גיבורי גיטרה או תאבי בצע?

ב-2005 נפל דבר: הגירסה הראשונה של "גיטר הירו", משחק הוידאו האינטראקטיבי שמנסה לדמות עד כמה שאפשר חוויה של נגינה בגיטרה על במה בהופעה חיה, כולל ביצוע שירי רוק מפורסמים ושימוש בקונסולת משחקים דמוית גיטרת גיבסון, יצא לעולם. לאט לאט זלגה הבשורה מחוגי שחקני הוידאו המכורים (ע"ע גיימרים) אל עולם המיינסטרים. ועם ההצלחה, באו כספי התמלוגים. ויראו האמנים כי טוב.

"רוק בנד - הביטלס". שידרוג עיצובי ניכר (מתוך המשחק)

בעד: לגלות עולמות חדשים / אור ברנע

מאז שיצאו משחקי הוידאו "גיטר הירו" ו"רוק בנד", להקות ואמני הרוק הגדולים בעולם רק מחכים להזדמנות שלהם להפוך לחלק מהמשחק הממכר. חלקם מוציאים שירים רבים ישירות למשחקים ומדלגים על שלב ההפצה לאמצעי התקשורת ועל הפקת קליפ לערוצי המוזיקה. חלקם מוציאים משחקים שלמים משלהם, עם האפשרות להידמות אליהם ולנגן את שיריהם.

"מטאליקה", שהכניסה את מוזיקת המטאל לתוך האמא של המיינסטרים, הוציאה לפני כמה חודשים את "גיטר הירו מטאליקה". עוד לפניה "אירוסמית'" הוציאה משחק משלה ובהמשך תגיע "בון ג'ובי", ולקראת סוף השנה מובטח גם משחק של להקת "ואן היילן".

אבל מעבר לכל אלה ייצא בספטמבר המשחק של הביטלס ויש שאומרים כי הוא עתיד להפוך למוצר הלהקה הנמכר ביותר בכל הזמנים. עבור מעריצי הביטלס והלהקה עצמה, מדובר בהישג ענק. הלהקה הגדולה ביותר בכל הזמנים, הקדושה, שנדמה ששמענו וראינו ממנה הכל, מצליחה להפתיע ולהציג עולם שלם חדש בתוך המשחק, שזכה הפעם לשדרוג עיצובי ניכר.

אין ספק שכאשר ייצא המשחק לשוק, יצליחו "הביטלס" לגעת בצעירים שעוד לא זכו להכיר את המוזיקה של ארבעת המופלאים. דמיינו לעצמכם לגלות את ג'ון, פול, ג'ורג' ורינגו, ובפעם הראשונה שאתם מקשיבים לשירים שלהם, אתם יכולים בו זמנית ללמוד לנגן אותם ומתבוננים בשלבים בהיסטוריה המדהימה של הלהקה, שמאוירים באופן נפלא.

אבל גם לולא המשחק של "הביטלס", שני המשחקים האלה הציגו מהפכה. דרך "רוק בנד" והגרסאות של "גיטר הירו" הכוללות מערכות תופים - אפשר ממש ללמוד תופים. ללא מורה, ללא הבנה כזו או אחרת בכלי. הקצב המוטל על תפקיד המתופף מדויק, וככל שרמת הקושי עולה, כך גם משתפרת היכולת. כל מי שמתמקצע במשחק בתפקיד התופים, יוכל בלי בעיה להגיע אחר כך למערכת תופים ענקית ולנגן בקלות את השירים שלמד.

נגנים צעירים. לגרום לילד להתרגש בעזרת המשחק

והגיטרה? תווים בגיטרה בהחלט אי אפשר ללמוד דרך המשחק וגם לא מיקומי אצבעות בנגינה. אבל כן אפשר ללמוד דרכה מוזיקה במובן הרחב של המילה, לגלות בדיוק מה עושה הגיטרה בכל רגע ורגע בשיר, לגלות את משך התווים, את הניואנסים, את רמות העוצמה ואת עיבודי הגיטרה.

וכמובן יש גם את הרווח של האמן. בעידן בו הדיסקים הלכו לעזאזל והשירים ברשת ניתנים להורדה בחינם ובאופן חופשי, אמנים, מהקטנים ועד לגדולים ביותר, לא רק מחפשים פלטפורמות דיגיטליות חדשות להפיץ את המוזיקה שלהם, אלא גם פלטפורמות איתן יוכלו להגיע ללב הקהל, לגרום לילד להתלהב כשהוא שומע שיר בפעם הראשונה ולגרום לכל אחד להפוך למעריץ של הסגנונות והאמנים הרבים.

