אין עשן בלי אש: המדריך להקמת מדורה

אחד ממבחני הבגרות היותר מלחיצים שלי נערך למרגלות כתובת אש מדיפת ריח נפט שבישרה על הצטרפותי לצופים. עוד לא מלאו לי עשר שנים, בקושי הבנתי איך קושרים את העניבה סביב הצוואר, וכבר נדרשתי בתום ערב של הַשְׁבָּעָה להיבחן על יכולות הכיבוי הצופי שלי. המדורה אמנם גילתה סימני דעיכה אחרונים, אבל המדריך הנערץ הבהיר שצופה לא עוזב שטח לפני שאחרון הגצים נכבה. ומאחר שבארץ שלנו חוסכים במים, כך המשיך להסביר, כל הבנים מתבקשים להפשיל מכנסיהם, להסיר תחתוניהם, והיידֵה – לכוון בקֶשֶׁת לתוך המדורה.

כשעשרים זכרים ניצבים מופשלי תחתונים זה לצד זה, ולא משנה באיזה גיל הם, מיד צץ מוטיב התחרות. אי אפשר להאשים אותי, לכן, שחוויית המדורה הראשונה שלי היתה מלחיצה. נדרשו עוד שלושה קומזיצים וארבעה טיולי תנועה עד שהצלחתי להשחיז יכולות ולהפוך את מעמד הכיבוי הצופי לטקס מרשים, ואת המדורה – לידידתי הקרובה.

עם השנים למדתי גם ליַחצֵן אותה. כל חברה חדשה של חבר, או חבר מחודש של חברה, שמתלבטים אם להצטרף לטיול עם שינה ובישול בשטח, נחשפים לקמפיין למען המדורה. אש חיה? אור בעיניים! עשן בעיניים? חום בלב! ריח שנדבק לבגדים? חכו לריח התבשילים! מאבק עם קופסת גפרורים מתרוקנת לנוכח עצים סרבני בעירה? חכו לטעם התבשילים!

מטבח המדורה היה כנראה המטבח הראשון של האנושות. ואם האדם הפרהיסטורי ניזון ממנו בהצלחה מרובה, אין כל סיבה שגלגוליו בדורות הנוכחיים לא יחזרו אל המקורות. הרי הגלגולים הסופר-מודרניים שלו יכולים לנהוג בג'יפ הכי נוצץ שיש, להתאבזר בתרמיל הכי אורתופודי שהומצא ולבחוש בסיר הכי פרימיום שיצא, אבל כל אלה לא יוכלו להחליף את הבסיס הקדמוני. בישול-מדורה לעד יישאר, ובואוּ לא נקרא לו פרימיטיבי, רק נכנה אותו "פשוט". ונזכיר שאם ההומוספיאנס יכול – כולם יכולים, ושהוא אינו מצריך ציוד מיוחד אלא בעיקר קופסת גפרורים, נייר כסף, ונכונות לאכול מטעמים עסיסיים שכל המחיר שנדרש לשלם עבורם הוא חולצה ספוגת ריח עשן.

הקמת מדורה בשטח נקי (צילומים: ליאור צאליק)

מדורה בטיחותית

כמו שרמז המדריך מהצופים, בארץ שלנו יש בעיית מים רצינית. ומאחר שאין הרבה משקעים ויש המון קיץ, אזורים לא מעטים בה סובלים ממכת שריפות. חלק לא מבוטל מהשריפות הוא תוצאה של טעות אנוש, ולכן, ומתוך הפנמת ערכי התנועה, נקדים ונאמר עוד לפני הכל שיש חשיבות עליונה להקפדה על כללי הבטיחות הקשורים להדלקת מדורה.

ואלה הם:

1. מיקום המדורה. את המדורה אין למקם באזורים בהם צפויה סכנת התלקחות, כמו אזורים קוצניים או עתירי שיחים יבשים. כך גם אין להדליק מדורה מתחת לעץ או בקרבת חומרים דליקים ומתלקחים.

2. ניקוי אזור המדורה. בטרם הדלקת המדורה יש לוודא כי הקרקע "עירומה" מזרדים ולנקות אותה במידת הצורך.

3. כיבוי. לאחר סיום הבישול, ההארה או ההתחממות, עם ההחלטה ללכת לישון, יש לכבות את המדורה היטב עד שסימני העשן ייעלמו לחלוטין. מניעת התלקחות חוזרת היא הכרחית.

4. ציוד מומלץ. רצוי מאוד להביא לשטח ציוד כיבוי אש – מטף, מַחְבֵּט וג'ריקן מים. אם פורצת התלקחות, חשוב להגיב מהר ולנסות לכבות את האש לפני שהיא מתפשטת. ליתר ביטחון, תמיד כדאי לשנן ולזכור את מספר החירום של מכבי האש, 102, ולהזעיקם בעת צרה.

