פולקסווגן פולו - שיעמום של איכות

יש אנשים שיכולים לאכול בדיוק את אותה ארוחה מדי יום, מבלי לשנות אפילו מרכיב אחד. למשל, דוד בן-גוריון, ראש הממשלה הראשון של ישראל, נהג לאכול כל בוקר את אותה ארוחה בדיוק: ביצה רכה ועיסה שרקחה לו אשתו, פולה, והורכבה מגבינה לבנה, לבן, רסק פירות וקצת מיץ פטל. "קוץ' מוץ'" קראו לעיסה, ועל-פי סיפור ידוע סלד בן-גוריון מטעמה, אך המשיך לאכול אותה גם לאחר מותה של פולה, כאקט סמלי של זיכרון.

ובדיוק עבור אנשים שאינם חובבים גיוון והפתעות, מייצרת פולקסווגן זה יותר מ-30 שנה את הפולו - מכונית סופר-מיני איכותית, אמינה ובדרך-כלל מאוד משעממת. מאז הוצגה ב-1975, מחליפה פולקסווגן את הפולו מדי כמה שנים בדגם חדש, ותמיד המכונית המחליפה גדולה, איכותית ומאובזרת מקודמתה - אבל לעולם היא אינה מרגשת, מפתיעה או מעניינת.

כל זה אמור להשתנות בתחילת השנה הבאה, כאשר תנחת בישראל הפולו החדשה - דור חמישי למכונית - שלדברי מחלקת יחסי הציבור של פולקסווגן, מתיימרת להיות "בלתי נשכחת" ואפילו "בעלת אופי חזק". אלא שאחרי כמה מאות קילומטרים בכבישיה של סרדיניה, התברר כי דווקא אין חדש תחת השמש. וזה בעיקר טוב, אבל גם קצת רע. מבולבלים? תמשיכו לקרוא.

קריצות משפחתיות

מיד עם הצגת הדור הקודם של הפולו - הרביעי במספר - התחכמו עיתונאים רבים וכינו אותה "גולו": שילוב שמה עם זה של האחות הגדולה יותר, הגולף. מאחורי ההתחכמות העבשה-משהו, עמד ניסיונה האמיתי של פולקסווגן להפוך את הפולו לגולף-קטנה. זה התבטא בעיצוב, בתא הנוסעים ובחוויית הנהיגה.

ומתברר שהדור החמישי אינו מבשר על שינוי כלשהו במדיניות. מבט אחד בפולו החדשה מגלה שמעצביה עשו בדיוק את מה שעשו קודמיהם: אבולוציה זהירה ומחושבת של עיצוב המכונית המוחלפת, עם קריצות מרובות לעבר האחות הגדולה, הגולף. התוצאה בהחלט נעימה לעין, הרמונית מאוד, אך בה בעת גם צפויה מדי וכמעט משעממת. זה אולי מה שלקוחות מסורתיים של הפולו מחפשים, אבל ספק אם יהיה בכך מספיק כדי לקסום ללקוחות צעירים וחדשים.

שלא במפתיע, גם תא הנוסעים אינו מפתיע. כמובן שלא יכולות להיות תלונות בעניין האיכות (הגבוהה), או בחירת הצבעים (הנעימה) או המרחב לנוסעים (מספק בהחלט). אבל מה עם קצת השראה, מה רע בקצת ייחוד? נדמה שהיתרון המשמעותי של העיצוב השמרני, טמון בכך שהלקוחות המסורתיים של פולקסווגן - וזה לא משנה אם הם מורגלים לפולו הקודמת או לכל נציגה אחרת של המשפחה - ירגישו מיד "בבית". מעבר לכך, קשה למצוא סיבות אמיתיות להתלהב מתא הנוסעים של הפולו. וחבל שכך.

בשורה מפתיעה

דווקא בגזרת ההנעה - שבמשך שנים לא סיפקה חדשות לקהל הישראלי - נושאת הפולו החדשה בשורה מעניינת: את מנוע ה-1.6 ליטר המיושן, יחליף מנוע בנפח 1.2 ליטר, בעל מגדש טורבו. למרות שההספק של השניים זהה (105 כ"ס), המנוע החדש טוב מקודמו בכל מדד. מלבד נתון מומנט נדיב יותר (17.8 קג"מ לעומת 15.6), המנוע החדש גם גמיש וחסכוני מיחידת ה-1.6 ליטר הישנה. בפולקסווגן גם טוענים שהוא פולט כמות מופחתת משמעותית של מזהמים - עובדה שוודאי תתקבל בברכה אצל בעלי מצפון סביבתי מפותח.

