. הארי מתקרב לג'יני, אחותו של רון, בין הרמיוני ורון פורץ משבר בעקבות יחסיו עם נערה אחרת, משבר הממחיש כי ידידותם מסתירה רגשות עמוקים יותר.

המעריצים בודקים כל פרט בעלילה 

בעולם המבוגרים מצטרף הוראס סלאגהורן (ג'ים ברודבנט) לצוות מורי הווגוורטס. כמי שנוהג לאסוף תלמידים מצטיינים ומפורסמים, הוא מסתיר זיכרונות שיסייעו להבנת הטקטיקות של וולדמורט. אלן ריקמן ממשיך לענג בגילומו את סנייפ כמכונת סרקאזם משומנת, ומייקל גמבון, פרופסור דמבלדור, מקבל, כפי שיכול לנחש מי שקרא את הספר, תפקיד בעל נפח עלילתי ורגשי רב המבוצע במלוא כישרונו של השחקן. הצבת שחקנים מיומנים אלו מול אהבהבי הנעורים מייצר פרספקטיבה משעשעת ואירונית שבה משתמש הסרט בתבונה.

עיבוד ספרי הסדרה מהווה משימה מורכבת ועדינה הנעשית תחת עינם הפקוחה והביקורתית של המעריצים. גם אם אורכם של הסרטים עולה על שעתיים וחצי (כמו במקרה זה) עדיין אין מנוס מלוותר על עשרות עמודים ופרטים. בעיבוד "הנסיך" הקיצוץ חל על חלק לא מבוטל מסיפור הרקע המשפחתי של וולדמורט שנחשף בסדרת השיעורים הפרטיים אותם מעניק דמבלדור להארי.

אלה לא סתם מזמוזים

מה שלא הושמט הוא יחסי האהבהבים בין הדמויות הצעירות. העלילה נעה בין שני קטבים - רומנטיקת גיל הנעורים והקדרות הגוברת של האירועים במאבק עם "אוכלי המוות" ואדונם. כתוצאה משינויים אלו המתח והבלבול שהיו במקור הספרותי לגבי זהותו של "הנסיך" תופסים מקום כמעט שולי בעלילה. רגע פיתרון התעלומה חסר את העוצמה שהיתה לו במקור. מכיוון שכותרת הספר והסרט מצהירה על מרכזיותו של מרכיב זה, נראה כי יש כאן ליקוי מהותי בסרט.

רומנטיקת הנעורים על חשבון הרקע של וולדמורט 

הבחירה לתת נפח לרומנטיקת הנעורים על חשבון הרקע של וולדמורט, אינה אקט חנפני לריצוי הקהל הצעיר. למעשה ייטס והתסריטאי סטיבן קלובס מסתכנים בניכור המעריצים המושבעים. בתפיסה הכוללת של הסדרה חשוב להבחין כי הקשרים הרגשיים ואפילו נפתולי אהבת הנעורים, אינם אירוע צדדי בסדרה. אלו מרכיבים הכרחיים בתיאולוגיה הפוטרית המציבה את הכוח המלכד והמאחד של האהבה המתגבשת עם ההתבגרות (והקיימת בקשר בין הורים לילדים) והעומדת ככוח היכול לפיצול, הבדידות והרצחנות של וולדמורט. אלו אינם מזמוזי נעורים להנאת הקהל אלא המחשה של יסודות נוצריים ניאו-אפלטוניים המהווים את התשתית לחיבור בין הדתי והפופולרי בסדרה זו.