ברית-זוגיות? עבדו עלינו

על פי הצעת החוק, יורשו שני בני זוג ישראלים שאינם משתייכים לאף אחת מהעדות הדתיות המוכרות בישראל, להירשם במרשם זוגיות וליהנות מזכויות המוקנות בחוק לנשואים. על פניו, הצעת החוק אמורה לפתור את מצוקתם של 300 אלף אזרחים ישראלים, רובם המכריע עולים, שבהיעדר סיווג דתי, אינם יכולים להינשא בארץ. בפועל, מדובר בהצעת חוק מקרטעת וקצוצת איברים, שלא מהווה אף ראשית פתרון למצב העגום של עשרות אלפי זוגות שלא מורשים להינשא בישראל.

המכשלה העיקרית של הצעת החוק טמונה בעובדה כי היא מתייחסת אך ורק לזוגות בהם שני בני הזוג חסרי סיווג דתי. אך כשאחד מבני הזוג הוא עולה שיהדותו אינה מוכרת על ידי הרבנות ובן הזוג השני יהודי - הם לא יוכלו ליהנות מהצעת חוק, ויוסיפו להזדקק לחסדי הרשויות בקפריסין או במדינה זרה אחרת.

נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה מלמדים כי מתוך 31,655 זוגות ישראלים שנישאו בחו"ל בין השנים 2000-2005, רק 1,219 זוגות עונים להגדרות החוק; כלומר פחות מ-4%. קרוב ל-90% מהעולים חסרי הסיווג הדתי מתחתנים עם בני זוג יהודים, ותיקים ועולים כאחד, כך שעבורם הצעת החוק חסרת כל חשיבות.

אם לא די בכך, בחוק יש כדי לייסד מעין "מחנה הסגר" משפטי עבור אותם מאות בודדות של זוגות שיוכלו להינשא בדרך זו. שנים אחדות לאחר שמדינת ישראל ביטלה את הסיווג הדתי בתעודות הזהות, יצוינו עתה הזוגות הנישאים בברית הזוגיות בכותרת מיוחדת במרשם האוכלוסין – עדות לאי השתייכותם לציבור היהודי או לקהלים אחרים.

מזעזעת במיוחד העובדה כי אותם ישראלים חסרי סיווג דתי יידרשו להצהיר כחלק מההליך, שהם אינם יהודים, נוצרים, מוסלמים או דרוזים. הבקיאים בתולדותיה של העלייה מחבר המדיניות יודעים כי הסיבה שקרוב ל-300 אלף ישראלים מוגדרים כחסרי סיווג דתי, נעוצה בעובדה שהם סרבו להירשם כנוצרים עם עלייתם ועמדו על זהותם היהודית, גם בשעה שהמדינה סירבה להכיר בה בשל שיקולים הלכתיים.

הרעיון כי דווקא כאן, במדינת העם היהודי, דרכם של זוגות דוברי עברית אל חגיגת הכלולות תעבור דרך התכחשות פומבית לזהותם וחיבורם לעם היהודי, הוא לא פחות ממקומם ונפסד.

מכרו את ציבור העולים בנזיד עדשים

ביטוי נוסף לעובדה כי הצעת החוק מייסדת בעבור אותם זוגות בודדים מסלול נישואים סוג ב', טמון בעובדה חסרת ההיגיון כי זוגות אלו לא יוכלו ליהנות מזכויות משמעותיות, כדוגמת זכות הירושה, האימוץ ואזרוח בן הזוג, עד חלוף 18 חודשים מרגע כינון ברית זוגיות.

למול טענות כבדות משקל אלו, נשמעת מצד התומכים ביוזמה הטענה כי מדובר בסדק בחומת המונופול האורתודוכסי, וכי בעתיד סדק זה ילך ויתרחב. גם כאן, העיון בפרטי ההצעה מלמד על הפער בין הטענה הנשמעת למציאות העגומה.

על פי ההצעה, הזוגות הבודדים שיוכלו ליהנות כביכול מהחוק, יידרשו לאישור הממסד הרבני כי הם אכן אינם יהודים. אם עד היום התרגלנו לסיפורי האימים של עולים חדשים על מסע הייסורים בדרך להוכחת יהדותם, באה הצעת החוק הממשלתית ומייסדת מסע ייסורים נוסף; הפעם עבור העולים חסרי הסיווג הדתי הזקוקים בהוכחת אי-יהדותם. לראשונה בתולדות החקיקה הישראלית מקבלים בתי הדין הרבניים יכולת להשפיע על זכויותיהם של אזרחים שאינם מוגדרים על ידם כיהודים; עוד סדק אחד כזה בחומת המונופול האורתודוכסי – ופרנסי הממסד הרבני יכולים באמת לנוח על זרי הדפנה.

הצעת החוק הממשלתית הזוכה באופן מצער גם לתמיכת מפלגות שחרתו על דגלן חופש נישואין לאזרחי ישראל, היא לא פחות ממכירה של ציבור העולים עבור נזיד עדשים קואליציוני מקדיח.

מעבר למגרעותיה הרבות, הצעת החוק סותמת את הגולל על המחויבות הממשלתית לפתור את מצוקת מנועי החיתון, ויוצרת אשליה מסוכנת של התקדמות, בשעה שאין המדובר על יותר מכדור אקמול הניתן לחולה הזקוק בדחיפות לניתוח חירום מורכב.

אם יש תקווה, הרי שהיא טמונה לא בפרנסי הקהל כי אם דווקא בציבור הרחב, שמואס במונופול האורתודוכסי בתחום הנישואים והגירושים. ציבור זה יבין עד מהרה את המסתתר מאחורי חקיקת הלהטוטים ולא יסתפק בה.

רוב הסיכויים כי גם אותם זוגות מועטים שיוכלו "ליהנות" מחסדי החוק, לא יזמינו את רשם הזוגיות לחתונתם. גם הם, בדומה לאלפי זוגות ישראלים אחרים, ימשיכו לצאת ולהינשא בארצות זרים – וכל זאת מתוך נאמנות לרעיון הבסיסי שלכל אדם הזכות להינשא לבחיר/ת לבו ולעשות זאת בדרך ההולמת את מצפונו. עוד זוג אחד כזה ועוד אחד; אלה שיכלו להינשא ברבנות ואלו המנועים כלל מלהתחתן במדינתם; עם ברית זוגיות מקרטעת וצולעת ובלעדיה – ימיו של המונופול האורתודוכסי יגיעו לקצם. כי בשעה ששרי הממשלה מצביעים בידיים, אזרחי ישראל מצביעים ברגליים.