תנשמי עמוק, הוא חוזר. המחוך מאז ועד היום

המחוכים מהווים חלק מהותי, כואב ורב-משמעות בהיסטוריה של הנשים במערב. אחרי שזיהינו סוג של חזרה מדאיגה למחוך, אם כי בגרסה משוחררת יותר, יצאנו לבדוק את ההיסטוריה שלו

נעמה אמיתי-פארפורסם: 29.07.09 , 14:32

מחוכים מתקשרים אוטומטית ללבוש נועז ולסקס אפיל מתפרץ. רק חישבו על מחוך הקונוסים הפרובוקטיבי שעיצב ז'אן פול גוטייה למסע ההופעות של מדונה בשנת 1990, על טים קארי כדראג קווין מאובזר במופע הקולנוע של רוקי בשנות ה-70, או להבדיל על סמל הסקס מרילין מונרו בשמלות מחוך שהבליטו את נתוניה הטבעיים בשנות ה-50. מי שעוקב אחרי עולם האופנה לא יכול לפספס את חזרתו של המחוך לככב בארון הבגדים שלנו, הפעם בגרסה מתוחכמת וגראפית יותר, עם תפרים מודגשים שמשרטטים את קווי המתאר של הגוף על גבי הבגדים והופכים אותם למעין בגד תחתון שעלה על פני השטח, בצבעים סולידיים כמו שחור ואפור, או בגוונים בהירים כמו פודרה ולבן.

קולקציות הקיץ והחורף של נרסיסו רודריגז משופעות בשמלות עם תפרים גיאומטריים המשרטטים מבנה טכני שלקוח מהמחוכים של פעם. א.פ. וונדרווסט הציג מחוכים שחורים מעל לשמלות לבנות שקופות, וגם אלי סאאב, דולצ'ה וגבאנה וג'ון גליאנו הציגו ורסיות של משחקי שקיפויות ותפרים מודגשים שמבליטים ומטשטשים את מבנה הגוף בעת ובעונה אחת. כריסטופר קיין ומרק ג'ייקובס בחרו בקווי מתאר נוקשים יותר, שמעניקים לבגד מראה של ספק מחוך, ספק שריון. בניגוד לקולקציות הקלילות של הקיץ הקודם, בחורף הקרוב יהפכו הגזרות למשורטטות ולגיאומטריות יותר והבדים למאסיביים ולעשירים יותר.

כדאי להדגיש שרוב שמלות המחוך מהסוג החדש אינן צמודות כמו המקור ההיסטורי. יש בהן משהו נון שלאנטי שמשווה למי שלובשת אותן מראה מתוחכם ועדכני (אם כי, כמו בהרבה מקרים בעולם האופנה, המראה הזה

מתקבל בעיקר על מי שנראית כמו שלד מהלך). קחו לדוגמה את קייט מוס האחת והיחידה, שבהתאם למעמדה כקובעת טרנדים לבשה כבר ב-2005 שמלה בגוון פודרה עם תיפורים חיצוניים דמויי מחוך בשחור, של ג'ון גליאנו. חיוורונה הטבעי ורזונה המצמרר העניקו לשמלה מראה וינטג'י משהו, והפכו אותה מעוד בגד יקר של מעצב מפורסם לבגד שזכה מיד לתשומת לב תקשורתית. אושיה מפורסמת אחרת - גם היא לא סובלת מעודף משקל – שאימצה את סגנון המחוך היא ויקטוריה בקהאם. בקהאם, שמאמציה להפוך מזמרת סוג ד' לאייקון אופנה נושאים לאחרונה פרי, מצליחה בניגוד לעבר לשוות לעצמה מראה נקי ויוקרתי, ומאמצת בחום את בגדי המחוך באשר הם.

המחוך: עלייתו, נפילתו, עלייתו

מחוכים, המצאה שטנית פרי מאות קודמות ואפלות, נועדו מאז ומתמיד לחנוט את גוף האישה וליצור גזרת שעון חול לא מציאותית שמקשה על התנועה ועל הנשימה ואף מעוותת את האיברים הפנימיים. המחוכים המשיכו ללוות ולהצר את צעדיהן של הנשים גם במאה הקודמת, והשינוי בעניינם הסתמן רק בשנות ה-20, לפני פחות ממאה שנה.

בשנות ה-20 של המאה העשרים השתנתה גזרת הבגד המקובלת באופן מהותי, וקו המותן היטשטש לטובת שמלות דמויות קופסה, רחבות וישרות. עידן הצ'רלסטון שחרר מחוכים ועכבות, ויחד עם תספורות קצרות, נעלים נמוכות עקב וסיגריות עם פומית סימן תקופה חדשה בלבוש ובמעמד האישה.

