הנחמדים, השורפים והפרשים
"בגוש קטיף היינו נחמדים. הרי אנשים אחים אנחנו. אז נשארנו נחמדים - ומגורשים. לחרדים אין בעיה להפוך עגלות, לשבור את הכלים ומי שמולם - הוא לא 'אחי' ואיתו לא שרים ולא מתחבקים". אבי רט מהרהר מה היה עולה בגורל גוש קטיף אילו במקום "מתנחלים נחמדים" היו נאבקים עליו אנשי מאה שערים
חיבור אסוציאטיבי של שני מראות שחלפו לנגד עיני בימים האחרונים, גרם לי להרהר בשאלה התיאורטית הבאה: אם בגוש קטיף היו מתגוררים חרדים ממאה שערים, ולא אנשי הציונות הדתית, האם גם במקרה כזה הייתה ממשלת ישראל מסוגלת לבצע את העקירה והגירוש מגוש קטיף?
ואיך הגעתי לשאלה הכמעט הזויה הזו? מכיוון שבימים האחרונים, כמו במשך שנים רבות, אני רואה כיצד הציבור החרדי בהכללה, נאבק על מה שיקר וקדוש לו לפי תפישתו ואמונתו - שבת, ניתוחי מתים, קברים עתיקים, ועוד מספר נושאים, ובשנים הללו אני רואה כיצד הציבור הדתי לאומי נאבק על מה שיקר וקדוש לו לפי תפישתו ואמונתו - ארץ ישראל, חינוך, זהות יהודית וכדומה. והתחושה הראשונית והאסוציאטיבית שלי היא שהציבור
אני בכלל לא נכנס כרגע לנושא המאבק - האם הוא על השבת או על הארץ. אני גם לא נכנס כרגע להצדקה או אי הצדקה של המאבק. אני רוצה להתייחס רק לנקודה אחת - הלהט, והאמונה בצדקתך.
אינני שמח בלשון המעטה מיחסם של המפגינים החרדים לחיילים והשוטרים, ולביטויים שלהם כלפיהם. חלקם אומרים ועושים דברים שלא יעשו. אבל במקביל לכך איני יכול להתעלם מכך שברגע שהחרדים סימנו מטרה- הם לא סופרים אף אחד ממטר. אף אחד. הם לא מתחבקים עם השוטרים ולא מנהלים איתם משא ומתן, הם לא מנסים להתיפייף בתקשורת והם לא כותבים מאמרים מתפלספים בכתבי עת או באתרים - הם נלחמים על דרכם, ובמלחמה כמו במלחמה. יש אויב,יש מטרה, ויהיה ניצחון.
אגב, למיטב זכרוני, בגדול - החרדים ניצחו בכל המלחמות העקרוניות שלהם- מה שהם רצו שיהיה סגור- סגור, מי שהם לא רצו שיתגייס- לא התגייס, איפה שהם רצו שלא יסללו כביש - לא סללו, ותקציבים שהם רצו לקבל- הם קיבלו. ואחרי הכל - הם יושבים חזק איפה שצריך, ואני מזכיר לכם מי יו"ר ועדת הכספים של הכנסת כבר כמה קדנציות טובות.. תגידו - נכון, אבל תראה איזו שנאה שונאים אותם בחברה הישראלית בגלל זה! ועל זה אשיב לכם - ואת הציונות הדתית שונאים פחות? את הבתים של מי רוצים לעקור - לא את הבית של גיבור ישראל רועי קליין הי"ד? את מי עקרו מבתיהם - לא את אלו שמשרתים בצבא ואומרים הלל ביום העצמאות? בתקציבים של מי מקצצים פעם אחר פעם - לא בשל אלו שבניהם הולכים לקורס קצינים ולהיי-טק ?
השיטה החרדית עובדת
אני מעריך שיש ביני לבין הציבור החרדי בהכללה, (שהרי גם הוא ציבור גדול ומגוון), הסכמות על אי אלו נושאים, ואי הסכמות על נושאים אחרים. אני לא שמח לראות איך הם מתנהגים אל השוטרים ושאר גורמי השלטון, אבל אני גם לא יכול שלא לציין לעצמי שבשורה האחרונה - זה עובד. בשורה האחרונה - הם עם כל הלהט שלהם- מנצחים פעם אחר פעם.
