מה דינו של מי שהוזמן לעלות לתורה וסירב?
שאלה:
מה דינו של מי שהוזמן לעלות לתורה וסירב? (יוסי, ירושלים?)
תשובה:
אמרו חכמים: "ואמר רב יהודה, שלשה דברים מקצרים ימיו ושנותיו של אדם: מי שנותנין לו ספר תורה לקרות ואינו קורא, כוס של ברכה לברך ואינו מברך, והמנהיג עצמו ברבנות." (בבלי, ברכות נה).
באופן פשוט, מדובר במנהג העתיק, בו היה העולה עצמו קורא בתורה, כמנהג חלק מעדות המזרח עד היום. במצב זה, כאשר קוראים לאדם לקרוא בתורה, והוא יודע לקרוא וממאן, הרי זה נתפס כביטוי של בוז והתעלמות. לעומת זאת, אם האדם אינו עולה מפני שאינו יודע לקרוא, והפרשה אינה מוכנה בפיו כראוי, הרי שכך ראוי לנהוג לפי ההלכה (שו"ע או"ח קלט א).
בעדות המזרח לא נוהגים לקרוא לאדם בשמו לעלות לתורה, אלא ברמז, וכך אם אינו יודע או אינו יכול לעלות מסיבה כלשהי, אין הדבר נחשב כ"מיאון" לעלות לתורה. אצל האשכנזים מקובל יותר לקרוא בשם, אך העולה אינו קורא בתורה, כך שאין בד"כ סיבה שהעולה יסרב.
לשאלה זו נדרש ה"בן איש חי" (תורה לשמה סי' צה), והוא מביא שם דוגמא מן המדרש: "מעשה ברבי עקיבא שקראו החזן ברבים לקרוא בתורה ולא רצה לעלות. אמרו לו תלמידיו: רבינו לא כך למדתנו 'כי היא חייך ואורך ימים' ולמה נמנעת לעלות ? אמר להם - העבודה לא נמנעתי מלעלות, אלא שלא סדרתי אותה שתים ושלוש פעמים. שאין אדם רשאי לומר דבר עד שיפשוט אותו שתים ושלוש פעמים בינו לבין עצמו.." בעקבות סיפור זה, מסיק רבי יוסף חיים, שאם מישהו נמנע מלעלות לתורה מחמת סיבה טובה, אין בכך עוון.
למרות שסירוב העליה לתורה נזכר בגמרא, והעתיקוהו הפוסקים הראשונים - הרי"ף והרא"ש, אחרים לא קיבלו להלכה את דעתם. הרמב"ם, הטור והשו"ע לא פסקו זאת, וכנראה הניחו שזו עצה טובה ולא הלכה מחייבת. (לעומת כוס של ברכה, שבעניינה השו"ע כן הביא את הגמרא).
רבים מהאחרונים בכל זאת ראו את אמירתו של רב יהודה כמחייבת, והמליצו לאדם לעלות כאשר קוראים לו ולא לסרב.
התיקון של רב יהודה
מי שבכל זאת סירב, ללא סיבה, יפנה לדברי הגמרא בדף לפני כן, בה מציע רב יהודה עצמו דרך לתיקון העניין :"אמר רב יהודה שלשה דברים (המאריך בהן) מאריכין ימיו ושנותיו של אדם: המאריך בתפלתו, והמאריך על שלחנו, והמאריך בבית הכסא." (בבלי, ברכות נד:)
לפי הפרשנים, המאריך בתפילתו – מתוך הידוק וריבוי השיח בינו ובין ה', המאריך בשולחנו הכוונה היא שתמיד יש אצלו אוכל על השולחן עבור העניים, והמאריך בבית הכסא הכוונה היא שיש לו סבלנות גם לפרטים הקטנים בצרכים הגופניים הפחותים ביותר, והוא מקפיד על התרוקנות מלאה, כפי הוראת הרופאים בימים ההם. יש כאן שלושה ממדים של תיקון החיים – ביחס לעבודת ה', ביחס לחברה, וביחס לפרטים הקטנים, הנראים לעיתים שפלים, של הגוף והטבע.
לפי פירושו של הרב קוק בעין אי"ה, שלושת אלו עומדים מול שלושת הקלקולים המקצרים את חיי האדם:
הממאן לקרוא בתורה, דוחה במו ידיו את הקשר לה', הממאן בכוס של ברכה אינו מוכן לברך עבור האחרים ולחלוק את ברכת הטוב איתם, והמנהיג את עצמו ברבנות – מדובר על רבנות במובן של שררה ושלטון, ולאו דוקא ברבנות במובן של ימינו. הגמרא מוכיחה את עניין "מנהיג עצמו ברבנות" מיוסף שהשתרר על אחיו, וימיו קצרו ונפטר לפניהם. לפי הסברו של הרב קוק, מדובר באדם החותר לשררה ושלטון, הולך בגדולות ושוכח את הדברים (או האנשים) הנראים לו קטנים ושפלים שהוא דורס בדרכו אל המישרה הרמה.
מי שכשל וקילקל באחד מהדברים המקצרים את ימיו של אדם, יחזור ויתקן בדברים שמאריכים ימיו של אדם (משיב: הרב דרור ברמה)
יש לכם שאלה? רבני צהר עונים לשאלותיכם בפרוייקט החדשו"ת של ynet ובבית ההוראה "CALL ההלכה" - טל': 1-800-200-377 בימים א' עד ה' - בין 19:00 ל-23:00.
מומלצים
