טיילת בדרום אמריקה? בחן את עצמך

עזרא כהן-ישר מטייל בדרום אמריקה ומגלה ארבעה סוגים של מטיילים ישראלים. בעזרת המבחן המצורף תוכל לדעת בוודאות לא רק איזה סוג של מטייל אתה אלא גם במי תרצה או לא תרצה לפגוש. המבחן הזה מומלץ במיוחד לאימא של כל יוצא צבא. אולי תגלי שאת צריכה לדאוג הרבה פחות ממה שאת חושבת

המַחְכִּים

המטייל המחכים נוסע לעולם השלישי כדי שגם הוא יוכל בעתיד לתלות בחדרון חסר החלונות שלו בחברת ההיי-טק תמונה עם הרבה יותר שיער על הראש שבה הוא מטפס למאצ'ו-פיצו עם חיוך גדול.

את אלכס ואריאל פגשתי על האונייה בדרך חזרה מ-Isla del sol אל עבר חופי אגם טיטיאקה. אלכס לקח סמסטר חופש מלימודי חקלאות ברחובות וצרף אליו את אריאל למסע של שלושה חודשים שנראה להם קצר מדי עוד לפני שהם עלו על המטוס בבן-גוריון. מאז הם לא מבזבזים אף שעה מיותרת. מצוידים בשני מדריכי טיולים עבי כרס הם יורדים לאורך היבשת בקו הישר ביותר שמחבר את כל הנקודות המעניינות שהם סימנו על המפה.

הם לא ממש מתעניינים בהוויה החברתית ובבחורות שתופסות פוזה על הסיפון. כשאריאל מתעורר משינה חטופה הם מתלחשים ביניהם בשקט, מצביעים מדי פעם על ציפור חולפת. אני מצליח לשבור את הקרח כשאני שואל אותם אם לדעתם האינדיאנים הם יותר קתולים או למעשה עובדי אלילים בתחפושת. אנחנו מצליחים לדון בנושא כחצי שעה עד שהספינה עוגנת ברציף המתנדנד בעיירה קטנה בשם Copacabana. רק כשפסעתי לאט לכיוון הכיכר המרכזית שלפני הקתדרלה שמתי לב שבעצם אף אחד מאיתנו לא מבין כמעט כלום בדת של האינדיאנים הכפריים.

לעניות דעתי מדובר בחמקן מפונפן! (צילום: ויז'ואל/פוטוס)

הנווד

הוא מעולם לא החזיק אף עבודה מעבר לחצי שנה, הדרכים פשוט קורצות לו. הוא כבר היה בכל יבשת וביקר ב-32 מדינות לפחות. הוא תמיד יודע איפה אפשר לישון בזול ולחיות על מינימום כסף מקסימום זמן, הבעיה שלא ברור לאף אחד כולל לו עצמו מה הוא בדיוק עושה כל הזמן חוץ מלשתות בירה ולעשן חשיש עם החבר'ה. תמצא אותם מתרכזים באכסניות הזולות עם הקירות המתקלפים והמקלחות שאף פעם אין בהן ממש מים חמים. לא משנה מתי תגיע לאכסניה - ב-12 בצהריים או הרבה אחרי חצות, הם תמיד יציעו לך כוס של בירה.

כשפגשתי את שרון ידעתי שהיא בדיוק אחת מהם. בת פחות מ-28 היא הספיקה להיות ביותר מ-20 מדינות. היא עבדה ביפן, חצתה את ארצות הברית מחוף לחוף וכמובן הייתה באשראם בהודו. כרגע היא מטיילת בטיול לא מוגבל בזמן לאורך דרום אמריקה אחרי שלקח לה בדיוק סמסטר וחצי כדי להבין שתואר ראשון בביולוגיה ימית במכמורת נשמע נורא מפתה אבל מורכב למעשה מהקשבה בשיעורים והגשת דוחות מעבדה. יש לה כושר ארגון טוב, היא מכירה כל פינה בהודו ויודעת אפילו לעשות תכשיטים יפים מחוטי משיכה ואבנים מההרים שנמכרים לא רע על ידי החבר הפרואני שלה.