"גיטר הירו" ו"רוק בנד" מצליחים לעשות זאת בצורה הטובה ביותר. הם מצליחים לתת לקהל ולמעריצים להפוך לחלק מהמוזיקה בצורה הכי גדולה ומחבקת שיש. לנגן, להשתפר, ללמוד ולגלות עולמות חדשים. חוץ מזה, זה ממש כיף.

נגד: מקרטני האנדרואיד / אילת יגיל

אוקיי, זה יופי של משחק, וכמו כל שאר משחקי הוידאו בסדרה, סכנת ההתמכרות בו עצומה. ועדיין, כשעלו חברי הביטלס לבמה בפרזנטציה למשחק החדש "רוק בנד - הביטלס", נותרה באוויר תחושה חמצמצה של התמסחרות. פול מקרטני ורינגו סטאר הטריחו את עצמם להופעת אורח אצל מיקרוסופט שנמשכה 50 שניות ובהחלט היתה למטה מכבודם. "המשחק טוב", אמר רינגו. "הגרפיקה טובה מאוד ואנחנו היינו מעולים". "לא חשבנו שבסוף נהיה אנדרואידים", הוסיף מקרטני. ואז הם פינו את הבמה לטובת הפיץ' המסחרי. האמת, קצת מביש.

נראה שאין מטאפורה מתאימה מזו כדי להראות לאן הגיעו עסקי המוזיקה. העובדה ש"מטאליקה" ו"גאנז אנ' רוזס" שיחררו שירים ישירות למשחקי הוידאו עוד היתה בשורה משמחת. סוף סוף יש אופציה לעקוף מנגנונים חלודים ומנופחים, ולהגיע ישירות לצרכן.

אבל "הביטלס"? הרי זו אחת מקומץ האגדות שעוד נותרו לכאורה בלתי נגועה מהצורך לחדור את השוק שהולך ונהיה כחוש. נדמה היה שלעולם לא יפסיקו לרכוש את "סרג'נט פפר" או לפזם את "צוללת צהובה", ושלא יקום הדור שלא ידע את לנון. הסירוב לאופציה להעניק את שירי הלהקה להורדה ב"אייטיונז", כמו גם הסירוב להעניק את שירי הלהקה בביצועם המקורי לפרסומות (לאחר שנכוו כשגילו ששירם "Revolution" נמכר לפרסומת לנייקי), רק שימר את הלהקה במעמד מורם מעם.

בכלל, האם מעריצים צעירים באמת ידעו לנגן שירים של הביטלס בעקבות טורניר אינטנסיבי של "רוק בנד"? נראה שמסכי גרפיקה, משוכללים ככל שיהיו, לא יכולים באמת לגרום לך לחוש שאתה בעצמך באולפני "אבי רוד" או בהופעה הפומבית האחרונה של הלהקה על הגג בלונדון. להיפך, התחושה העיקרית היא שפירוק מאורעות כל כך משמעותיים בדברי ימי הרוק לפיקסלים והפיכת החוויות האלו לאמצעים להרוויח נקודות בונוס, יהיה רק בעוכרי הלהקה. וקשה לומר שמישהו מהם או מבני משפחתם סובל מקשיי נזילות, מה שהיה עשוי אולי להסביר את המהלך.

אגב, לפני כחודש הביע ג'ימי פייג', אחד הגיטריסטים הגדולים של הרוק, את דעתו

על משחקי המוזיקה ואמר שקשה לדמיין שמישהו יכול ללמוד נגינה באופן משמעותי דרך המשחק. "דמיינו לעצמכם את קטע התופים שג'ון בונהאם ניגן בקטע הראשון של האלבום הראשון של לד זפלין, 'Good Times Bad Times'. כמה מתופפים בעולם יכולים לנגן את הקטע הזה, ועוד בבוקר חג המולד? (הזמן העיקרי שבו זוכים השחקנים הצעירים לקבל את משחקי הוידאו במתנה)".

אז אחרי שחברי הביטלס נעתרו לראשונה לתת את שיריהם למחזמר "Love" של סירק דה סוליי, ואחרי שניתן יהיה בקרוב להוריד את שיריהם דיגיטלית, ולגלם את דמויותיהם באצטדיון שיי, נראה שיש עוד מעוז אחד שלהם שטרם נפרץ: מי יכול להבטיח שבעתיד הקרוב לא נראה את מקרטני ורינגו סטאר מדגמנים בפרסומת לתיקי לואי ויטון?