חמישה ערוצים בלבד: בעד ונגד

המהפכה כבר כאן. מהשבוע הבא, הערוצים 1, 2, 10, 33 ו-99 יהיו פתוחים לקליטה באיכות דיגיטלית באמצעות מכשירים ייעודיים, אותם ניתן יהיה לרכוש בתשלום חד פעמי. האם מדובר בהזדמנות פז להתנתק מעול הכבלים והלוויין, או שמא בפתרון זול, עלוב ובלתי מספק?

סמדר שילוני

נפתח בווידוי אישי. אמא שלי מבואסת. היא בת 76, לא כל כך מסתדרת עם מכשירים חשמליים מורכבים, יורקת דם בשביל לשלוח אימייל. היא אוהבת לצפות בערוץ 1, 2 ו-10, מכורה לשידורים מהכנסת. היא סבורה שהפוליטיקאים שלנו הם אנשים חשובים ומעניינים, ושיש להם מילה. היא לא מבקרת בערוצי הסרטים, גם לא בערוצי הסדרות. ולמרות זאת, כדי לצפות בערוצים החביבים עליה היא צריכה לשלם לפחות 250 שקלים בחודש. מה לא בסדר בתמונה הזאת?

אפשר להסתדר בלי מאות ערוצים בטלוויזיה (צילומים: index open)

עכשיו יש לה אופציה. לה, ולכ-450 אלף בתי אב בישראל שלא מחוברים ללוויין או לכבלים, חלק לא קטן מהם משתייכים לעשירונים התחתונים, שדווקא רוצים לקבל תמונה חלקה ואיכותית של ערוצים 2 ו-1, ודווקא רוצים לראות את ערוץ 10, אבל משום מה הדרך היחידה למי שגר פה לצפות בערוץ מסחרי - גם אם כושל - שמתפרנס מפרסומות, היא לשלם עבורו.

הרבה אנשים מדברים על הממיר שעלותו כ-400 שקל, אבל החידוש פה הוא הרבה יותר עקרוני. המדינה סוף סוף עושה משהו שהיתה צריכה לעשות מזמן, וזה לוודא שהאזרחים שלה יכולים לקלוט את כל הערוצים שהיא מרוויחה מהם - בין אם על ידי גביית האגרה ובין אם באמצעות דמי הזיכיון שהיא גובה מהערוצים המסחריים, ולצפות בהם באיכות ראויה (ולא, אנלוגי לא נחשב).

ולא רק אנשים שמאותגרים צפייתית יהנו מהחידוש, אלא גם כאלה שנמצאים בקיצוניות השניה. עולם שיתוף התוכן כבר הוכיח שהוא פה כדי להישאר. תאהבו את זה או לא, הרבה מאוד אנשים מרכיבים את לוח השידורים שלהם מתוכן שהורידו או צפו בצפייה ישירה באינטרנט, וככאלה אין להם צורך בטכנולוגיה העתיקה הזאת שנקראת ממיר דיגיטלי. גם הם יוכלו לחסוך מאות שקלים שהם מפקידים לחברות הכבלים והלוויין, ועדיין ליהנות מהשידור הציבורי והמסחרי שמגיע להם על פי חוק.

ונקודה אחרונה: אם אתם מקווים שחברות הלוויין והכבלים יורידו מחירים בעקבות השינוי, עדיף לכם שלא. למרות שאלה יצטערו מאוד אם הצפי הממוצע של עשרה אחוזי נטישה אכן יתממש, מבחינת ההיצע הטלוויזיוני שהן מספקות המחיר שמשלמים המנויים סביר, והחברות עדיין מפסידות.

אם מנגד אתם נתקפים צורך עז לרחם על המדינה על ההוצאה הצפויה, אז באמת אין צורך. את התדרים שיתפנו היא תוכל למכור לכל המרבה במחיר (חברות סלולריות למשל) ולעשות עוד קצת כסף כדי לממן את הפעילות הקואליציונית החשובה, שלפחות תבדר את אמא שלי בערוץ הכנסת.

