המחאה והגרעין: האייתוללות תחת לחץ

משהו מתחיל להיסדק לאחרונה בחומת ההתרסה האיראנית כלפי המערב ומדינות האזור. לכאורה זו אותה איראן, אותו משטר, אותו מנהיג עליון ואותו נשיא. אבל הביטחון העצמי אבד. אירועי הדמים אחרי הבחירות לנשיאות ערערו את בסיס הלגיטימיות של האוליגרכיה הנוכחית ומומחים במערב ובישראל מעריכים כעת כי המשטר חושש לשרידותו.

ההערכה הרווחת במערב היא שהתקוממות מתנגדי האוליגרכיה השמרנית באיראן רחוקה מלדעוך. היא אף עלולה להתגבר למרות, ואולי דווקא בגלל, צעדי הדיכוי שמפעילים נגדה זרועות הביטחון של המשטר.

במצב כזה עלולה החרפת העימות הפומבי עם המערב להזין את התסיסה הפנימית ולהגביר אותה. לכן הורידו ראשי המשטר פרופיל בזירה הבינלאומית ומיתנו את התבטאויותיהם בשאלת הגרעין.

אותם מומחים מעריכים גם כי איראן יושבת כעת בצומת של דילמה לא פשוטה. מחד - רוצה עכשיו המשטר בטהרן - יותר מתמיד - בדיאלוג עם ארצות-הברית. זאת מפני שעצם הישיבה אל שולחן המשא-ומתן עם נציגי הנשיא האמריקני, ברק אובמה, מקנה למשטר לגיטימיות מחודשת.

מאידך - מנהיגה העליון של איראן, האייתוללה עלי חמינאי, והנשיא מחמוד אחמדי-נג'אד יודעים שכניסה לדיאלוג עם ארצות-הברית בתנאים אלה אינה רצויה, בלשון המעטה. התסיסה הפנימית באיראן מחלישה את כוח המיקוח שלהם בזירה הדיפלומטית, וקשיים בדיאלוג עם ארצות-הברית עשויים לתגבר את התסיסה הפנימית.

עוד יותר מכך מודאגת טהרן ממה שיקרה ב"יום שאחרי", אם יכשלו השיחות עם וושינגטון. כשאיראן תספוג סנקציות חמורות ואולי אף תונחת מכה צבאית על מתקני הגרעין שלה. סנקציות כלכליות חריפות יחמירו את המצב הכלכלי באיראן, שממילא אינו מזהיר. הכנסות איראן מייצוא נפט פחתו דרסטית בשנה האחרונה, בשל ירידת מחירי הנפט בשוק העולמי ולכן אחמדי-נג'אד לא יוכל להרגיע את האזרחים הממורמרים במענקים והטבות, כפי שעשה לפני הבחירות.

מכה צבאית, אם תצליח, תפגע קשה ביוקרת המשטר וזרועות הביטחון שלו, מה שעלול לגרום בהמשך לתסכול ולזעם בשורות משמרות המהפיכה, הבאסיג' והצבא ואולי אף למעבר של חלק מאנשיהם למחנה הרפורמיסטי. אם זה יקרה - זה יהיה כנראה סופו של המשטר. כל אלה יעמידו במבחן קשה מאוד את שרידות המשטר, שממילא איבד לפחות חלק מהלגיטימיות שלו בעיני העם.

משיכת זמן

מרכיב חשוב נוסף בשיקולי ההנהגה האיראנית הוא מצב תוכנית הגרעין. עוד לפני הבחירות לנשיאות העריכו במערב שאיראן אינה ממהרת להיכנס לדיאלוג עם ארצות-הברית, כדי שתוכל, בינתיים, לצבור עוד ועוד אורניום מועשר ולהתקין מערכי צנטריפוגות נוספים - לזמן שההנהגה תחליט לייצר במהירות את הנשק הגרעיני עצמו. גם השיקול הזה חי, קיים ומשפיע.

מכל הסיבות האלה יחד, טוענים המומחים, מנסה כעת המשטר הרדיקלי באיראן למשוך זמן ולדחות את פתיחת הדיאלוג עם הממשל האמריקני תוך השארת האופציה פתוחה. לכן טהרן עדיין לא השיבה רשמית להצעתה של ארצות-הברית לפתוח עימה בדיאלוג בנושא הגרעין. אבל שר החוץ האיראני, מנושהר מותקי, כבר הודיע בטון פייסני שאין לטעות בו, שארצו מכינה כבר "חבילה של הצעות שעשויות להביא לפיתרון המשבר".

גורמים מדיניים בישראל מתרשמים שוושינגטון קוראת היטב את מפת האינטרסים והחששות האיראניים, ולכן מגבירים בכירי אובמה, בשבועיים האחרונים, את הלחץ על טהרן להתחיל בהידברות ללא שהיות. הביטוי האחרון ללחץ הזה היה האולטימטום שהציב שר ההגנה האמריקני, רוברט גייטס, לטהרן: הדיאלוג הדיפלומטי צריך להתחיל עד הסתיו, אמר גייטס לעיתונאים אחרי פגישתו עם שר הביטחון, אהוד ברק. אחרת תצטרך ארצות-הברית לשקול "ערוצים אחרים".

גייטס ונתניהו, בפגישתם בירושלים (צילום: AFP)

וושינגטון מוכנה לחכות עד ספטמבר לפתיחת הדיאלוג כדי שבסוף השנה, חודשיים-שלושה אחרי תחילת השיחות יוכל הממשל לבצע "הערכה מחדש", כפי שהבטיח הנשיא אובמה לראש הממשלה, בנימין נתניהו, בפגישתם בוושינגטון. גייטס התנגד עד כה נחרצות לאפשרות של תקיפת איראן, בשל המחיר הכבד שעלולה תגובת איראן לגבות מארצות-הברית עצמה (בעיראק ובאפגניסטן), מהאינטרסים של המערב (הנפט) ומבעלות בריתה של וושינגטון במזרח התיכון.

