מהן שלוש המחלות הטרופיות הנפוצות ביותר?
מטיילים שנדבקו במחלה טרופית לא מודעים לכך שהיא עשויה להתפרץ שוב וביתר שאת שבועות וחודשים אחרי שחזרו הביתה. עד לאבחון הם עשויים לעבור דרך ייסורים ארוכה, שיכולה הייתה להיחסך מהם אילו היו מגיעים ישר למרפאות המטיילים בבתי החולים. מהן שלוש המחלות הטרופיות הנפוצות ביותר, ומה כדאי לעשות מייד לכשמתגלים התסמינים?
טיול הכיף של יובל מרון בדרום אמריקה הפך, שנים אחרי שהסתיים, לסיוט של חייו.
וכל זה בגלל חוסר אבחון של מחלה פשוטה שלקה בה, שנחשבת קלה לטיפול. "זה גם מה שהכי מתסכל אותי בסיפור הזה," הוא אומר. "מילא חליתי, אף אחד לא אשם, אבל אבחון נכון היה חוסך לי הרבה מאוד סבל, טונות של כימיקלים מיותרים שהכנסתי לגוף ופגיעה מתמשכת באיכות החיים, שמתבטאת בקשיי נשימה ושינה, במראה לא אסתטי של הפנים ועוד."
הכל התחיל בשנת .2004 מרון ,(28) סטודנט, לקח תרמיל ויצא לחרוש את היבשת. "אני בחור אחראי ולפני הנסיעה דאגתי להתחסן במרפאת המטיילים של בית חולים מאיר, מה שהעניק לי שקט וביטחון," הוא מספר. המסע בג'ונגלים והטיפוס בהרים עברו עליו בנעימים, והוא חזר לארץ בריא ומרוצה. אבל אחרי חצי שנה הבחין בכיב בעובי של חצי סנטימטר שהתפתח בקרסול רגל ימין שלו. "למרות שלא היו לי כאבים, ניגשתי לרופא המשפחה, והוא הפנה אותי לרופא עור".
האבחנה של רופא העור היייתה שמרון לקה בלישמניה – מחלה הנגרמת על ידי טפיל שחודר לגוף באמצעות זבוב החול (ראו מסגרת.( אלא שהרופא חשב שמדובר בלישמניה ארץ ישראלית, הידועה גם בשם שושנת יריחו, שמרון נדבק בה בעת שטייל בדרום הארץ. כאן המקום לציין שמדובר בשתי מחלות שביטויין הקליני ודרכי הטיפול בהן שונים לחלוטין.
"הרופא צייד אותי במרשם ובתרופות, ואחרי חודש הכיב נסגר, למעט צלקת קטנה שנשארה לי בקרסול," מתאר מרון. "שמחתי כי חשבתי שבזה הסיפור נגמר והמשכתי את חיי כרגיל." אלא ששנתיים לאחר מכן הרגיש שנסתם לו האף. "זה קרה פתאום. לא הייתי מקורר, פשוט האף נסתם בלי סיבה, ובהמשך הופיעו גם דימום ותחושה של אינוחות."
מתגלגלים בין רופאים
מרון פנה לרופא אף-אוזן-גרון, זה לא מצא בעיה, ומכאן החל מרון לנדוד בין רופאים שונים עד שהופנה להדמיית סיטי. מהפענוח עלה שמחיצת האף שלו התעקמה, ולשם תיקונה יש צורך בניתוח. בקיץ 2006 הוא עבר ניתוח שבמהלכו גילו הרופאים נקב מפריש שהתפתח על דופן מחיצת האף.
אחרי שהתאושש, הופנה מרון למומחה, וזה החליט ליטול דגימה מהכיב האפי. "הפרופסור אמר לי שתוצאות הביופסיה הוכיחו שמדובר בתהליך דלקתי, ולכן הוא רשם לי תרופות שונות, ביניהן אנטיביוטיקה."