נמרוד דביר

האמת? הגליק לא גדול כמו שהוא נשמע. כבר מההתחלה אפשר להרגיש את הישראליוּת ואת החריקות שבממיר החדש. נתחיל ממחיר המכשיר. הרי ההנחה היא שהשירות מיועד לצרכנים שלא מעוניינים להוציא כסף רב על טלוויזיה אלא להסתפק בשירותים הבסיסיים ביותר, אז למה לארגן עסקה (שלא לומר, קומבינה) עם יצרני מכשירים יקרים יחסית, עמוסי תכונות דיגיטליות כמו הקלטה והרצה לאחור, שלא ממש מעניינים את הצרכנים הפוטנציאלים? הרי אם משקללים למחיר גם את האגרה ואת העובדה שצריך לקנות ממיר שכזה לכל טלוויזיה בבית, המבצע יוצא ממש לא זול.

איפה הערוץ הרוסי? ולמה ערוץ המוזיקה לא בתוך החבילה?

גם היצע הערוצים דליל ביותר. למה ערוץ 24 לא בפנים? הרי גם הוא ערוץ שמתקיים על פרסומות. או ערוץ 23 שממומן על ידי משלם המיסים? ומה עם ערוץ 9 ברוסית, שאמור לשרת פלח שלם באוכלוסיה ולהיות ממומן גם הוא על ידי פרסומות?

לשם השוואה, גם אם לא לגמרי הוגנת, אפשר להביט אל הממלכה הבריטית, שם מתנהל בהצלחה מזה שבע שנים שירות דומה בשם פריוויו, אפשרות לקליטה של ערוצים נתמכי פרסומות באיכות דיגיטלית. שם, מימוש הפוטנציאל צועק למרחקים: שם תקבלו מעל 40 ערוצים מגוונים ואיכותיים, כולם פתוחים לקהל הרחב.

ערוצי BBC, ערוץ Virgin, ערוצי סרטים, ערוצי ילדים - כולם ניתנים בחינם ומלאים בתוכן איכותי שנתמך על ידי פרסום. בנוסף, ניתן דרך השירות לקלוט 24 ערוצי רדיו איכותיים, גם הם חינם אין כסף. והשוס הגדול - מחיר הממיר שמאפשר את הקליטה הוא זול להפליא, כ-15 פאונד, שהם כמאה שקלים. הדבר חולל מהפכת תקשורת של ממש בבריטניה וגרם להוזלה משמעותית של מחירי ההתחברות לחברות התקשורת האחרות, שנבהלו מהתחרות הפתאומית.

במילים אחרות, מדובר במצב אידיאלי בו ערוצים נתמכי פרסומות מתקיימים בשלווה ומציעים תוכן איכותי לכל דורש. עבור ערוצים אחרים, ויש שם לא מעט כאלה, ניתן לשלם מחיר מנוי לספקים.

ואילו כאן במדינת הבלגאן, קצת קשה לדמיין מצב שכזה. במציאות בה ערוץ 10 מתקשה לעמוד על הרגליים, לא קל לראות סיטואציה בה יש עשרות ערוצים לקליטה חופשית והמצב שנוצר הוא של חצי עבודה.

הרי מי שרוצה חוויית טלוויזיה אמיתית, שכוללת סרטים וסדרות איכות, לא יכול להסתפק בהיצע של חמשת הערוצים, שניים מהם משמימים לחלוטין.

מי שכן רוצה חוויית טלוויזיה אמיתית, חייב להתחבר לכבלים או ללוויין, שכרגע חולשים על השוק עם אינספור סדרות, סרטים ואפשרויות בידור לציבור הרחב. בינתיים, המצב מריח מעבודה לא גמורה, כמעט ההפך מתיאורי "המהפכה" שהוצגו לאחרונה. רק כשיהיו פה יותר אפשרויות בחירה, טלוויזיה חופשית אמיתית והרגשה שבאמת אכפת מהצרכן ומהתחרות הבריאה, נוכל לומר ששווה ללכת לחנות לרכוש בגאווה ממיר DTT. עד אז - תנו לנו כבלים ואת החשבון נסבול בשקט.