מאדום לצהוב

אתמול רמז גייטס שממשל אובמה עשוי להעביר מאדום לצהוב את הרמזור שהוא מציב בפני ישראל. הוא לא פירט, אבל מותר להניח שהוא התכוון לחימוש (למשל, טילי שיוט, פצצות חודרות ביצורים) שישראל ביקשה מארצות-הברית וקיבלה עד כה תשובה שלילית, הסכמה שבשתיקה למעבר מטוסים ישראלים בנתיבי אוויר המוליכים לאיראן וגיבוי של מערכות יירוט טילים אמריקניות למערך יירוט הטילים הישראלי.

דבריו של שר ההגנה האמריקני אתמול, כמו גם התבטאויות שקדמו לו של סגן נשיא ארה"ב, ג'ו ביידן, לפני כחודש ושל שרת החוץ הילרי קלינטון בשבוע שעבר, מעניקים תקפות מרומזת אך ברורה ל"אופציה הצבאית" ומתרבים הסימנים שהמימסד הצבאי באיראן התחיל לפני כשבועיים להתייחס אליה ברצינות.

לא פחות מכך חוששים באיראן שארצות-הברית תעניק "מטריית הגנה" לישראל ולמדינות המפרץ, כדי להתגונן בפני מטחי הטילים האיראניים. עדות לכך היתה בסוף השבוע, בראיון שנתן מוחמד עלי ג'עפרי, מפקד משמרות המהפכה האיראניים, לטלוויזיה האיראנית. הוא ניסה בטון ענייני, לא מזלזל ומתלהם, כדרכם של בכירים איראניים בעבר, להרתיע את ישראל ולהרגיע את אזרחי ארצו.

לאיראן יש טילים בעלי טווח ודיוק שיכולים להרוס את כל מתקני הגרעין של ישראל, אמר. הוא הוסיף שמערכות ההגנה מפני טילים האמריקניות לא יוכלו להתגבר על כמויות הטילים שתשגר איראן, ואולי גם חיזבאללה. הוא לא איים להרוס את ישראל ולמחוק אותה מהמפה - רק לפגוע במערך מתקני הגרעין של המשטר הציוני. בכך ניסה גם להפוך את המשוואה התעמולתית ולהציג את איראן כמי שנאלצת להתגונן בפני יכולותיה הגרעיניות בעיניו של ישראל ולא ההיפך. זה קו ההסברה האיראני החדש, שמיועד לצרכי פנים וחוץ גם יחד.

די ברור כי מה שהריץ את מפקד משמרות המהפכה האיראני לטלוויזיה - היא כנראה ההצטברות בעת האחרונה של איתותי האזהרה מוושינגטון והוכחות מעשיות שישראל מתכוננת ברצינות לאפשרות של עימות צבאי עם איראן. חשש המשטר השמרני לשרידותו נתפשת בארצות-הברית ובמדינות נוספות כ"חלון הזדמנות" להגיע עימו לפשרה בעניין הגרעין. זאת בתנאי שהמשא-ומתן ינוהל "בנחישות, אך ברגישות", כלומר מבלי לפגוע ביוקרת המשטר ובכבוד העומדים בראשו, כפי שממליץ דוד מנשרי, ראש המרכז ללימודים איראניים באוניברסיטת תל-אביב.

ההזדמנות תנוצל?

השאלה היא אם ממשל אובמה יידע למצות את חלון ההזדמנות עד תומו. גורם בכיר בממסד המדיני-ביטחוני בישראל אמר לא מכבר ל-ynet, כי הוא חושש שהאמריקנים יגיעו לנוסחת פשרה עם טהרן, לפיה תורשה איראן לעבד אורניום לדרגת העשרה נמוכה. אורניום בדרגת העשרה כזו (3-4%) אינו יכול לשמש לייצור נשק גרעיני, אלא רק כדלק לכורים גרעיניים להפקת חשמל. ההעשרה תיעשה בשיטחה של איראן, אך תחת פיקוח בינלאומי הדוק, שיוודא לא רק את דרגת העשרת האורניום אלא גם את כמותו ואת כמות מערכי הצנטריפוגות המתקדמות שיוקמו כדי להעשירו.

אם תאמץ איראן את הפשרה יוסרו כליל הסנקציות הכלכליות והדיפלומטיות שהוטלו עליה עד כה, היא תקבל לסיוע גרעיני לצרכי שלום מהקהילייה הבין לאומית ואף תצ'ופר בהטבות מסחריות וכלכליות.

בישראל לא מאושרים, בלשון המעטה, מנוסחה זו שכנראה מתגבשת בוושינגטון.

בהתחשב במה שאנו יודעים על האופן שבו הסתירה איראן בעבר, במשך שנים, את תוכניתה הגרעינית, והאופן שבו שיקרה והונתה את הקהילייה הבינלאומית, אמר הבכיר הישראלי, יש לנו סיבה טובה לחשוש שזה מה שיקרה גם אם איראן תקבל עליה את נוסחת הפשרה. לדבריו, צריך להגיע להסכמה עקרונית עם איראן, כי היא אינה מעשירה אורניום בשטחה, אלא מקבלת את הדלק האטומי הדרוש לה מגורם בינלאומי כל שהוא. וגם אם האיראנים יסכימו לכך, צריך יהיה לעקוב בשבע עיניים שאין להם בצד איזה מפעל חדש חבוי בהרים, עמוק מתחת לפני הקרקע, שבו היא מעשירה אורניום או מפיקה פלוטוניום ממוטות דלק משומשים.