אחרי שהטיפול הממושך הזה לא עזר, חשד הרופא שמדובר במחלה אוטואימונית, שתוקפת את הריאות או את האף, וצייד את מרון בסטרואידים, שאותם הוא נטל במשך כשנה במינונים משתנים. "בנוסף המשכתי בכל אותה תקופה להשתמש גם בתרסיס ובמשחות לאף, אבל הסבל רק העצים, במיוחד כשעל חלקו החיצוני של האף התפתחו גבשושיות מכוערות."
בשלב הזה לרופאים כבר היה ברור שהייתה כאן שרשרת של טעויות באבחון, ורופא המשפחה שלח אותו, אחרי שנות סבל מיותרות ומתסכלות, למרכז לרפואת מטיילים במרכז הרפואי שיבא. "כבר מהבירור הראשוני היה ברור שמחיצת האף שלו קרסה," אומר פרופ' אלי שורץ, מנהל המרכז לרפואת מטיילים ומחלות טרופיות בשיבא, נשיא האיגוד הישראלי לפרזיטולוגיה ומחלות טרופיות, נשיא האיגוד הבינלאומי למחלות מטיילים והרופא הישראלי היחיד המחזיק בהתמחות זו.
"הסבל המיותר שמרון חווה יכול היה להימנע בקלות אילו ידעו הרופאים שפגשו בו בכל אחד מהצמתים לאבחן את המחלה. ידוע שאחד מסיבוכי הלישמניה הדרום אמריקאית מתבטא בבעיות באף, אבל אצל אף אחד לא נדלקה נורת אזהרה. ובגלל התת-אבחון מרון משלם וישלם בבריאותו. הוא יקבל על חשבונו אנטיביוטיקה שלא נמצאת בסל התרופות בעלות של 5,000 דולר, שתגרום להפחתת הגבשושיות על האף, אבל הכיב שנוצר לא יתרפא, והנזק רק יילך ויחמיר."
לא מדובר במקרה פרטי, בכלל לא. "ממאות אלפי המטיילים הישראלים, אלפים, לפי הערכה, שבים כל שנה חולים מטיולים ברחבי אפריקה, אסיה ודרום אמריקה, אך מחלתם אינה מאובחנת," אומר פרופ' שורץ".במערב בכלל, ובישראל - שיש בה ריבוי מטיילים גדול במיוחד - בפרט, יש תת-אבחון וחוסר מודעות עמוק למחלות שמקורן במדינות העולם השלישי. בבתי הספר לרפואה לא הפנימו שהעולם הפך לכפר גלובלי, ומחלות שנראו רק באפריקה ובהודו מגיעות כנוסעים סמויים דרך מטיילים גם למערב.
"כך קורה שכאשר הטיילים הישראלים חוזרים חולים, הם פונים לרופאי המשפחה או לרופאי חדרי מיון, ואלה לא מצליחים לאבחן את מחלתם ומפנים אותם לרופאי עור או אף-אוזן-גרון, שגם הם לא מודעים לסימפטומים. בנוסף, בחלק לא מבוטל מהמקרים הסימפטומים של המחלה מתפתחים כעבור חודשים, ואז הטיול שערך החולה עוד פחות תופס מקום בשיקול הדעת של הרופא. אנחנו לא יודעים כמה מטיילים שחלו בזמן הטיול שלהם מתאשפזים שבועות או שנים אחרי שחזרו, כי לא תמיד הפרט הזה מופיע בתיק הרפואי שלהם: או כי החולה לא מוצא לנכון לספר או כי הרופא לא יודע לשאול.
