מאיים עלינו - מכוון לביירות
נסראללה נקלע למבוי סתום פוליטי וצבאי. הוא צריך אקשן, לא אש - והולך על הסף מול ישראל. אבל כשיש אדי דלק באוויר, די בניצוץ מקרי כדי להצית תבערה
העלייה החדה במפלס המתיחות בזירה הישראלית-לבנונית אינה מלאכותית. במערכת הביטחון בישראל הולך ומצטבר מידע, לפיו חיזבאללה מגביר באחרונה את פעילותו בכמה תחומים שעלולים להביא להתנגשות. גם בעניין גלעד שליט התזזית אינה מקרית: על פי דיווח בסוכנות ידיעות פלסטינית - ובעקבותיו בתקשורת הישראלית - המשא-ומתן העקיף עם חמאס בנושא צובר תאוצה. אבל בשני העניינים לא צריך לעת עתה להיסחף: אין סיבה מיידית וקונקרטית לחשש ממלחמה עם לבנון - כשם שאין סיבה להיתפס לאופוריה בעניין החייל החטוף.
שני הנושאים מטופלים כעת על-ידי הממשלה ומערכת הביטחון, אך בפרופיל ציבורי ותקשורתי שונה: בסוגיית לבנון - לירושלים יש עניין להזהיר ולהמחיש בפומבי לממשלה בביירות ולקהילה הבינלאומית, כי חיזבאללה משחק באש. יש גם עניין להבהיר, בעיקר לארגון השיעי ולאזרחי לבנון, כי למשחק זה עלולות להיות תוצאות הרות אסון. לעומת זאת, בעניינו של גלעד שליט - לישראל, כמו גם לחמאס ולמצרים, יש כעת עניין לנהל את המגעים בפרופיל נמוך ככל האפשר ובדיסקרטיות. זאת כלקח שהפיקו כל הצדדים מהסיבוב הקודם: חשיפת הפרטים תוך כדי התנהלות המשא-ומתן טרפדה עסקה, שהייתה כמעט סגורה וגמורה.
התסכול של נסראללה
הסיבה העיקרית למתיחות הנוכחית מול לבנון היא תסכול גובר בהנהגת חיזבאללה, כתוצאה מחוסר יכולתו לקדם אף אחד מיעדיו הפוליטיים והמבצעיים. ההישג העיקרי, הכמעט יחיד שחיזבאללה יכול לזקוף לזכותו מאז מלחמת לבנון השנייה, הוא ההתחמשות מחדש בטילים וברקטות בכמות ובאיכות, העולות על מה שהיה טרום המלחמה. הישג נוסף הוא המערך ההגנתי הקרקעי, שבנה הארגון מדרום ובעיקר מצפון לנהר הליטאני. מלבד שני אלה, נכשל חיזבאללה כמעט בכל מה שניסה ליזום ולהשיג בתחום הפוליטי והצבאי. אך מה שבעיקר מתסכל את נסראללה הוא המבוי הסתום בתהליך הרכבת הממשלה הלבנונית החדשה.
חיזבאללה והגוש האופוזיציוני שבהנהגתו רוצים להצטרף לממשלה מעמדה של כוח, כשבידיהם שליש ממשרות השרים - מה שיעניק זכות וטו על ההחלטות. אבל ראש הממשלה הנבחר, סעד חרירי, אינו ממהר להיענות לדרישה. ראשית - מפני שחיזבאללה והגוש שבהנהגתו לא הצליח לגרוף את הרוב לו ציפה בבחירות. שנית - מפני שחרירי מבין שמעמדו של חיזבאללה בציבור בלבנון, כולל בזה השיעי, נחלש מאוד בעקבות ההרס שגרמה ההרפתקה של נסראללה - זו שהובילה למלחמת לבנון השנייה. שלישית - מפני שכושר המיקוח האסטרטגי של חיזבאללה נחלש מאוד עקב חוסר היציבות של המשטר באיראן והמהומות שם. בלבנון יודעים שחיזבאללה ייזהר כעת שלא להסתבך ולסבך את פטרוניו בעימות מיותר עם המערב - ואת לבנון בעימות עם ישראל.
אם בכך לא די, בא הפיצוץ של מחסן התחמושת בדרום-לבנון בחודש שעבר, והוכיח שוב ללבנון ולעולם כי חיזבאללה מפר את החלטת האו"ם ומבכר את האינטרסים הצבאיים שלו על פני שלומם ורווחתם של אזרחי ארצו. מה שמוכיח שאסור לתת לו לנהל את ענייני המדינה.
מכל הסיבות הללו, חרירי אינו ממהר להיענות לתביעות חיזבאללה. נסראללה, לעומת זאת, מחפש בקדחתנות דרך לפרוץ את המבוי הסתום. האמצעי הבדוק אותו הוא נוקט כעת הוא העלאת
סיבה נוספת לתסכול של חיזבאללה היא חוסר יכולתו להוציא לפועל מבצע נקם על חיסול עימאד מורנייה. כמעט שנתיים חלפו מאז חוסל רב-המחבלים, וחרף ההבטחות - כשל הארגון בכל ניסיונותיו לבצע פיגוע מרשים נגד ישראל, הנושאת מבחינתו באחריות. הסיבה העיקרית לכך היא שהארגון ופטרוניו האיראניים נתונים בסד של אילוצים, המגבילים את כושר הפעולה שלהם. האילוץ העיקרי הוא הצורך לבצע את פיגוע הנקם מבלי שהאחריות תוטל ישירות לחיקם. גם בעניין זה פועלת ההרתעה הישראלית שנוצרה במלחמת לבנון השנייה: חיזבאללה אינו רוצה להיות מואשם בכך שבגלל "סגירת חשבון פרטי", חרבו התשתיות בארץ הארזים. לכן מנסה חיזבאללה לפעול נגד נציגויות ואזרחים ישראליים בחו"ל, באמצעות "קבוצות פיגוע" שאי-אפשר להוכיח את הקשר הישיר שלהן אליו או לטהרן. הפעלת קבוצות אלו דורשת מומחיות ומידור, שחסרים לחיזבאללה ולאיראן מאז חוסל מורנייה. זו גם הסיבה שחלק מהניסיונות כבר סוכל בקנדה, באזרבייג'אן, במצרים ובסיני. אבל חיזבאללה לא ויתר: כישלונו הפוליטי המתמשך בלבנון מגביר עוד את הצורך להפגין כעת הישג יוקרה.
