ספירת כנף: מה יעלה בגורל החוּבָּרָה?

בסוף השבוע נערכה הספירה השנתית של החוברות - עוף קרקע מדברי גדול המצוי בסכנת הכחדה בישראל ובעולם. אנשי רשות הטבע והגנים ביצעו את הספירה באזור הנגב המערבי, במטרה לבחון את התנודות בגודל האוכלוסייה של בעל הכנף הנדיר. 113 חוברות נספרו השנה באזור, בהשוואה ל-159 אשתקד.

עתידן של הציפורים המיוחדות הללו מצוי בסכנה. לפני 40 שנה עוד קיננה אוכלוסיה גדולה של חוברות בנגב, בשפלת יהודה וגם בבקעת הירדן והערבה. אך ציד לא חוקי, פיתוח מואץ של בנייה והרחבת השטחים המיועדים לחקלאות ולמרעה צאן, בשילוב של פגיעת רכבי שטח, הובילו לירידה במספרן. ב-20 השנים האחרונות בהן מתקיימות הספירות השנתיות, מספר החוברות הגבוה ביותר היה בשנת 1993, אז אותרו 380 פרטים. ב-15 השנים האחרונות לא נספרו יותר מ-250 חוברות במהלך הספירות בקיץ.

(צילום: יורם שפירר, רשות הטבע והגנים)

מקום מפלט: בסיסי צה"ל מגינים על החוברות

למרבה המזל, בשנים האחרונות מוצאות החוברות מקום מפלט בטוח למדי דווקא בשמורות טבע, שטחי אש ובסיסי צה"ל בדרום. הבולט מבין מקומות המפלט הללו הוא בסיס חיל האוויר בחצרים, שם הן זוכות להגנה טובה יותר מפני האדם.

למרות זאת, החוברות עדיין נאלצות להתמודד עם שלל מיני בעלי חיים המתפרצים למרחב הנגב, ביניהם עורבים אפורים וחומי עורף, תנים וכלבים, בנוסף לטורפים הטבעיים המצויים באזור כדוגמת הקרקל ואחרים.

אוהד הצופה, אקולוג העופות ברשות הטבע והגנים, מעריך כי תוצאות הספירה אינן מוכיחות בוודאות כי מדובר בירידה חדה במספרן. הוא טוען שהבצורת אשמה בכמות המזון הזמינה של החוברות והדבר משתקף בנתונים. 98 פרטים נספרו במהלך הסקר באזור חצרים. 15 נוספים אותרו באזור ניצנה.

"החוברה ניזונה בעיקר מפרוקי רגליים, לטאות, בעלי חוליות קטנים ומהצומח", אמר הצופה ל-ynet. "זו שנה שחונה במיוחד... וכנראה שהבצורת בבסיס חצרים מאלצת אותן לחפש מזון בשטחי חקלאות ובאזורים אחרים...".

המפתח לעתיד: הגנה על רצף שטחים פתוחים

אחד המאפיינים החביבים בהתנהגות של החוברה הוא טקס החיזור המרהיב של הזכרים, הפוצחים בריקוד תזזיתי כדי להרשים את הנקבות. בעוד שבשיגרה נוטות החוברות להסתתר ולהסוות עצמן מפני טורפים, דווקא במהלך החיזור הזכרים מחליטים להבליט עצמם בשטח. הם רצים למרחקים של מאות מטרים תוך ניפוח נוצות החזה וציצת הראש כדי להרשים את הנקבות.

מה דרוש כדי לשמור על האוכלוסייה הקיימת? הצופה סבור כי המפתח טמון ב"הגנה על רצף שטחים לא מעובדים ונטועים. המין הזה די טולרנטי לפעילות אדם, כדוגמת אימוני צבוא וכדומה, אבל לא לשינוי אופי בית גידול", הוא מסכם.

לדבריו, כרגע אין צורך ביצירת גרעין רבייה בשבי כדי להגדיל את מספרן של החוברות. "המלחמה צריכה להיות על הגנה על מקומות חיוּת, ובמיוחד לעצור את התפשטות שטחי שדות תפוחי-האדמה והנטיעות של הקרן הקיימת לישראל. שום גרעין רבייה לא יאפשר להם לחזור לבתי גידול ששונו".