ההרפתקן

יוסי חשב שאיכשהו בחופשת הסמסטר הוא יגלה שבט אינדיאנים ש-500 שנה אחרי קולומבוס עדיין לא שמעו על מקדונלד'ס. הוא תמיד יעשה את זה אחרת ממה ששאר המטיילים עושים, נזהר לא לחצות ולו לרגע את ה"גרינגו טרייל". למרות מוצאו האשכנזי ועיניו הכחולות הוא מנסה בכל כוחו להיטמע עמוק בתוך המקומיים. לפעמים רואים אותו מציץ מאחוריה של משאית בקר הנוסעת בדרך מאובקת לקוצ'במבה. חלומו הרטוב הוא להיות כמו יוסי גינזברג מטואיצ'י, אבל לצערו שליחי הרבי מלובביץ' מוצאים אותו עוד לפני שהוא עשה אפילו את הצעד הראשון.

נועה, שמתנדבת כבר שלושה חודשים במרכז לאלימות נגד נשים ב-Sorata, מנסה לשנות את העולם בדרך המיוחדת שלה. זה לא משנה לה שהיא די צולעת בספרדית ועל אף שהיא בקושי בת 22, אף אחת מהנשים המקומיות לא מאמינה לה שבעלה לא מכה אותה בבית. בכל זאת, נועה מאמינה בלהט שבסוף היא תצליח להנחיל לאינדיאניות המקומיות את הערכים הנעלים שהיא ספגה בשינקין.

תיזהר, פה עובר הגרינגו טרייל (צילום: ויז'ואל/פוטוס)

הקייטן

כשברוך שמע את כל החבר'ה מרובאית 2 מתווכחים במשך לילות שלמים אם לנסוע למזרח או לדרום אמריקה הוא ידע שזה ממש לא נוגע אליו. הוא יבלה ביחד עם החברה באילת ואחר כך יחפש עבודה בחנות וסוף סוף יקנה לו אוטו משלו. אבל באוגוסט, כשהוא הבין שבחצי שנה הקרובה לא יהיה לו עם מי לצאת חוץ מאלה מהפלוגה שמעליו וגם הם ידברו כל הזמן על הטיול שלהם, הוא נכנס ללחץ. כשהוא יצא לבליינד דייט עם שרית, החברה של אחותו הקטנה, והיא שאלה אותו אחרי חמש דקות איפה הוא טייל הוא הבין שהוא חייב לעשות משהו.

הוא התקשר למחרת בבהילות לתומר והתחנן בפניו שיזמין לו בדיוק אותו כרטיס ל "פטה....מה-שמו". אימא בכתה וארזה לו מלא בגדים בתרמיל החדש שאבא קנה. אחרי שהוא שכח את שקית הבגדים להחלפה מתחת למיטה באכסניה בבואנוס איירס הוא הבין שבעצם הוא יוכל לקנות פליזים מדליקים הרבה יותר בחנות של אלברטו מתחת למסעדה של יוסי.

אחרי חודשיים בדרום אמריקה ברוך הגיע למסקנה שלא משנה בדיוק באיזו ארץ הוא נמצא. כל זמן שהוא צמוד לחבר'ה הנכונים הוא בעצם בקייטנה הכי מגניבה שהייתה לו מאז כיתה א'.

בחן את עצמך: איזה טיפוס אתה

א. מהו האתר החשוב ביותר בלה פז, בירת בוליביה?

1. כנסיית סן-פרנסיסקו, הכנסייה העתיקה ביותר מתקופת השלטון הספרדי.

2. האכסניה שלי. רצוי שיהיו שם חבר'ה מגניבים, אפשרות לבשל, אינטרנט חופשי, בר, וכמה שולחנות כדי לשחק קלפים

3. לה פז היא סתם עוד עיר גדולה ומזוהמת, ביני לבין עצמי אני קורא לה "לה פח". המקום היחיד החשוב שם זה טרמינל המשאיות ליד השוק הסיטונאי, שם אוכל למצוא משאית שתיקח אותי לעיירות הנידחות שבג'ונגל.

4. חנות הפליזים של חואן. סוף-סוף מצאתי שם פליז בשביל בן דוד שלי עם הכתובת "סנוב – בלבנון כבר היית?"

ב. מה ההבדל בין למה לאלפקה?

1. שתיהן שייכות לאותה משפחה. הלמה קצת יותר גדולה וחזקה, חיה באופן טבעי בבוליביה ודרום פרו, האלפקות עדינות יותר וחיות בפרו וצפונה.

2. ללמה בשר קצת יותר סיבי, אם אני זוכר טוב.

