רבי נחמן, ספר לנו סיפור

בשלב מסוים בקריירה שלו רבי נחמן כבר לא הסתפק בצורת הדרשה החסידית, ובחר להלביש את תורותיו בסיפורי מעשיות. הסיפורים - חלקם מוכרים חלקם מקוריים - עוסקים ברובן בעולם של מלכים, שדים, מלחמות והרפתקאות. לכאורה, הכי רחוק שאפשר מעולם החסידות. מהו אם כן כוחו של סיפור?

החסידות מבקשת לתקן את העולם הפנימי של האדם. כשמתעסקים בפנימיות, בנסתר ובסוד, לפעמים עדיף לא לומר את הדברים במפורש, ולהלביש אותם בסיפורים ומשלים - ולכך בדיוק כיוון רבי נחמן. דרך סיפוריו הוא לוקח אותנו לעולמות אחרים, פנטסטיים, והקריאה דומה לחוויה מיסטית.

בכוחו של סיפור לברוא עולם, ליצור משהו חדש בתודעה. ביצירתיות ובחוויה שבסיפור יש נגיעה כלשהי במימד אינסופי, שהכול יכול להיות בו, ובסיפורים אלו מבקש רבי נחמן לחולל שינוי משמעותי אצל הקורא. "אנשים אומרים שסיפורי מעשיות יפים לשינה, ואילו אני אומר, שעל ידי סיפורי מעשיות אפשר לעורר נרדמים משנתם", הוא כתב. להלן תקציר חמישה מסיפוריו המומלצים (שאת רובם ניתן למצוא כאן):

מעשה מאבדת בת מלך

את תקופת סיפורי המעשיות החל רבי נחמן בסיפור שכל עניינו הוא הדרך עצמה, סיפור שהעיד עליו כי "כל מי שהיה שומעו היה לו הרהור תשובה". ומעשה שהיה, כך היה:  אירעה טרגדיה - בת המלך אבדה. המשנה למלך הנאמן יוצא למסע שימשך תקופת חיים וייפרש עד קצוות העולם, על מנת להשיב את הבת לאביה האוהב. את הסוף מגלה לנו רבי נחמן מיד: "והיה מבקשה מאוד, זמן מרובה מאד, עד שמצאה. עתה מספר איך בקשהּ עד שמצאהּ" - כי הדרך, הקשיים שבה וההתגברות עליהם הם העיקר בסיפור.

בכל פעם שנדמה שהמשנה למלך מתקדם צעד נוסף לעבר מטרתו הנכספת, כל פעם שנראה שהבת-מלך בהישג ידו - משהו משתבש והוא נזרק עשרות צעדים לאחור. זהו הסיפור על התשובה והחיפוש האולטימטיביים, סיפור על חיפוש השכינה, והסיפור של כל מי שאי-פעם נכסף למצוא את הבת-מלך האבודה הפרטית שלו, איבד את דרכו, והמשיך לחפש (מתוך: סיפורי מעשיות א'). 

מעשה מבעל תפילה

רבי נחמן הרחיב בדיבורו על הסכנה העצומה שבתאוות הממון, לפעמים יותר מכל תאווה אחרת. במעשייה זו מתאר רבי נחמן בתחכום ובאירוניה עולם שהשתגע אחרי ה"סערה", ומונהג על ידי "כתות" שונות, כל אחת מכתיבה דרך-חיים הבנויים סביב סגידה מוגזמת לערך אחד: ממון, כבוד, יופי וכו'. במדינת הממון המצב התדרדר לכך שאנשים נמדדים על פי כמות הכסף והזהב שלהם, עד שהעשירים ביותר נחשבים כאלוהים, והעניים ביותר כחיות.

במרכז הסיפור בעל התפילה - מעין גורו אנרכיסט קדוש, שיושב "חוץ לישוב" ומנהיג את ניצולי השגעונות והטעויות של אנשי הכתות. אנשי מדינת הממון מהווים את האתגר הקשה ביותר לבעל התפילה, והדרך הכמעט בלתי-אפשרית לתיקון שלהם היא החזרה למציאות שלפני הסערה (מתוך: סיפורי מעשיות י"ב).