שגרירויות על הכוונת
במערכת הביטחון הישראלית הולך ומצטבר לאחרונה מידע, לפיו חיזבאללה מגביר את מאמציו לאסוף מודיעין ולבצע הכנות, שיאפשרו לו לפגע ביעדים בחו"ל ובתעופה האזרחית הישראלית. זו הסיבה שבכירים בארץ, כמו במשחק מחבואים, יוצאים מדי פעם בהכרזות, המבהירות לחיזבאללה שמעשיו שקופים וידועים, וכי כל ניסיון פיגוע כזה - גם אם חיזבאללה ינסה לטשטש את קשריו למפגעים - ייענה בתגובה ישראלית חריפה. דברים ברורים שאמר אתמול בעניין סגן שר החוץ, דני איילון, נועדו להמחיש כי "דוקטרינת הדאחייה" (תגובה ללא-פרופורציה) שגיבשה ישראל תקפה וקיימת גם בהקשר לנקמה אפשרית על חיסול מורנייה.
המוקד השלישי למתיחות נוגע למאמציו של נסראללה, בסיוע סוריה ואיראן, להצטייד בנשק נגד מטוסים. הצורך הדחוף בהקמת מערך נ"מ חיזבאללאי בלבנון התעורר כלקח מהמלחמה האחרונה. היום ברור לחיזבאללה ולמדריכיו האיראנים, כי חופש הפעולה המוחלט ממנו נהנה חיל-האוויר הישראלי בשמי לבנון מסכן את מערכי הטילים והרקטות ארוכי-הטווח, כמו גם את מערכי הביצורים החדשים שהקימו כהכנה לעימות הבא. הם יודעים היטב כי טילים כבדים - קלים יחסית לאיתור מהאוויר ולפגיעה (רקטות קטנות, קטיושות ודומיהן, קשה אמנם לאתר ולהשמיד מהאוויר - אבל גם נזקן פחות והטווח שלהן מוגבל). לכן, אם רוצה חיזבאללה לתפעל ביעילות את מערכי התלול-מסלול והביצורים החדשים, הוא חייב להקים מערך נ"מ מלא, המבוסס על מתקני התרעה, סוללות טילים וטילי כתף.
על פי פרסום ב"טיימס" הלונדוני, חיזבאללה מתחמש בסוללות טילים ניידות (הוא כבר מתאמן על 8-SA ורוכש טילי כתף מדגם 18-SA 'איגלה', תוצרת רוסית). בישראל מבהירים שהכנסת טילי נ"מ ומערכות מכ"ם ללבנון תהיה למעשה שינוי מצב מהותי לרעת צה"ל ("מהלך שובר שוויון שלא נשלים עם קיומו" - כינה זאת שר הביטחון מספר פעמים). חיל-האוויר אמנם הוכיח, בעבר הרחוק והקרוב, שהוא מסוגל לטפל ולנטרל ביעילות מערכי נ"מ מורכבים ומסובכים מאלה שחיזבאללה רוצה להקים בלבנון. אבל המשימה הזאת תדרוש מצה"ל להפנות לשם כך - לפרק זמן מסוים - מטוסים, אמצעים וכוחות. את הזמן הזה ינצל חיזבאללה כדי להמטיר כמויות גדולות של טילים ורקטות על העורף הישראלי, בכלל זה על בסיסי חיל-האוויר בצפון הארץ ובמרכזה. מה שיאט עוד יותר את המהלך המרכזי לחיסול האיום הטילי, ויגדיל את פוטנציאל ההרג וההרס שיכול להסב לנו המערך תלול המסלול.
אסד לא מספק את הסחורה
חיזבאללה ואיראן לא ויתרו על שאיפתם בתחום הנ"מ, ולכן עלה מפלס המתיחות גם בעניין זה. אמנם סוריה, המעוניינת כעת יותר מכל ב"חימום" יחסיה עם וושינגטון, אינה ממהרת לספק לחיזבאללה את מבוקשו בתחום החימוש. אבל לא מן הנמנע שנסראללה, במסגרת ההליכה על הסף שיזם לאחרונה מסיבות פוליטיות, רוצה שישראל תדע שהוא מנסה לקדם גם את עניין הנ"מ, כדי להעלות במכוון את המתיחות בגזרה הצפונית.
לפי שעה, אין סיבה להניח שההתלקחות קרובה. אבל כאמור, כשיש אדי דלק באוויר, די בניצוץ מקרי אחד כדי להצית תבערה. ישראל צריכה להביא זאת בחשבון, ולנהוג כך שלא היא תספק את הניצוץ. אחרי שתוקם ממשלה בלבנון, סביר להניח שהמתיחות תרד מעט.