3. הלמה טובה יותר כדי לסחוב את הציוד הכבד שלי בטרק. היא יכולה לעלות מהעמקים בגובה 2,000 מטר עד ל-5,000 מטר. האלפקה פישלה לי כבר יותר מפעם אחת. לא סחבה בעליות והתחממה יותר מדי בירידות.

4. הסוודרים זה תמיד אלפקה, לא? אז מה בדיוק עושים מהלמה - שטיחים או אוכל?

מי אני ומה שמי? (צילום: גטי אימג' בנק ישראל)

1. כנראה שבין 20% ל-30% מהמטיילים הצעירים. היו כמה סיורים שבהם הייתי הישראלי היחיד.

2. חצי מהחבורות פה הם ישראליות. זה מאוד עוזר להסתדר כשתמיד מוצאים חבר'ה שיודעים מה קורה.

3. יותר מדי. כשאני שומע עברית אני מייד חותך.

4. כמעט כולם. תסתכל כאן מסביב במסעדה, אפילו המלצר מדבר עברית שוטפת.

ד. בנסיעה של 20 שעות בין לה פז לרורהנבקה הנהג נתקע שוב עם הפנצ'ר השלישי הלילה. מה תעשה?

1. אנסה בכל דרך להמשיך לישון. אני חייב לאגור כוח. כבר תכננתי למחר טיול לפאמפס.

2. אין מה לעשות, זה תמיד קורה כך בעולם השלישי. זמן לסיגריה.

3. אראה אם אני יכול לעזור. למדתי פעם בצבא איך להרים האמר על אבנים.

4. שיחפשו מי ינענע אותם, הפרימיטיבים האלה. זה הזמן להעביר קצת דאחקות עליהם.

1. בדיוק את מה שכתוב בדף שנתנו לנו בחברת הטיולים. בדרך כלל מדובר בציוד אישי כמו כלי רחצה, פנס ובגד ים. לכל השאר המדריך כבר דואג.

2. את כל התרמיל הגדול. אין לי כוח להתחיל לסדר דברים.

3. מאצ'טה וציוד הישרדות. אני בדרך כלל לוקח אחריות על הדברים וצריך לארגן הכול היטב.

4. אני הולך רק ל-Jungle Bar. בקיצור, 50 בוליביאן לבירות יספיקו.

1. אם אני זוכר טוב, המאיה נכחדו במאה העשירית והאינקה הושמדו בידי הספרדים במאה ה-15. אני מהמר מאיה.

2. הייתי כבר בכל כך הרבה חורבות בטיול הזה, שקצת נמאס. נראה לי שרובן היו אינקה.

3. אני בדרך ל"עיר האבודה" בג'ונגל. לא אכפת לי אם זה מאיה, אצטקים או פרה-קולומביאנים. כל זמן שלא גובים דמי כניסה ואין טיולים מאורגנים של אמריקאים בני 70 זה בסדר מבחינתי.

4. אמרת מאיה? אני מחפש את החמודה הזאת כבר מאז ארגנטינה. אם תראה אותה תגיד לה שאני ב"הוסטל קישקשתא". אחי, אתה יודע מה? תעזוב את מאיה. מה דעתך שתכיר לי את האינגה הזאת?

ז. אילו שפות אתה מדבר במהלך הטיול?

1. בממוצע יוצא לי לדבר כל יום קצת ספרדית, עברית ואנגלית, תלוי במי אני נפגש. אני מרגיש שאני משתפר בספרדית ובאנגלית.

2. אחרי כבר יותר מחצי שנה ביבשת - בעיקר ספרדית.

3. אני מסתדר לא רע עם המקומיים. נכון שהספרדית שלהם בסיסית לפעמים, הלוואי והייתי יודע יותר קצ'ואה ואת שאר השפות האינדיאניות.

4. תסתכל מסביב, התפריט בעברית וכולם מדברים עברית. יש סיבה שאדבר משהו אחר?

1. בכל מקרה יש לי ערב פנוי. מעניין לבדוק איך הדתיים מסתדרים בחור כזה.

2. יש ארוחת ערב חינם, שווה להיכנס, אולי אפשר לסדר איזו קומבינה ולחסוך בהוסטל?

3. תגיד לי, לא חבל לשרוף עליהם ערב בדרום אמריקה? נדמה לי שאת החב"דניקים האלה ראיתי כבר באיזה טיול במירון. אני בכל מקרה הולך לשתות בירה עם פאלו.

