העונש של סרבן הגט בכלא: בלי גלאט-כשר

הוטלו עליו שלל הסנקציות הקבועות בחוק, והוא אף נשלח לחמש שנות מאסר - אבל לא נשבר. האם דווקא הנשק החדש והמקורי של הדיינים יעשה את העבודה? חברי בית הדין הרבני הגדול הורו לשירות בתי הסוהר לשלול מסרבן גט ותיק ארוחות בכשרות מהודרת. בתגובה, הסרבן פתח בשביתת רעב, והוא מוזן באמצעות אינפוזיה.

הסרבן הכלוא נישא לבחירת לבו לפני עשר שנים, אלא ששנתיים לאחר מכן - כשלבני הזוג שני ילדים - נפרדה דרכם, ומאז הם חיים בפירוד. עם פתיחת תיק הגירושים התרשם בית הדין כי שני הצדדים מעוניינים בפירוק החבילה,

והבעל אף הצהיר בפני הדיינים: "אני לא רוצה לראות את אשתי". אלא שכבר שמונה שנים מאז שהוא מעלה טענות ודרישות משונות כדי למנוע את השלמת התהליך.

עם הסתרבלות ההליכים כבר ויתרה האשה על דמי המזונות שהוא חייב לה, ואף סוכמו הסדרי ראיית הילדים, אך הבעל המשיך בניסיונות הסחיטה. בפעם האחרונה הוא דרש לראות את ילדיו שלא באמצעות מרכז קשר, והבטיח כי אם ייענו דרישותיו ישקול לתת גט לאשתו שלושה חודשים לאחר מכן.

התיק הועבר לבית הדין הרבני הגדול – ושם הבינו כי מדובר ככל הנראה בסרבן גט, שכלל אינו מעוניין להתגרש. "יש גבול לכל תעלול", קבעו הדיינים בפסק הדין.

בית הדין זימן את הסרבן לדיון נוסף באמצעות צו הבאה, הטיל עליו את כל הסנקציות הקבועות בחוק, ובנוסף גזר עליו חמש שנות מאסר. עד כה ריצה הסרבן שנתיים מעונשו – והוא עדיין עומד בסרבנותו. גם בדיונים הבאים, אליהם הגיע

כשהוא כבול באזיקים ובליווי סוהרים, המשיך האיש לתעתע בבית הדין ובפרודתו, ולדרוש דרישות שונות כתנאי לגירושים.

אז כל הסנקציות נוצלו, ומה עוד אפשר לעשות? לפני כמה חודשים פסקו דייני בית הדין הגדול כי על שירות בתי הסוהר להוציא את הסרבן מהאגף התורני שבו נאסר, ולהעבירו לבידוד למשך שבועיים - חלקם במהלך חג הפסח. בנוסף קבעו כי אין לספק לאסיר אוכל בכשרות מהודרת.

אלא שהאיש, כך מתברר, יעשה הכל ובלבד שלא להעניק לאשתו את הגט המיוחל. בימים האחרונים הוא פתח בשביתת רעב במחאה על הורדת רמת הכשרות במזון שניתן לו. בעקבות כך, הורה שירות בתי הסוהר לחבר את הסרבן לאינפוזיה בכפייה ובאופן קבוע, כדי שההרעבה העצמית לא תפגע בבריאותו. והסאגה נמשכת.