מנגד, אמרה הציונות הדתית בהכללה - אנחנו לא חרדים. אנחנו ממלכתיים. אנחנו משרתים בצבא, אנחנו חלק מהמדינה, אנחנו הגשר והקשר, אנחנו המתיישבים והחלוצים, ואנחנו מלח הארץ. אנחנו בקורסי קצינים ואנחנו בחזית המדע ואנחנו בשירות הלאומי, ואנחנו באקדמיה אנחנו משתלבים ומשלבים ישן וחדש, מדינה ותורה, תורה ועבודה, תורה ודרך ארץ, שמרנות ומודרנה, ואנחנו... ואנחנו... ואנחנו...וכו' כו'- ומה קיבלנו בתמורה על היותנו ילדים טובים ירושלים?
קיבלנו גירוש מגוש קטיף ואלות בעמונה, קיבלנו כבר ארבע שנים של פליטים מגוש קטיף המטורטרים, והנמקים בקרווילות ובאתרי המגורשים, קיבלנו ממשלה שלא ממש רוצה אותנו איתה בקואליציה, וגם את אלו שהיא כן רוצה אז היא רוצה קטנים וחלשים, קיבלנו עיתונות ותקשורת עוינת,קיבלנו קיצוצי תקנים ותקציב, קיבלנו קריסת מוסדות ופרויקטים - ולא נעים להגיד- קיבלנו גם מלוא חופניים שנאה לא קטנה.
אמרנו - נהיה נחמדים. הרי אנשים אחים אנחנו. אז נשארנו נחמדים - ומגורשים. ואז מתברר שגם נחמדים לא נשארנו.
החרדים מראש הבהירו שאין להם כל כוונה להיות נחמדים. לא ממש חשוב להם מה יכתבו עליהם בעיתונים, ואם מישהו רוצה לעקור את אמונתם לפי השקפתם - אז הוא לא 'אחי' ואיתו לא שרים ולא מתחבקים. אפס אחוז פילוסופיה וחוכמולוגיה- מאה אחוז הצלחה.
לי אין ספק שאילו בגוש קטיף היו חיים החבר'ה ממאה שערים לסוגיהם וגווניהם - אף ממשלה לא הייתה מעזה בכלל להתקרב אליהם. הם לא היו נעצרים לא בגדרות של כפר מימון ולא מתרגשים מחיילים בשחור עם משקפי שמש ומרססי צבע. להם אין בעיה להפוך עגלות, לחסום כבישים, לשרוף מכוניות, ולהתנהג כבריונים של השכונה - זה לא מזיז להם, כי הם חשים שהם נלחמים על אמונתם ועל העקרונות החשובים ביותר בחיים שלהם. אם על תוספת יוקר ותנאי שכר עושים המפגינים והפועלים והסטודנטים את מה שהם עושים - על אחת כמה וכמה מה צריך לעשות במלחמה על עקרונות הדת, לפי השקפתם.
אפשר לחלוק, ואפשר לזלזל, אפשר לצקצק בלשון ואפשר להגיד עליהם הכל. אלא שבינתיים, במזרח התיכון הזה - הנחמדים ואלו שממצמצים ראשונים - מגורשים, נעקרים, מקוצצים ומגורשים ואף אחד לא סופר אותם, ואלו ש"שורפים את המועדון" בלשונם של הגשש - אף אחד לא מעז להתקרב אליהם.
אני לא מסכים איתם ועם דרכם בדברים רבים. זו לא הדרך של הבית הפרטי ושל בית המדרש בו גדלתי ולמדתי. ואף על פי כן - כשאני רואה את להט האמונה והמלחמה שלהם על העקרונות שלהם, ובמבחן התוצאה את תוצאות מאבקיהם, ומולם את הדרך והתוצאה של הציונות הדתית בהכללה - אינני יכול להימלט מההרהורים ומהאסוציאציות הללו - של מה היה קורה אילו, ועל כללי המשחק והמאבק בחלקת הארץ הזו במזרח התיכון.