4. מעניין אם אוכל למצוא שם את יעל. נקפוץ לארוחת ערב ונראה.

ט. מה אתה עושה כשיש לך גישה לאינטרנט?

1. שולח מייל הביתה להגיד איפה אני, מתעדכן בחשבון הבנק לראות כמה כסף נשאר לי וקורא קצת חדשות ב-ynet, לראות מה קורה בארץ.

2. למה אינטרנט? אני מנסה לשמור מרחק. במחיר של שעה גלישה אני יכול לשתות עוד בירה.

3. מחפש ב-google earth דרך חדשה לעיר האבודה בג'ונגל.

4. יושב שעות על הפייסבוק ומצרף כחברים את כל הבחורות שאמרתי להן שלום אתמול בהוסטל... (וגם בודק בדאגה עם מי מיטל יוצאת עכשיו).

י. לאן אתה ממשיך מכאן?

1. בספר של הלונלי פלנט יש תיאור של שוק צבעוני 70 קילומטר מכאן, נראה לי שזה היעד הבא.

2. מכאן אני לא זז כל זמן שיש חשיש, בירה טובה וחבר'ה על הכיפאק. בעצם, כשהחדר יהפוך למטונף מדי, אני אסע בעקבות פול הצרפתי.

3. ברגע שאמצע את האינדיאני שהבטיח לקחת אותי לטואיצ'י אנחנו עפים מפה סוף סוף.

4. נדמה לי שנועה ואלכס הלכו לברר משהו בקשר לאוטובוס לקוסקו, נשמע כבר בערב מה הולך.

בדוק את התוצאות

כשהיית בן 16 תמיד חלמת לכתוב ל"נשיונל ג'יאוגרפיק" או לפחות ל"מסע אחר". אתה יודע שכנראה תסתפק בלהעביר מצגת שקופיות לכל המשפחה המורחבת. לפחות אתה דואג שעד שתחזור תדע משהו על הארצות שבהן אתה מסתובב כדי שתמיד תוכל להתחיל כל שיחה ב"בדרום אמריקה...". קרא שוב את תיאורו של הטייל המחכים.

אם בחרת לרוב בתשובה 2 (בין 16 ל-25 נקודות):

כבר הרבה זמן שלא היית ממש בארץ. יש לך את הגֶנים של היהודי הנודד ותרבות ההיפים של שנות ה-60 הייתה תמיד אצלך מושא להערצה. תמיד ראית בעצמך קצת אמן והאמנת שטיול ארוך ייתן לך את ההשראה שאתה מחפש. קרא שוב את תיאורו של הטייל הנווד. 

לפעמים נדמה לך שנולדת מאוחר מדי, שכבר גילו את כל המקומות המעניינים ושהעולם נעשה צפוף. למזלך גילית שדרום אמריקה עדיין מספיק גדולה ועם קצת מאמץ אפשר עדיין ללכת לאיבוד, בעיקר אם עושים שטויות. דרך אגב, קנית לפחות ביטוח איתור וחילוץ מורחב? קרא שוב את תיאורו של הטייל ההרפתקן.

אם בחרת לרוב בתשובה 4 (בין 36 ל-40 נקודות):

אימא שלך דאגה מאוד כשנסעת לדרום אמריקה. אם היא הייתה יודעת בדיוק מה אתה עושה שם היא הייתה דואגת הרבה פחות. אתה נמצא תמיד עם כל החבורה, נצמד ל"שביל ישראל" שחוצה את היבשת. עובר ממלון ישראלי למסעדה שמגישה אוכל כמו בבית. מטייל בעזרת חברות טיולים שהתמחו בשוק התרמילאים הישראלי. אתה לא פראייר, אתה יודע איפה ישראלים קונים בזול, שומר על קשר עם הבית דרך אינטרנט בעברית ויודע בדיוק מה קורה בארץ (בעיקר מי יוצאת עם מי). החברים שאתה מכיר בטיול ילוו אותך כל הדרך עד להתבגרותך הסופית בדירת שלושה חדרים במודיעין עילית. קרא שוב את תיאורו של הטייל הקייטן.

• עזרא כהן-ישר הוא טייל, חוקר, ותלמיד בשבילי הטבע והרוח. מחבר הספר "דנאי - לחיות אתך באהבה"