את רג'ר תחצו על גופותינו
ההחלטה המנותקת להעביר את מחצית הכפר לאדמת לבנון, בלתי אפשרית מבחינה מוסרית וגם לא מבחינה מעשית
ההצעה להעביר את חלקו הצפוני של רג'ר לידי האו"ם או ללבנון, לא יכולה להתקבל על ידי שום אדם בעל מצפון.
הכפר מאוחד על כל אדמותיו החקלאיות שנכבשו ב-1967. מדובר בכפר שמשתרע על 11,500 דונם, שמעולם לא היה שייך ללבנון, ואין לכפר ולאנשיו שום קשר אליה.
נסיגת צה"ל מלבנון הביאה לכך שהאו"ם קבע קו בינלאומי, המבוסס על קו שסומן ב-1923, ועובר בתוך הכפר. אבל באותה שנה לבנון כלל לא היתה קיימת, כמו גם ישראל וסוריה. מדובר בשטחים בהם שלטו הבריטים והצרפתים, שחילקו אותם ביניהם. לבתים שנבנו בשנות ה-50 בחלקו הצפוני של הכפר, ניתנו היתרי בנייה בקונייטרה. כיצד אם כן ניתן לטעון שמדובר בשטח לבנוני?
יתרה מכך, לאחר שברחו מהכפר מחצית מתושביו בשנת 1967, מכר מנהל מקרקעי ישראל את נכסי הנפקדים לתושבי הכפר שנותרו בו. האדמות הללו הן אדמות נכסי נפקדים, ואנשי הכפר בנו עליהן תוך שימוש בחוזי חכירה שנתן המִנהל עצמו. כיצד אם כן יכולה המדינה לטעון כעת שמדובר בשטח לבנוני? היא עצמה מכרה אותו לתושבים. אם המדינה מכרה שטח של לבנון, היא למעשה רימתה את אזרחיה, והדבר משול למכירת כלי רכב גנוב.
רג'ר הוא כפר סורי שמהווה חלק בלתי נפרד מרמת הגולן. לא נסכים שיחצו את הכפר ויפרידו בינינו, כי מדובר במשפחה אחת גדולה. לצערנו, לא נותנים לנו לחיות בכבוד: ממאי 2000 איננו מורשים לקבל שירותים בשטחי הכפר. הוא הפך לבית סוהר, מוקף בגדר מערכת עם מחסום בכניסה וביציאה, וכל המבקשים לצאת מהכפר או להכנס אליו נדרשים לסדרת בדיקות. מכבי האש לא יכולים להכנס לתחומו, ואף אמבולנסים לא מורשים לעשות כן. רק לפני חודש וחצי הלכה לעולמה ילדה בת ארבע מרג'ר, כיוון שלא ניתן היה לזמן אמבולנס שיטפל בה. אביה נאלץ להסיעה לקריית שמונה, שם נקבע מותה. טכנאי שירות לא יכולים להגיע לבתי התושבים, שנאלצים להעביר מקרר מקולקל או מכונת כביסה מושבתת לעמדת הש.ג שבפאתי הכפר. גם חברת בזק לא מוכנה להיכנס לתחזק קווי תקשורת כי הכפר מוגדר כשטח לבנוני.
גם למות בכבוד לא נותנים לנו. כשאדם מת מחיייב החוק שקצין משטרה ינפיק אישור, שיועבר למשרד הבריאות כדי שיספק רשיון קבורה. אך קצין משטרה לא יכול להכנס לחלק הצפוני של הכפר, ומנגד איננו מורשים להוציא את הגופה מחוץ לשטח ולקבור אותה בניגוד לחוק.
לפני שתובעים "תנו לחיות לחיות", יש לאפשר לנו לחיות. אנחנו נלחמים על קיומנו, ולא ניתן שיקימו חומה באמצע הכפר, חומה שתגרום לכך שבן משפחה אחד יגור בלבנון והאחר בישראל. השנים הארוכות בהן אנו נתונים באי וודאות רק מקשות עלינו עוד יותר ומגבירות את התסכול של התושבים. אנחנו בני אדם פשוטים, לא פוליטיקאים. כל רצוננו הוא לחיות בכבוד ולפרנס את ילדינו.
במסגרת מו"מ על עתיד הגולן, מן הסתם יחזור הכפר לסוריה, אליה גם עזבו מחצית מתושבי הכפר במלחמת ששת הימים. אנחנו, שנשארנו ברג'ר, העדפנו למות בבתינו כדי לשמור על הבית והאדמה, מאשר להפוך לפליטים במקום אחר. היום, אחרי 40 שנה, רוצים להעביר רק את החלק הצפוני של הכפר, בלי אדמותיו החקלאיות ללבנון? אם ראש הממשלה יעשה זאת נהפוך להיות פליטים בלבנון.
נציגי הממשל הישראלים מתייחסים אלינו כאל חיות, וכלל לא מעלים על דעתם לערב אותנו בהחלטות שחורצות את גורלנו. אף אחד מהם לא דיבר איתנו עד כה, שום גורם רשמי לא הגיע כדי לשוחח עם התושבים. גם ח"כים ערבים לא טרחו לעשות זאת. אך את הכפר לא ניתן שיחצו. רק על גופותינו יוכלו לעשות זאת.
נג'יב חטיב, דובר הכפר רג'ר
לפנייה לכתב/ת 
רג'ר
צילום: אביהו שפירא
מומלצים
