מסע חלומי
"למעלה", סרט האנימציה החדש מבית פיקסאר, כמעט לא נופל מההצלחות הקודמות של החברה. העלילה קסומה, הדמויות מרתקות והמעבר לתלת ממד הוכתר בהצלחה
14 שנים ועשרה סרטים חלפו מאז שהושק "צעצוע של סיפור", ופיקסאר ממשיכה לקבוע מחדש, בכל שנה, סטנדרט מעורר הערצה ותסכול בקרב מנהלי האולפנים האחרים.
לא רק שבכל סרט היא מציגה עולם חדש ושונה הכובש את הצופים, אלא שמאז "משפחת סופר על" נוהגים יוצריה לשלב אלמנטים שרוב מפיקי הוליווד, חסרי ההשראה ונטולי התעוזה, היו נרתעים מהם. במקום סרטי ילדים שליטושם מבדר מבוגרים, פיקסאר עושה אנימציה למבוגרים שנגישה גם לילדים.
אחרי "רטטוי" שעסק בשאלות של יצירתיות והגשמה עצמית בתחומי האנינות הגסטרונומית, אחרי "וול-אי", משל אקולוגי ותרבותי שחלקים ניכרים ממנו מתנהלים כקומדיה אילמת, מגיע "למעלה" - סרט שגיבורו הוא גבר בן 78, ויריבו אף קשיש ממנו.
האנליסטים של וול סטריט שתחום התמחותם הוא חברות מדיה הפיצו תחזיות קודרות לגבי סיכויי הסרט לשחזר הצלחות קודמות.
לאחר שהכנסותיו בארצות הברית הגיעו ליותר מ-280 מליון דולר (שני רק ל"מחפשים את נמו") הם נאלצו להתנצל בשפה רפה.
ומה לגבי איכות הסרט? יכולותיו של הבמאי פיט דוקטר השתכללו מאז סרטו הקודם "מפלצות בע"מ (2001). "למעלה" אולי לא מגיע לפסגות של "משפחת סופר-על" ו"רטטוי" אבל הוא נמצא, ללא ספק, בשורה השנייה והמאוד מכובדת של מיטב סרטי פיקסאר.
אוויר לנשמה
קארל פרדריקסן (אד אסנר) התאלמן מאלי, אשתו האהובה, מבלי שהצליחו להגשים את חלומם רב השנים להגיע לפרדייז פולס, ארץ קסומה בדרום אמריקה, שאליה נסע ובה נעלם גיבור ילדותם ההרפתקן צ'ארלס מונץ' (כריסטופר פלאמר).
"למעלה". זקן נרגן, צעיר מתלהב ובית מעופף
כעת, כשקארל זקן ונרגן, וביתו הפך לאי בודד באתר בנייה של גורדי שחקים, עומדים לכפות עליו מעבר לבית אבות. למזלו, הקריירה שהייתה לו כמוכר בלונים מאפשרת לו להימלט ונותנת לו הזדמנות אחרונה לממש את חלומותיו. כשמאות בלונים מרימים את ביתו לשחקים, הבית ספוג הזיכרונות הופך לספינת אוויר שתעשה את דרכה לדרום אמריקה.
למסע מצטרף שותף לא צפוי, ראסל (ג'ורדן נאגאי) חניך צופים צעיר, עגלגל ונלהב שרוצה לעזור לקארל בכדי שיהיה ראוי למדליית הצופים האחרונה שחסרה בחגורתו. יחד הם מגיעים לפרדייז פולס, פוגשים את קווין, ציפור הענק הנדירה, עדר של כלבים מדברים, ואת אדונם של הכלבים - קארל מונץ', שהפך ברבות השנים לבבואה מטורפת ואובססיבית של אדם שאינו מסוגל להרפות מחלומותיו. מונץ' הוא הסכנה והלקח אותו צריך ללמוד קארל בנוגע לערכם של החיים שהיו לו, והמחיר שאחרים עלולים לשלם בעבור הגשמת חלומותיו.
סרטיו של רב האמן היפני הייאו מיאזאקי, דמות נערצת על כל אנשי פיקסאר, מהווים את מקור ההשראה העיקרי של הסרט. מוטיב הבית המעופף מזכיר את "Castle in the Sky" מ-1986 ואת "הטירה הנעה" (2004). גם כאן הופך דימוי מרכזי זה למסגרת מטאפורית המאפשרת את התפתחות והתבגרות הדמויות. ההשפעה ניכרת גם באפיון האקסצנטרי ורב הדקויות של הדמויות, למרות שבהיותן אמריקאיות המניעים הנפשיים שלהן ברורים ונגישים יותר לצופים.
דמותו של מונץ' דומה לדמויות האמביוולנטיות המחזיקות בכוחות קסם בסרטיו של מיאזאקי וכשכלביו רבי הכישורים מבצעים התקפות אוויריות הם מזכירים את דימויי "פורקו רוסו" (1992), הטייס בעל ראש החזיר. גם הנושא האקולוגי, העולה מתוך הכניסה לעולם ההרפתקאות הקסום, עולה כאן כמו ברבים מסרטיו של מיאזאקי.
גם אתם שותפים
ולמרות השפעות אלה, זהו קודם כל סרט של פיקסאר. ככזה הוא מכיל רגעים נפלאים של אנימציה, שאולי המרגש ביניהם נמצא קרוב לתחילת הסרט ומתאר בארבע דקות את כל סיפור החיים של קארל ואלי.
כמה מסרטי האנימציה הקצרים היפים ביותר עסקו בתיאור חיים שלמים או בסקירה רטרוספקטיבית של חיים, וקטע זה אינו נופל מהם. אך בשונה מסרטים קצרים אלה, הקטע ב"למעלה" מעצב את הבסיס הרגשי למסע שלם.
המוזיקה היפה של מייקל ג'יאנצ'ינו המלווה אותו, תחזור בווריאציות שונות לאורך כל הסרט, מהמהורהר והמלנכולי ועד ההרפתקני והסוחף, ותוליד גם היא, מתוך ארבע הדקות האלה, את כל סיפור המסע.
"למעלה" הוא רגע המעבר של פיקסאר מדו לתלת ממד. את המבחן הזה צולח הסרט בהצטיינות יתרה. נכון, הסרט נפלא ויזואלית גם בהקרנה דו-ממדית ויעשה זאת, מן הסתם, גם באיכויות הקרנה ביתיות, אך השימוש בתלת ממד מעצים את דימויי הנוף המרהיבים והופך את הצופים לשותפים מלאים יותר למסע.