התוצאה מרשימה בנסיעה עוד יותר מאשר "על הנייר". הביצועים טובים משמעותית מאלו של גרסת ה-1.6 ליטר המוחלפת, גם תודות לגמישות משופרת - אך גם בזכות תיבת DSG רובוטית בעלת שבעה הילוכים, שמציעה את היתרונות של תיבה ידנית (משקל נמוך, צריכת דלק מופחתת, מהירות תגובה) עם היתרון החשוב ביותר של תיבה אוטומטית (נוחות תפעול). התוצאה היא כנראה הגרסה האולטימטיבית של הפולו, שמשלבת זריזות ותחושה נמרצת עם עידון ונינוחות.

מרשימה פחות, אך כנראה חשובה במידה שווה לשוק הישראלי, היא גרסת ה-1.4 ליטר, שהגיעה להשקה עם תיבת חמישה הילוכים ידנית. עם 85 כ"ס ו-13.5 קג"מ, זו כנראה הגרסה המיועדת ללקוחות גיל הזהב: התאוצה ל-100 קמ"ש ארוכה יחסית (12.1 שניות מול 9.7 ב-1.2 טורבו), והאצות ביניים דורשות תכנון מראש. אגב, גרסה זו צפויה להגיע לישראל עם תיבת ה-DSG, מה שוודאי יתרום לפופולאריות שלה בקרב הלקוחות.

זהה את הניחוח

כמו כמעט כל מכונית חדשה המושקת בשנים האחרונות - וזה לא משנה אם מדובר בסופר-מיני או מיני-ואן לשבעה נוסעים - גם את הפולו החדשה מלוות הבטחות בדבר יכולות דינמיות גבוהות ו"ניחוח ספורטיבי". אבל כמו בכל-כך הרבה מקרים, גם הפולו מהווה דוגמה מצוינת לפער שבין יכולת גבוהה והתנהגות ספורטיבית.

נתחיל ביכולת: אין ספק שהפולו החדשה תהיה מהירה מקודמתה בכל כביש, בכל תנאי נהיגה. שיכוך המתלים מצליח לאזן בין נוחות (טובה) ואחיזה (גבוהה מאוד). עם זאת, יש לציין כי חלק מאותה אחיזה מרשימה הגיע בחסות חישוקים גדולים (17 אינץ') וצמיגים במידות בלתי-סבירות (215/45). אלא שבין היכולת הגבוהה וספורטיביות פעורה תהום גדולה. הפולו אמנם מצליחה להיות מהירה, אך היא מסבה הנאה מועטה בלבד לנהיגה. זה לגמרי מובן ומקובל אגב, אלמלא אותן הבטחות בדבר "ניחוחות" ספורטיביים.

בלתי נשכחת?

הפולו החדשה - וזה ממש לא מפתיע - היא מכונית טובה מאוד. מעודנת, איכותית ומרווחת מקודמתה. אפילו נאה יותר, אם כי זו לא ממש חוכמה, לאור העיצוב הרופס של המכונית המוחלפת. גרסת ה-1.2 ליטר, עם תיבת ה-DSG, בולטת לטובה בהיצע של הפולו, אם כי החלפת מנוע ה-1.6 ליטר המיושן בגרסת 1.2 ליטר עשויה לאתגר את הלקוחות המסורתיים של המותג.

סימן השאלה העיקרי הנוגע לפולו החדשה הוא המחיר: רק לקראת הגעתה לישראל, בפברואר 2010, צפויה היבואנית לפרסם את מחירי הדגמים השונים. לאור השינויים הרבים הצפויים בשוק הרכב עד אותה עת - הנובעים מרפורמת מיסוי ירוק - קשה להעריך מה יהיו המחירים המדויקים, אך סביר להניח שאלו יהיו גבוהים במעט מאלו של הפולו המוחלפת.

ובכל מקרה, למרות מעלותיה, הפולו אינה מצליחה להיות מכונית "בלתי נשכחת", כפי שמבטיחה היצרנית. למעשה, ההיפך הוא הנכון: בסופו של יום, הפולו החדשה מתגלה כמכונית צפויה מאוד, וכמעט משעממת. זה אמנם לא צפוי להפריע לה להצליח בקרב לקוחות מסורתיים, שחוזרים אל המותג כמעט ללא תנאי - ממש כמו בן-גוריון וה"קוץ' מוץ'" שלו. אבל עבור כל מי שמחפש רענון וגיוון, נדמה כי מתחרות כמו פורד פיאסטה, סקודה פאביה או מאזדה 2, מציעות חבילה מפתה אף יותר. 

הכותב היה אורח חברת פולקסווגן