לא ממציאים את הגלגל
"רמזור" לא קופצת מעל הפופיק אבל גם לא יורדת מתחתיו, ובעיקר נותנת פשוט חצי שעה של פאן. סמדר שילוני צחקה
עוד לפני שראיתם פריים אחד בפרק של "רמזור" ששודר אמש (ג'), מותר לכם לזקוף לזכותה של הסדרה את העובדה שהיא עשתה משהו שרוב הסדרות פה, בעיקר קומדיות, לא עושות: חזרה לעונה שניה. משבר התקליט השני בגרסה הטלוויזיונית קשה לפעמים לא פחות מהראשון - כבר קשה יותר להפתיע, הרעב של העונה הראשונה מתחלף בסוג של שובע, הדרייב של ההוכחה העצמית קצת נרגע ולפעמים הזיכרון של הלידה הקודמת עדיין טרי מדי מכדי להיכנס לעוד הריון. על עונה שלישית בכלל אין מה לדבר - היו פה בערך שלושה סיטקומים שהצליחו להגיע לכזאת. אורך נשימה היא לא המעלה הגדולה של הטלוויזיה הישראלית.
מילר. איש של אמצע (צילום: פיני סילוק)
אבל איכשהו במקרה של "רמזור" קל יותר להאמין שהיא פה כדי להישאר. אולי זה סוג היציבות שמביאה איתה הנוכחות של אדיר מילר - משהו רגוע, מנומס, שמכסה על השריטות בשכבה הגונה של רצון לרַצות ולשמור על יחסי ידידות עם האנשים שמסביבו. אין ספק, פניו של מילר לשלום וזה ניכר גם בסדרה. "רמזור" היא לא מאסטרפיס, ואולי גם לא מתיימרת להיות כזאת.
מכיוון שהיא הסדרה של מילר (ושל רן שריג, הכותב השני), יכול להיות שאת אורך הנשימה שלה היא חייבת למה שמילר מתכוון אליו כשהוא מגדיר את עצמו כ"איש של אמצע". היא לא קופצת מעל הפופיק אבל גם לא יורדת מתחתיו. היא מהודקת, ההומור שלה מאוד מובהק, היא עושה היטב את מה שהיא מתכוונת אליו ונותנת תמורה בעד השקל שלכם, אם מה שהזמנתם היה פשוט חצי שעה של פאן, עם קצת תובנות בצד. מהבחינה הזאת מדובר במילוי ראוי אם כי לא בדיוק חופף מבחינת המשפחה למשבצת שפינתה "מסודרים".
"רמזור" היא סיטקום קלאסי שמנצל עד הסוף את כישורי הסטאנדאפ של היוצר שלו. מילר הוא סטנדאפיסט, לפני הכל. הוא מוכשר בלזהות סיטואציות אנושיות שכולנו חווים, לנקז אותן, לזהות את הנקודה האבסורדית ואז לגרום לכם לצחוק עליה. העובדה שהוא הצליח לקדם את חומר הגלם הסטאנדאפיסטי שלו לקומדיה של ממש, שיש בה משהו ישראלי מאוד, ואשכרה להגיד משהו פה ושם, בלי באמת לנשוך או לעשות פרובוקציה, היא הישג שהוא לא מובן מאליו. על הדרך הוא יכול להגיד תודה יפה לקאדר המוצלח של השחקנים שהוא עובד איתם (בעיקר לליאור כלפון ויעל שרוני), ושעזרו לו להוכיח שלא צריך להמציא את הגלגל כדי לנסוע באוטוסטרדה.
כלפון. כאן בשביל להישאר
צילום: פיני סילוק
מומלצים
