עושים תיקון לאומי

עם ישראל הפנים באופן תת-מודע שניים מלקחי תשעה באב. את הלקח האחד נכנה "השיבה אל מפלגות המרכז" - הלקח מחורבנו של הבית השני. והלקח השני הינו "השיבה אל הזהות והמוסר היהודיים המשותפים" - שהוא הלקח מחורבנו של הבית הראשון, דווקא. מדובר אמנם בהפנמה אינטואיטיבית, שמהווה מגמה בלבד ולא הצהרת כוונות ברורה ומגובשת. אך אל נזלזל בשתי המגמות הללו.

המגמה האחת היא השיבה אל המרכז והסלידה מן הקיצוניות. לפי התלמוד חרבה ירושלים בימי הבית השני בגלל הקיצוניים ולא בגלל הרומאים. מנהיגי ירושלים ורבניה רצו להגיע להסדר מדיני עם הרומאים הצרים על העיר.

"הבריונים", כפי שהם מכונים בתלמוד, לא הסכימו לכך ועל מנת למנוע כל תהליך שכזה הם שרפו את מחסני המזון שבעיר וגרמו לרעב קשה ביותר בעיר. שגרם סופו של דבר למפלתה של העיר. המתחים הפנימיים והבלתי אפשריים שבעיר מובלטים בסיפור המכונן של קמצא ובר קמצא, כשאחד מעשירי העיר מתכוון להזמין את קמצא חברו לסעודה גדולה שערך, ובטעות מוזמן בר-קמצא שונאו הגדול. משגילה המארח כי בר-קמצא שונאו נמצא בסעודה הוא מגרש אותו מהסעודה ולא נעתר להפצרותיו לא לביישו. בר-קמצא מציע לו אפילו לשלם את העלות של כל הסעודה אך המארח מתנגד לכך ומגרש אותו בבושת פנים.

נדמה לי כי החברה הישראלית הבריאה סולדת מן הקיצוניים משמאל ומימין. הן במישור הפוליטי (ראו מה קרה למפלגות הקצה מימין ומשמאל). ראו עד כמה מטושטשות העמדות של המפלגות הגדולות, מישהו יודע מה ההבדל המדויק בין ציפי לבני, אהוד ברק וביבי נתניהו?

הבוחר הישראלי מעדיף אחדות. הפגנות החרדים, המרות והאלימות, הן בסופו של דבר נחלתו של מיעוט קיצוני בקרב החרדים. המנהיגות הפוליטית החרדית כבר ישובת מזמן בצמתי קבלת החלטות הנוגעות לכל תושבי המדינה, והיא אפילו אחראית על הזרמת תקציבים לארגונים מחללי שבת. העקירה מגוש קטיף עברה בצורה מרוסנת . קולות חברי הקוראים ללמוד מהפגנות החרדים, מחמיצים את תהליך השינוי העמוק שעוברת החברה הישראלית, היא מתונה, היא מבינה שמחלוקות אידיאולוגיות לא פותרים בכוח הזרוע, ולא באלימות פיזית או מילולית. ואני מציע לאף אחד לא להתגעגע לימי פרוס חורבן הבית.

אני מזהה מגמה הולכת וגוברת של חיפוש אחרי בני שיח מהסקטור ה"אחר". דתיים, חילונים וחרדים מתכנסים בפורומים שונים כדי לדון בעתיד החברה המשותפת שלנו. יש העוסקים בניסיון לגבש חברה משותפת בין היהודים לבני המיעוטים. הקיצוניים משמאל כמו חבריהם מימין הפכו לפחות רלבנטיים ולפחות נותני טון בחברה הישראלית. נדמה לי שהבנו שערך השלום הפנימי והאחדות הפנימית הם הערך החשוב ביותר ,שהוא הבסיס למימוש של כל הערכים האחרים.

המגמה השנייה היא השיבה אל הזהות היהודית. המגמה היא איטית אך ברורה. ישיבות חילוניות, מכינות קדם צבאיות חילוניות, לימודי יהדות למבוגרים, אולמות מלאים לנגיעה בתורת הסוד היהודית – 'הקבלה', בתי ספר לדתיים וחילונים, קהילות מעורבות, ואפילו תשעה באב מקבל נוכחות מרשימה ברחבי הערים דרך התכנסויות "הלילה הזה לא לומדים תורה".

בית ראשון חרב

בגלל נטישה חריפה של ערכי המוסר והיהדות. בית ראשון חרב משום שבני הדור עברו על שלושה עבירות חמורות גילוי עריות, שפיכות דמים ועבודה זרה. החברה הישראלית הקימה מנגנוני משפט מפוארים. הדחנו בשנים האחרונות ראש ממשלה פופולארי מכהן, נשיא מכהן בגלל חשדות לשחיתות. לא נשאנו פנים ולא טייחנו. אצלנו ברלוסקוני לא יכול היה להיות נשיא, ולבטח לא נשיא פופולארי. ואצלנו מזמן היינו הולכים לבחירות אחרי שחיתות מרשימה כמו זו שנחשפה לאחרונה בפרלמנט הבריטי.

אין כאן שיר הלל נאיבי לחברה הישראלית, עוד הדרך רב. אך כדאי שנבין שכשם שהמדינה קמה על העיקרון של "שנית מצדה לא תיפול". המדינה תתקיים על תיקון שני הפגמים שגרמו לחורבן הכפול אותו אנו מציינים בתשעה באב. הבית הראשון שחרב בשל שלוש עבירות: "גילוי עריות, שפיכות דמים ועבודה זרה" והבית השני שחרב בשל "שנאת חינם".