המרצה אמר לשים לב לאהבה בסוף הכיתה

מיכאל ויעל הכירו במרכז האוניברסיטאי אריאל בשומרון לפני שמונה חודשים, שם הם לומדים לתואר ראשון. במשך יותר מחודשיים הם ישבו באותה כיתה, בשני קורסים שונים, ולא היו מודעים זה לקיומו של זהו.

"אני חנון שתמיד יושב מקדימה", אומר מיכאל, "והיא מעדיפה את השקט של סוף הכיתה". אבל יום אחד החליט מיכאל שהוא מתיישב בשורה האחרונה, דבר שבשבילו היה מאוד נדיר.

"לפתע באמצע השיעור ניגשה אלי יעל ושאלה אם יש לי את החומר של שבוע שעבר", נזכר מיכאל, "וכמובן, עקב היותי מסודר, היו לי את כל הסיכומים והעברתי לה אותם. כאן התחיל הכל. נדהמתי מיופייה ומהחיוך שלה ואמרתי לעצמי שהיא תהיה שלי".

בשיעור למחרת נכנסה יעל לכיתה, ומיכאל התחיל להיות באופוריה תוך כדי שהוא נועץ בה מבטים. "כל אותו השיעור לא הצלחתי להתרכז וחשבתי רק עליה", הוא אומר. "בהפסקה ישבנו ודיברנו קצת והמשכנו את השיחות בכל השיעורים שלמדנו ביחד".

מיכאל ויעל. החנון מקדימה עבר אחורה, לבחורה שמעדיפה שקט

אפילו המרצה שלהם באחד הקורסים, שראה אותם מדברים בשיעור, עצר אותו והודיע לכיתה לשים לב לאהבה שמתפתחת בשורות האחרונות. "כנראה שהוא כבר ידע...", אומר מיכאל.

"הייתי די גאה שמישהו שבר בגללי את היד"

שבועיים לאחר מכן קיבל מיכאל את מספר הטלפון של יעל, והם החלו להתראות גם אחרי הלימודים. לדייט הראשון והרשמי שלהם, שכלל סיבוב ברחובות עיר מגוריהם, אריאל, הגיע מיכאל עם אצבע שבורה ועם גבס על כל יד שמאל, כיוון שיום לפני כן הם הלכו ביחד לשיעור, והראש שלו היה מרוכז ביופייה של יעל, לדבריו, והוא לא שם לב למכשולים שבדרך. "הייתי די גאַה שמישהו שבר בגללי את היד", אומרת יעל.

"נפלתי ושברתי את האצבע", משחזר מיכאל את האירוע הכואב, "למרות הגבס היא לא היססה והסכימה לצאת איתי, ואף הפעילה את קשריה כדי שיעשו לי ניתוח באצבע על ידי רופא בכיר בבית החולים".

את החודש הראשון שלהם ביחד חגג הזוג הסטודנטיאלי בפראג. "היה מהמם, ושם כבר היה ברור לי שנפלתי טוב", אומר מיכאל, "יעל היא בחורה מדהימה, ואני בהחלט בר מזל שיש לי אותה".

לא לשלול פרטנר על רקע עדתי

מיכאל טרשקביץ, בן 25, נולד ברוסיה ועלה לארץ בגיל תשע עם אמו ואחיו הבכור, שם התגוררו בטבריה. הוא מסיים שנה שנייה בלימודי כלכלה ומנהל עסקים, עובד באבטחה וחוסך כסף להמשך לימודים לראיית חשבון בבר אילן. יעל לובושיץ, בת 26, היא ילידת הארץ ובמקור מתמרת. היא סיימה את התואר הראשון בכלכלה ומנהל עסקים ומתעתדת להמשיך לתואר שני. היא עובדת במחלקת השיווק של המרכז האוניברסיטאי.

• זוגות שסיפוריהם יתפרסמו בערוץ יחסים יוכלו לקבל ספר אישי, מתנת "יוליה - הפתעות מתוקות".
  

חפירות גנטיות: בנישואי-תערובת / חופר פרטי, עמק-חפר

בשובי ממסע מפרך למיפוי הגנום האנושי, עצרתי את משלחתי המדעית להטיל את מימיה אל זרמתו השוצפת של הריו-דה ג'יגולו שמסלולו חובק-עולם מסימטאות ריו דה-ז'נרו דרך מעבה יערות קוסאמוי, בואכה מולדובה, אל שפך הניקוז של התחנה המרכזית הישנה קו 51.  

לאורה התפל של העששית הרועדת באוהל המתוח, רכנו אני ועמיתתי המלומדת הפרופסור דיאן פוסי ואגינייבנה, חוקרת הגורילות המהוללת ומחברת רב המכר- "קופים ממאדים, כונפות מנוגה", מעל מפת הגנום המרופטת, ממנה דלינו פרטים על עברנו הראשוני ועתידנו הסופני. 

בעוד אנו שוקדים על תרגום לשוני של מוצא המינים מאת דרווין בכריכה רכה ומהדורה משומנת, פרץ אל האוהל ששת, יליד של הכלאה מקומית בין פנסיונרים של הלופטוואפה בנופש מבית-אבות בהאמבורג, ופרטיזנית פרילאנסרית משוק העופות של בנגקוק.

"נו יהודים, טוב לכם?" זעק הפרא ונופף באגרופו: "מתי תסדרו כבר את המפה הזאת על השולחן ותתנו לי לעשות קידוש?".

קיומו של ניצוץ יהודי אי שם בלב המאפליה של כרומוזומים אנטישמים וגנים עובדי-אלילים הרעיד כל נימה בסליל הד.נ.א שירשתי מחמותי הי"ד.

קמתי על רגליי, השלכתי את המפה, יצאתי מארון הספרים , וחיבקתי את אחי האובד, כפי שמעולם לא חיבקתי את אחותו.

"רגע אחד, ומה איתי?", הקשתה פרופ' פוסי בניבים חשופים ופרווה סומרת.

"איתך אני רוצה, אבל לא יכול", לחשתי בעצב גלותי והצבעתי על המפה: "בינתיים יש לך מה לעשות, לכי חפשי את ההורים שלך".

וכך, הגעתי להארת-לילה כשהבנתי שלפעמים, דווקא הניגוד הוא המושך, הרחוק הוא המקרב, והזר הוא העובד.

הזרות הסקרנית הזאת היא מתמדת, אינהרנטית ואינסופית, או בקיצור: בכל פעם שנדלקים על רוסיה, פתאום חושבים על פיליפינית.

מסקנות החפירה הינן מעורבות ומועברות בתורשה:

אם בלב, שניים שייכים לאותה עדה, הם יכולים להפסיק לחפור שורשים, לרדת מעצים משפחתיים, לפרוש את מפת הגנים על הריצפה, ולעשות עליה אהבה.