באמצע שנות ה20 בישרה קוקו שאנל על עידן חדש, ויצרה תלבושות בקו גרפי שהושפע מהאמנות הקוביסטית. המראה החדש שלה שאב מעולם הספורט ובגדי העבודה ואפשר ללובשות חופש תנועה מוחלט, שנחשב אז לרעיון מהפכני. שאנל, שדגלה בנוחות, סימלה דור חדש של נשים שבזו למחוך וששאפו להיות דעתניות ועצמאיות.

בשנות ה-30, עם המשבר הכלכלי הגדול ועם האיום הקרב של מלחמת העולם השנייה, הפך הלבוש המקובל לשמרני וצנוע, והמחוך חזר לארון הבגדים הנשי

אם את כבר מחכימה

הידעת? הפסים התחילו מהזונות

רויטל מדר

שמלת פסים הייתה פעם בגד של זונות, אחר כך הפכה לסמלן של המהפכניות, והיום היא עושה קאמבק אצל המעצבים הגדולים

פסים: הטרנד האנטי-סוציאלי שסוחף את הקיץ

בגרסת הפאם פאטאל ההוליוודית. הוליווד של שנות השלושים והארבעים הייתה זוהרת יותר מתמיד ועזרה לטשטש את מועקות המלחמה. הקולנוע האפל של אז הוליד שחקניות כמו ג'ון קרופורד, ריטה הייוורת' ולורן באקל, ששיחקו נשים מפתות ומסתוריות כשהן עוטות שמלות מחוך הדוקות, שהבליטו מותניים צרים וחמוקיים שופעים. סרטים כמו "חלף עם הרוח" ו"נשים קטנות" החזירו לאופנה את המחוכים ההדוקים בנוסח הוויקטוריאני, שהיה רק כמה שנים קודם לכן מוקצה מחמת מיאוס.

בשנים שאחרי המלחמה צברו הגזרות ההדוקות שנעזרו במחוכים נסתרים פופולאריות עצומה, בעיקר בגלל "המראה החדש" של כריסטיאן דיור. הגברים ששבו מהחזית והנשים שחזרו מהמפעלים לבתים התגעגעו לנשיות האבודה, ויצרו תור זהב לאופנה העילית, שמשדרת בורגנות מהוגנת. המותניים הפכו דמויי צרעה, צרים ומודגשים, והמראה הנכסף היה של אישה קטנה ומושלמת עם גזרת שעון חול.

שנות ה-60, כידוע, הביאו איתן מהפכות של שחרור וקדמה. זכויות אדם ואישה הפכו לרעיון מקובל, הלבוש הפך לגיאומטרי ומשוחרר, והמחוך נעלם בתהום

הנשייה למשך שני עשורים, עד שנות השמונים. על המהפכה שהחזירה את המחוך לחיינו בעשורים האחרונים אחראית לא אחרת מאשר מעצבת האופנה ויוויאן ווסטווד שמזוהה גם עם סגנון הפאנק. ווסטווד החזירה את המחוך המקורי של המאה ה-18 למלתחת הבגדים שלנו, אבל הפכה את אותם בתי כלא מהלכים למקור לתחושת כוח וזוהר שכמותם לא חוו הנשים מעולם. בעקבות ווסטווד החלו מעצבים רבים להשתמש במחוכים ויצרו סגנון מזוהה ומהפכני לא פחות. ז'אן פול גוטייה וטיירי מוגלר הם שנים מהבולטים שבהם, שהשכילו ליצור מראה סייברי גראפי שהפך את נשות שנות ה-80 לאמזונות עתידניות.

הופעתה של מדונה בחזיית הקונוסים של גוטייה ב-1990 הפכה, כאמור, לסמן דרך אופנתי. בסוף שנות ה-80 ובמהלך שנות ה-90 יצר מעצב האופנה ג'יאני ורסאצ'ה קולקציות בסגנון כוחני ורווי מיניות שכללו מחוכים מרצועות עור שחור, כפתורי זהב ואבנים זוהרות. והנה בשנים האחרונות, מראה השכבות ומתקפת הווינטג' מוציאים את המחוכים של סבותינו מהארון. רגע לפני סוף העשור, המחוכים, שנדמה היה שמוצו ונוצלו בכל דרך אפשרית, זוכים לחיים חדשים. ואנחנו? "זוכות" לעוד סיבה לפצוח בדיאטת רעב.