"רק לאחרונה טיפלתי בבחורה צעירה שחזרה מטיול בדרום אמריקה עם כיב מפריש שהתפתח לה ברגל. היא טופלה במשחות ובתרופות שונות, אבל זה לא עזר, וממדי הכיב התרחבו. היא הופנתה לכירורג פלסטי, והוא ביצע התריה (ניקוי) של הנגע. למשך תקופה קצרה ממדי הכיב הצטמצמו, אבל בתוך זמן קצר הוא שוב התרחב והעמיק, והיה צורך בניתוח נוסף. למרפאה שלנו היא הגיעה אחרי שבמשך שנים אף רופא לא איבחן שלקתה בלישמניה. טיפלתי בה בטיפול הנכון למחלה, ולשמחתנו היא החלימה." בדיקות פולשניות מיותרות
מתברר שגם חלק מהמומחים לזיהומים לא בהכרח יודעים לאבחן מחלות שמטיילים "מייבאים" איתם ממדינות העולם
השלישי. "זיהומולוג רגיל פוגש מטיילים לפני הטיול, מצייד אותם בתרופות הנכונות, אבל לא תמיד רואה אותם כשהם חוזרים חולים. וגם אם כן, הוא לא מכיר את מגוון המחלות," אומר פרופ' שורץ. "במקרה של מרון, למשל, הרופא אומנם זיהה שמדובר בלישמניה, אבל כתוצאה מחוסר ידע הוא לא זיהה את הסוג שלה, ולכן ניתן לו טיפול לא מתאים."
רבים מהמטיילים למדינות שנחשבות אקזוטיות, לאו דווקא תרמילאים, לא חושבים שהם בסיכון ללקות במחלות שם. "תיירי 'הצווארון הלבן' משוכנעים שאם הם לנים במלונות חמישה כוכבים וטסים במחלקה עסקית, להם זה לא יקרה," אומר פרופ' שורץ".אבל צריך לזכור ש40%- בלבד מכלל המטיילים לאזורים אלה הם תרמילאים זרוקים, והשאר הם ילדים או מבוגרים שטסים לבד או בקבוצות. מכל מקום, היתושים לא למדו להבדיל עדיין בין סוגי האוכלוסיות השונות, כך שכל המטיילים במדינות העולם השלישי מצויים בסיכון."
שלוש המחלות הטרופיות הנפוצות
ספרם של פרופ' אלי שורץ ואורנה שץ-אופנהיימר "הנוסע הסמוי," שיצא לאחרונה בהוצאת אוניברסיטת תל אביב, מתאר סיפורי נוסעים ומחלות טרופיות שלקו בהן. להלן שלוש הנפוצות ביניהן:
- לישמניה – מחלה מתפתחת במשך כמה שנים, כשלכל זן אחראי טפיל אחר. ההדבקה מתרשת בעיקר בלילה, דרך עקיצת זבובי חול זעירים. בלישמניה הדרום אמריקאית מתפתחים נגעים על העור, שעשויים להגיע לגודל של 8-7 ס"מ, והחולים חשים כאילו בשרם נאכל. לעיתים מתנפחות בלוטות הלימפה באזור הפצע. כשהמחלה אינה מאובחנת, היא עלולה להתפשט לריריות הפה והאף.
- מלריה – נחשבת לסיבת האשפוז הראשונה בקרב מטיילים. ההדבקה נגרמת מטפיל שנושא יתוש ממשפחת האנופלס. שבועים אחרי העקיצה מופיעים תסמיני המחלה, הכוללים הרגשה כללית רעה, כאבי ראש, התקפי חום גבוהים המלווים בצמרמורת ובהזעה מרובה, כאבי פרקים וכאבים בגב התחתון. התמונה מזכירה שפעת, ומכאן נובעת הטעות השכיחה באבחון.
- קדחת הדנגי – מחלה נגיפית שמקורה בעקיצת נקבת היתוש. תסמיניה כוללים כאבי ראש עזים, כאבי פרקים ושרירים, חוסר תיאבון, תשישות חריגה, ולקראת סוף המחלה מופיעה אף פריחה מגרדת על העור. היתושה המדביקה דוגרת במים ועוקצת ביום. לפעמים היא עלולה להימצא במים שבכד הפרחים בבית המלון.
לפנייה לכתב/ת 