ציוד כיבוי: מטף, מַחְבֵּט וג'ריקן מים

איך עושים את זה?

לאחר שבבחירה אחראית הוחלט על מקום בטיחותי למדורה, יש לוודא שמדובר במקום נכון וצודק גם משיקולי התחשבות בנוף. אין למקם את המדורה לצד קירות סלעיים או בסמוך לסלעים גדולים, משום שכתם הפיח שייווצר שם יישאר לשנים ויפגע בסביבה. לעומת זאת, מציאת שרידים של מדורה קודמת בשטח יכולה להיות מאורע משמח. אם השרידים ממוקמים כהלכה, רצוי מאוד למקם עליהם את המדורה החדשה המתוכננת, ובכך למנוע היווצרות איים שחורים ומפויחים בטבע.

להמשכיות המדורה הקודמת יש גם ערך מוסף: "הרֵעוּת התרמילאית". אחוות מטיילים בכלל היא עיקרון יסוד, והתחשבות בענייני מדורה בפרט היא נדבך מהותי בה. לפעמים מציאת ערימת עצים משומשים למדורה בשעת לילה קרה, כמוה כגילוי מַעְיָן במדבר תחת שמש קופחת. אם אין לכם צורך בכל העצים, אל תזרקו את המיותרים למדורה לפינאלה מרהיבה בתום השהות בשטח. רכזו את כל הגחלים והעצים באזור אחד, כדי שהבאים בתור יוכלו להשתמש בהם ולהמשיך את השרשרת.

כיווּן הרוח ועוצמתה מהווים אף הם שיקול בבחירת מיקום המדורה. הרוח מסייעת לאש להתפשט, ומלבה אותה. עם זאת, רוח עוצמתית מאוד עלולה לכלות את האש מהר מדי ולגרום להעפת גצים למרחק רב. כדי לצמצם את השפעת הרוח על המדורה רצוי לחפור בור בעומק של כ-20 ס"מ ולמקם את עצי המדורה בתחתיתו. לחלופין, אפשר לגדר את המדורה בסלעים בגובה של 20-25 ס"מ. הסלעים אמנם לא ימנעו את השפעת הרוח, אך בהחלט יצמצמו את עוצמתה.

ואחרי האיפה מגיע האיך. משום מה, במעמד הדלקת מדורה תמיד מתקבצת לה עדת גברים, וסליחה על הפטריאכליות, שכל איש ואיש בה יודע בדיוק מה צריך לעשות ולמה, ובעיקר יודע מה ההוא שמדליק את המדורה בפועל לא צריך לעשות ולמה. כדי לסנן מעט מהפנינים הלא רלוונטיות שנזרקות תדיר אל האש, נזכיר כי הדלקת מדורה פועלת על עיקרון פשוט והגיוני: מהקל אל הכבד. ראשונים יוערמו זרדים יבשים וענפים דקים מאוד, שיהוו את התשתית, השלד, בבניין המדורה. את הזרדים מדליקים בעזרת גפרור, לרוב ללא כל בעיה, והם בתורם ידליקו את העצים העבים יותר שיונחו מעליהם. צריך להתאפק ולא להניח מיד את כל הזרדים בבסיס המדורה, אלא להשאיר ערימה מכובדת מהם לרגע בצד: את אלה יש להוסיף בהמשך, כדי לשמר חום גבוה עד שהאש תיתפס בקרשים העבים.

אפשר כמובן להשתמש בחומרי בעירה מלאכותיים, כמו דלק נוזלי או קוביות דלק מוצק, שיקלו את המלאכה ויזרזו את התהליך (אבל יפחיתו מהאתגר והחוויה). חשוב רק לזכור כי חלק מהחומרים האלה דליקים מאוד ועלולים לגרום לתאונות.

ציוד אחר לא הכרחי להכין מראש. קופסת גפרורים או מצית – זה כל מה שצריך. רק כשיחל תהליך הבישול יהיה צורך כנראה בכמה אביזרים נוספים: נייר כסף יזכה בתואר ידידו הטוב של המבשל במדורה (כפי שיפורט בהמשך), ואילו מטיילים עם רכב, שאינם סובלים מבעיות מקום ומשקל, ישמחו לדעת שהצטיידות מוקדמת באֵת חפירה עשויה להתברר כמועילה למדי. גם כפפות עבודה יכולות לסייע יותר ממה שנדמה.

בוחרים שטח ייעודי

סוגי מדורות

מדורה כשלעצמה אינה עניין מורכב, וכנראה שלא בכדי נותנים לילדים בני עשר להתמודד עם השלכותיה. אלא שכאשר היא הופכת למטבח – זו כבר סוגיה שיש לתת עליה את הדעת. שני מודלים של מדורות מוצעים כאן לצורך בישול במדורה – כל אחד מהם נושא יתרונות וחסרונות שיש לשקול טרם הצתת הגפרור.

