לא חוכמה להבעיר את הגטו

תארו לעצמכם שראש עיריית ניו-יורק או מונטריאול יודיע על הפסקת שירותי העירייה בשכונה בה התפרעו צעירים מקבוצות אתניות שונות ומגוונות. התקשורת תדרוש ממנו התפטרות באותו היום.

הייתי בקנדה ביום רצח רבין. במשאל עם שהתקיים שם, הכריע חצי אחוז נגד עצמאות חבל קוויבק מקנדה. ראש ממשלת קוויבק אמר דבר אמת: שוב המיעוט האתני הכריע את הגורל. אך באותו יום הוא נאלץ להתפטר, על שפגע במרקם היחסים.

ניר ברקת נבחר כראש עיר חילוני לעיר הקודש, שבה חיים עמים רבים ובני אמונות מנוגדות. החכמה של אורי לופוליאנסקי, היתה לא להתגרות בבני אומות אחרות החיים בעירו. גם ברקת הצהיר שהוא רוצה להיות ראש עיר של כולם, שידאג לפתח מפעלי היי-טק ומקורות פרנסה ודיור, כדי להחזיר את החילונים לירושלים. אך בשבועות האחרונים הוא הפך לפייערמען שמתגרה בפומבי בחרדים, בפתיחת חניונים ובהפסקת שירותים עירוניים. צעד זה עלול להבריח עוד חילונים ומשקיעים שפויים מעיר התבערה. אני בטוח שאלה שיעצו לו "עצות קוזו של פולישוק", יביאו אסון קיומי לעיר ואסון פוליטי לו עצמו.

ברור שרוב הטוקבקיסטים יתנפלו עלינו כעת בחמת זעם, ויטענו: "החרדים אסוננו". בגרמנית זה נשמע יותר טוב: "די יודען זינד אונזער אונגליק". אחרים יקראו להכנס בחרדים ב"אש חיה", "אש חמה". ח"כ אנטישמי כבר שאל למה אין הרוגים.

עשרות שנות הסתה יומיות נגד החרדים פגעו במערכת החיסונית של הקורא, המאזין והצופה. רוב הציבור מכיר את החרדים רק מכלי התקשורת העויינת. בסקר שהתפרסם באתר זה, עולה כי 74% אחוז מהחילונים מגדירים את היכרותם עם הציבור החרדי כ"מועטה", כאשר 88% מהם מודה כי אמצעי התקשורת החילוניים הם מקור הידע העיקרי שלהם. כך שהתקווה שהסטיגמה האנטישמית נגד "משריצי הילדים" החרדים תשתנה, היא אפסית.

זקוקה לטיפול, לא למעצר

אולם, למען אלה שאינם אויבי החרדים, אנסה לתמצת שתי עדויות שגביתי במו אזני מפי שני אנשים ששהו לדאבונם באותה מחלקה אונקולוגית בהדסה במשך שבעה חדשים, לצד "האם המרעיבה".

הם סיפרו לי על המסירות והנאמנות של האם ששהתה בבית החולים במשך שבעה חודשים רצופים, באופן שכל צוות הרופאים התרשמו ממנה. לא רק שלא הרעיבה את הילד, אלא נלחמה שייתנו לו משהו לאכול. לטענתם, בית החולים הרעיב את הילד במשך חודשים רבים. הרופאים חששו שהוא סובל ממשהו בלתי נודע. הילד בכה והתחנן, האמא ניסתה להגניב לו אוכל והרופאים מאד כעסו. הכל בגלל שלא ידעו לאבחן את מחלתו. בשלב מסויים כבר הציעו להורים להשתיל לו מח עצם. כעת, הצוות חייב לכסות על כשלונו באבחנה שגויה, לפיה עינו את הילד במשך שנתיים וכן הפכו אותה למשוגעת.

לכן דרושה ועדת בדיקה רפואית-משפטית חיצונית, שתחקור לא רק את האם והעדים אלא גם את בית החולים על המחדל הרפואי הזה. זאת דרישה לגיטימית בכל מקום בעולם. אולי יגלו שמשהבין בית החולים שלא מדובר בסרטן והטיפול היה שגוי, הם חיפשו קרבן לעזאזל?

גם אם נקבל את טענות בית החולים עצמו, האשה הזאת זקוקה לטיפול פסיכיאטרי ולא משטרתי. מה מקומה של אשה בהריון בכלא והיכן ארגוני הנשים בעולם כולו?

פרשת "האם המרעיבה" היא גפרור שהצית חביות נפץ. זה כבר זמן רב שהחרדים חשים את האיבה והחשדנות בכל בית חולים כשמגיע אליו ילד חולה או פצוע. ציד מכשפות נגד הורים מתנהל בארץ הטירוף. הם חשים נרדפים בכל מפגש עם השלטון המתנכר ועם התקשורת. הם יודעים מראש שאין להם סיכוי למשפט צדק בגטו העברי. לכן כל טיפש שזורק גפרור קטן יכול להצית אש תבערה, ששורפת עמל של שנים ביצירת מירקם חיים אפשרי במדינה הנצורה.

מחרחרי המלחמה עלולים בקלות להביא להשמדה עצמית של הגטו העברי בארץ ישראל. הערבים יכולים לחכות בצד. כמו בימי בית שני, החורבן יבוא מבפנים. פלסטין השלמה תהפוך מחלום למציאות.

אילו היתה לנו הנהגה חכמה, ראשיה היו מבינים כי אין שולטים באנשים בכוח הזרוע. אלף שוטרים לא יכבו את השריפה. אין דין בריונים בני טיפש עשרה שמבעירים פחים, כדין שליטים שאחראים לגורלה של מדינה.

לא לחינם הבין בן גוריון שהוא חייב להגיע להבנות עם החרדים, למרות שהם היו אז מיעוט קטן, שבור ומבוטל. שליט חכם יודע, גם אם הוא דיקטטור ובעיקר אם הוא דמוקרט, שהוא חייב לתחזק את האמון בינו לבין נתיניו. בפרט בגטו נצור, שמאות מליוני אויבים מבחוץ מוכנים להשמידו בכל רגע.

ישאל אייכלר, ח"כ לשעבר ושדרן ברדיו קול חי