לצום על העם שהחרבנו במו ידנו

גזענות אינה תכונה של עמים מסוימים, אלא של כל העמים. אבל עם שידע מה שידע העם היהודי לפני 70 שנה, צריך לצום בתשעה באב, לא בגלל חורבן בית המקדש לפני אלפיים שנה, אלא נוכח חורבנו של העם בידי צוררים יהודים, ששומטים את הבסיס המוסרי שבגינו הקמנו פה מדינה לפליטים חסרי בית. 

בשנת 1950 למדתי בפאריס, ויחד עם קבוצת סטודנטים ישראלים חזינו בפשיטה אכזרית של המשטרה הצרפתית על שלושה ציירים יהודים מפולין, שנמלטו מהגרמנים והתחבאו אצל קומוניסטים צרפתים. עקבנו אחרי המצוד המרושע, ניסינו להתערב אף כי מעמדנו כאורחים בצרפת היה רופף. מה שראינו בגניבה בתחנת המשטרה היה מחזה מתוך סרטים אנטי-נאצים.

היה שם צייר יהודי קטן קומה, עצוב, בעל יד אחת, שהחזיק מכחול תפור לשרוולו ועמד נכה ומושפל מול סמל מלא שנאה שהכה בו בשוט, אותו פגשתי קודם לכן ליד בית קפה סמוך לתחנת המטרו. בכניסה אליה היה תלוי שלט דהוי, "ליהודים וכלבים הכניסה אסורה". ביקשתי שיסירו את השלט והשוטר הזה דחף אותי לפינה והפליק לי.

הצייר הפולני המסכן ניסה לציירו וחטף מכות. הוא צעק ביידיש: "הרי ניצחנו במלחמה", אך אחד השוטרים שעוד שירת כמה שנים קודם לכן במשטרה הצרפתית של הכיבוש הנאצי, אמר: "לא ניצחתם כי אתם עדיין פה, ולא הייתם צריכים להיות עוד". אחרי כן, בקפה לה דום, אמר מישהו: "כמה טוב שיש לנו ישראל. כמה טוב שהקמנו מדינה, שדבר כזה לא ייתכן בה".

אבל טעינו. היום מותר לגרש פליטים שחיו בארץ שנים, שהולידו ילדים דוברי עברית, שמוכנים לעשות את כל העבודות שהישראלים המברברים תמיד שאין להם עבודה, מסרבים לעשות. האנשים האלה הם פליטים. וישראל נולדה לפליטים.

המילה יהודי בהקשר זה היא רק ציון מקצוע, לא הוויה. ישראל כבר מזמן אינה מדינת היהודים שנולדה להציל את פליטי עמה, כי עם הוא מושג עמוק, ואצלנו יהודי איננו עם אלא דת בלבד. הגר היה חלק מהעם היהודי כשיהדות הייתה עדיין בחיתוליה. אך כעת מתכוונת משטרת ההגירה לגרש אנשים למוות. אין מדובר פה במיליון איש שאולי מדינת לאום אינה יכולה להם. האם איננו יכולים להציל כמה אלפים? אנחנו הדור שצעק, "איך זה שאף עם אינו מוכן להציל יהודים בשואה"? אנחנו שמענו איך גבלס שאל בבוז, "אם היהודים כל כך חכמים ומוכשרים, איך זה שאף מדינה אחת אינה רוצה לקבלם"? זה היה כאשר שעריהן של אמריקה ואנגליה ודרום אמריקה היו נעולים בפני יהודים. עוד טרם הוצע על ידי הג'וינט ל"קנות" כ-200 אלף יהודים ולשכנם במחנות הנטושים של הצבא הגרמני בצפון אפריקה, שהתרוקנו, כבר אמרו בממשל האמריקני שזה בסדר, אבל מה נעשה עם היהודים האלה אחרי המלחמה?

בעקבות זאת נטש מר פיילי, סגן שר האוצר שלא היה יהודי, את ממשל רוזוולט בבוז. הוא טען שהאמריקנים עשו את עיקר מאמציהם במלחמה כדי לא להציל יהודים.

בן גוריון טען, שכל מי שרוצה לחלוק את הגורל היהודי יכול להיות יהודי. אך היום יהודי נמדד על סמך כמות הדם היהודי הזורם בעורקיו. "זכור את עמלק", כתוב בתורה. פעמים רבות כתוב ככה, אבל אף אחד אינו יודע מי היה העמלק הנורא הזה. לפעמים נדמה לי שעמלק הוא פשוט "האחר". אבל היום בטוח שהעמלק הזה הוא אנחנו, שבעים מכספנו שהרווחנו בבורסה, אוהבים טאלנטים, מילה יוונית עתיקה לכסף. בינתיים, הפליטים טובעים ביגונם בדרך לגרדומים המחכים להם בארצות מוצאם. אנחנו מפרסמים מודעות גינוי, אבל לא יוצאים לצעוק - איך אפשר ככה? איך אנחנו שותפים לגוועלד" אחד גדול?