עובדת הרה פוטרה לאחר 4 ימים וקיבלה פיצויים

ארבעה ימים בלבד עבדה א' במקום עבודתה החדש, בטרם פוטרה בשל הריונה. לא לפני שהמנהל הודיע לה כי הייתה אמורה להודיע על הריונה כבר במעמד הראיון. כעת הגיעו הצדדים לפשרה בבית הדין בירושלים, לפיה תקבל מהמעסיק פיצויים בסך של 70 אלף שקלים.

תחילת הפרשה כאשר התקבלה א' לעבודה כמזכירת מנכ"ל בחברת אלרוב, הנמצאת בפרויקט ממילא היוקרתי בירושלים. כמקובל, עברה א' סדרת ראיונות, לאחריהם החלה את עבודתה. אך לאחר ארבעה ימים התקשר אליה מנהל הפרוייקט ותהה אם היא בהריון. כאשר ענתה בחיוב, הודיע לה כי היא מפוטרת לאלתר.

במהלך אותה שיחה הדגיש המנהל בפני א' כי הייתה אמורה לספר על הריונה כבר במהלך ראיון העבודה, והוסיף כי מועמדת אחרת - אותה ראיין במקביל ל-א' - הייתה ראויה ומתאימה לתפקיד, אך לא התקבלה בשל הריונה. עוד הבהיר המנהל כי לו הייתה מספרת לו על הריונה בעת ראיון העבודה, לא הייתה מתקבלת מלכתחילה.

לאחר שלא ניתנה לה ההזדמנות להשמיע את עמדתה בנוגע לעמדותיה, פנתה א' לקו הייעוץ המשפטי של שדולת הנשים בישראל. במסגרת פרוייקט האכיפה של הארגון, הגיעו הצדדים להסכם פשרה בבית הדין בירושלים, לפיו מבלי להודות בטענות הצדדים, תקבל א' סכום של כ-70 אלף שקלים, מתוכם 50 אלף על עגמת נפש, כאב וסבל. 

עורכת הדין שיר-אל נקדימון, שייצגה את א', הסבירה כי "חשוב לדעת כי האיסור על פיטורים בגלל הריון חל מהיום הראשון לעבודה, שכן במקרה כזה מדובר באפליה פסולה ואסורה, ללא קשר לתקופת העסקת העובדת לפני הפיטורים.

"כמו כן, חשוב לזכור כי העובדת לא מחויבת לספר על הריונה בראיון העבודה, ועל מעסיק אסור לפטר את העובדת לאחר מכן בטענה כי לא סיפרה על הריונה בראיון. כיוון שהחוק אוסר על הפליה בקבלה לעבודה, השיקול אם העובדת בהריון או לא ואם סיפרה על כך בראיון או לא, הוא שיקול פסול שאסור למעסיק לשקלו". 

עוד הסבירה נקדימון כי "בניגוד לסברה הרווחת, אין מדובר ב'חוסר אמינות' או 'חוסר תום לב' של העובדת, אם אין היא מספרת על ההריון בראיון העבודה. זוהי זכותה לשוויון מכוח החוק והפסיקה. המציאות מלמדת כי רוב רובן של הנשים שסיפרו על הריון בראיון, לא התקבלו לעבודה, גם כשהיו המועמדות המתאימות ביותר לתפקיד. לפיכך, ראה המחוקק לנכון להגן על נשים מפני אפליה בגלל הריון הן בקבלתן לעבודה והן בפיטוריהן".