מעשה מביטחון

מה בסך הכל רוצה האיש הפשוט? להרוויח את שכרו ביושר במשך היום, לחזור הביתה לארוחה דשנה, לנגן קצת בכינור ולשמוח. האיש בסיפור מסתכל תמיד בהווה ולא מודאג מהעתיד, ומכך נובע הבטחון שלו. אלא שהמציאות אינה כל-כל פשוטה והמלך ידאג להציב מכשולים בדרכו.

לגיבור הסיפור יש כישרון - הוא יודע "לתקן כל תקוני הדברים שנתקלקלו". האיש הפשוט הזה הוא גם קצת צדיק, שיודע לקחת את המציאות המקולקלת ולמצוא את התיקון הנכון, להפיק את המיטב מההווה. הביטחון והשמחה בסיפור הם פנימיים, וצדיק כמו רבי נחמן לא יכול להרשות לעצמו להסתמך על גורמים לא-ודאיים כמו משכורת קבועה או נס משמיים (לפחות לא במובן הפשוט של נס). בסוף הסיפור כשהגיבור יעמוד מול המלך, הוא יסתמך על התושייה שלו, על השמחה והכי חשוב - חוש הומור בריא (מתוך: סוף סיפורי מעשיות).

מעשה מטיט ומרגלית

השמחה תפסה מקום מרכזי בהגותו של רבי נחמן, אך לא מדובר בהוללות סתם, אלא מאמץ מודע ותמידי להיות בשמחה בכל מצב. גיבור הסיפור הוא עני שמוצא במקרה מרגלית יקרת ערך, אך בסביבה שלו אין מי שיוכל לקנות מרגלית בשווה כה רב, והא נאלץ לנסוע לעיר הגדולה - לונדון. בסיפור חוזר הביטוי "על כן עשה את עצמו שמח". רבי נחמן מלמד על הכוח הגדול של התודעה והדימוי העצמי. מי שיתפוס את עצמו כשמח ויתנהג כך - יהיה שמח, ומי שיתנהג כעשיר – יהיה עשיר.

העני מאבד את המרגלית, אך ממשיך לשמוח ולהתנהג כעשיר וקפיטן הספינה מתייחס אליו בהתאם. בסופו של דבר הוא זוכה בעושרו מכיוון אחר. רבי נחמן מסכם ואומר: "המרגלית לא היתה שלו, והא ראיה שנאבד ממנו" - מצבים כלכליים באים וחולפים. השמחה של בנאדם לא יכולה להיות תלויה בדברים חולפים, ועושר - כמו גם אושר - הם בעצם רק עניין של פוזה. תחשוב טוב יהיה טוב (מתוך: שיח שרפי קודש חלק א').

המשל מההינדיק  

משל קצר שעוסק בשאלות של זהות וכנות ומשאיר הרבה שאלות פתוחות. בן המלך נמצא במשבר זהות. הוא חושב שהוא תרנגול הודו (הינדיק=הודו) ולכן הוא מתפשט מבגדיו, יורד מתחת לשולחן ומסרב לקחת

חלק בעולם האנושי ובמנהגיו. לאחר שנואשו כל הרופאים, המלך המודאג מזמין חכם קונבנציונאלי שמנסה לרפא אותו בדרכים לא קונבנציונליות. בצורה הדרגתית הוא מראה לבן-מלך שבעצם אפשר להיות תרנגול הודו ולהמשיך להתנהג כמו בן אדם.

האם בן המלך הפך לאדם בריא או שהוא נשאר הינדיק שיודע להתחזות לבן-אדם? האם זה בכלל משנה? האם התודעה היא שקובעת מי אנחנו או שאולי המעשים? האם כניעה לצווי החברה היא בגידה בכנות העצמית? רבי נחמן מנסה להרחיק אותנו מתוויות חיצוניות - דתי, חילוני, צדיק, רשע. יש לך בחירה חופשית, אומר החכם, לא משנה איך תגדיר את עצמך או אחרים יגדירו אותך. גם אם אתה תרנגול - אתה יכול להיות בן-אדם, ולהפך (מתוך: שיח שרפי קודש. חלק א').

• עוד שבוע וחצי התחרות נסגרת! שלחו סיפור לאגדתא
• הכותב הוא סטודנט לסוציולוגיה באוניברסיטה העברית ולומד בישיבת "שיח יצחק".