במדורה הזו מניחים את הקרשים בצורת כוכב ומדליקים את מרכזה – נקודת המפגש של הקרשים. עם כל היחלשות של האש, מקדמים את הקרשים למרכז המדורה. באופן זה האש מכלה בזמן נתון רק חלק קטן מהקרש, וכך כמות מועטה בלבד של קרשים יכולה להחזיק מדורה בוערת למשך כמה שעות.

מדורת הכוכב החסכונית, המכונה גם "מדורת שומרים", מפיקה אור רב יחסית לכמות הקרשים המושקעת בה. לעומת זאת, היא אינה מפיקה חום רב. לכן היא לא מייצרת די גחלים היכולות לשמש לבישול. עם זאת, בבישול ישיר, שבו מניחים סיר ישירות על האש, מדורת כוכב מתגלה כיעילה. בשל ההשקעה הנמוכה יחסית בהפקתה ובתחזוקתה, המדורה הזו מתאימה בעיקר לטרקים תרמילאיים ארוכים, שבהם ההגעה לנקודת השינה מלווה בתשישות עצלה ובתשוקה עזה להתעסק פחות ככל האפשר עם הקרשים, ולבשל מהר ככל האפשר ארוחת ערב פשוטה שאחריה צוללים מיד לישון.

ארוכה וחסכונית. מדורת כוכב 

כשאנשים חושבים על מדורה, מרביתם מדמיינים מדורת קונוס. המדורה הזו, בה מונחים הקרשים בצורת חצובה, בהחלט יכולה להיות מוגדרת כאב-טיפוס של המדורות. במודל הזה האש נתפסת לאורך הקרשים, ומכלה את כל-כולם, מתחילתם ועד סופם, ברגישות ובנחישות. כתוצאה מכך מופקים מהמדורה בזמן נתון חום גדול ואור איתן. היתרון הזה הופך למשמעותי ביותר לצורכי בישול: מדורת קונוס היא אידיאלית ליצירת גחלים, ואפשר לומר כמעט בבטחה שכחצי שעה מרגע הדלקתה מיוצרת כמות גחלים ראשונית שתספיק לבישול, בין אם במנגל ובין אם במדורה.

חסרונה של מדורת הקונוס כרוך מן הסתם בבזבזנותה. בניגוד למדורת כוכב, כמות העצים הנדרשת לבנייתה היא גדולה. אפשר לומר בהכללה שהיא גם לא מי יודע מה אינטימית ומתאימה בעיקר לטיולים קצרים והמוניים, לל"ג בעומר ולהשבעה בצופים.

חום גדול ואור איתן. מדורת קונוס 

עוד מילה על עצים

השיטה הטובה ביותר להשגת עצים למדורה היא להביאם מהבית. אמנם יכולה להישרף חצי שעה על מילוי תא המטען, אבל זו מוחזרת בריבית בשטח, כשנחסך המאמץ לחפש עצים בסביבה לא מוכרת.

קרשים תעשייתיים יעשו את העבודה ויידלקו מהר, אך יש להימנע משימוש בקרשים תעשייתיים בעלי שאריות צבע וחומרים רעילים אחרים: הגז הנפלט מהם פוגע בסביבה ומפיץ ארומה לא בריאה ולא נעימה (האוחזת גם בבישולים). במקרה שנרגע מעט הדחף לסחוב קרשים מאתרי בנייה של קבלנים עוכרי שטחים ירוקים, אפשר, ואף כדאי, להצטייד בגזעים מיובשים, כמו אלה המשמשים להסקה באח ביתי, שהם הטובים ביותר לשריפה.

אם מדובר בטיולי אופניים או בטיולי תרמילאים נטולי תא מטען, או שההתארגנות לטיול נעשית בלחץ זמן או בהתרעה בלתי מספקת, אפשר לחפש עצים כאלה בשטח אך בכל מקרה להתחשב בסייגים הבאים:

1. נטילת עצים, אפילו יבשים, מהשטח פוגמת בנוף ואינה רצויה.

2. ניסור ענפים טריים אסור באופן מוחלט. הוא גם ממילא לא מומלץ, שכן כמות הנוזלים הרבה שבענפים האלה תגרום למדורה להגביר את ייצור העשן.

רוצים ללמוד איך מבשלים במדורה ולקבל כמה מתכונים? ראו בכתבה הבאה  

• מתוך הספר "בישולי הדרך" מאת גלעד מאירי, צילום: ליאור צאליק, עריכה גרפית ועיצוב: תמר בר-דיין, הוצאה לאור: בישולי הדרך