יורה לכל עבר
בזמן שהח"כים נהנים מהפגרה, ציפי לבני לא נחה. היא יוצאת למאבק פוליטי בתוך מפלגתה - וחורשת את הארץ, כדי להילחם על מעמדה. ומה עם מופז? איתו לבני גמרה
העיתונאי דובר הרוסית, שמעברו השני של הקו, ממטיר על לבני שאלות על יחסי רוסיה. הווילון ברכב הממוגן מוסט, ואת הנוף ממול מסתיר מאבטח רחב כתפיים. לבני בוהה בנעליים של עצמה, מתמסרת לכתב, ועונה בסבלנות מייגעת על כל שאלה. שלוש דקות אחרי שהראיון מסתיים, מסינג מעביר שיחה נוספת, שוב עם עיתונאי דובר רוסית. "לתקוף", מבהירה לו לבני, ומכוונת את חציה ליריבים אחרים.
"לתקוף בעזה בכל פעם שיורים עלינו קסאמים. שר הביטחון הנוכחי, שהיה גם שר הביטחון הקודם, מחבב הסדרים עם חמאס. בוא נראה אם גם ביבי יגיע להסדרים עם טרוריסטים, כמו שעשה ראש הממשלה הקודם". אני עושה מה שהדובר שלי אומר, היא מחייכת בתום הראיון.
לבני יוצאת מהג'יפ (צילום: ג'ורג' גינסברג)
יושבת ראש קדימה לא במצב רוח לקחת שבויים. עד החגים היא לא מתכוונת לצאת לחופש, והלו"ז שלה עמוס בפגישות, בסיורים, בכנסים, בהרצאות בארץ ובחו"ל, ובעבודה לקראת מושב הכנסת הבא. זה לא שממש בא לה לחרוש את הארץ באמצע אוגוסט, אבל היא מסתערת על השטח של קדימה, מכינה הצעת חוק לשינוי שיטת הממשל, ומתכוננת לכתב האישום שעל פי ההערכות יוגש בעתיד הלא רחוק נגד ליברמן. בקדימה מעריכים שאם יו"ר ביתנו אכן יתפטר וינטוש את כל תפקידיו, לא מעט מנדטים עשויים להסתובב חופשי.
אסור שהם ילכו לליכוד, אומרת לבני. צריך להראות לעולים שיש אלטרנטיבה, גם אזרחית וגם ביטחונית. ציבור העולים הוא ציבור מגוון, לא שבוי. רובו הצביע הפעם לליכוד ול ביתנו, אבל בבחירות 1996 הוא הביא לנתניהו את הניצחון, וב-1999 לברק. צריך להביא אותם אלינו, וגם את אנשי הימין הרך. בבחירות האחרונות, אגב, קדימה קיבלה רק כשני מנדטים מהעולים, אך לבני אופטימית. היא מרגישה שבחודשים האחרונים חל שינוי אצל האדם ברחוב, וגם אצל ה"ימין הרך" שהצביע לליכוד.
חומוס וצילום משותף
הפקקים בדרך לצפון משתחררים, ובקצב הזה היא צפויה להגיע לטירת הכרמל לפני הפעילים. הפמליה עוצרת באמצע הדרך להתרעננות בבית הפנקייק. הפיתוי גדול, מחייכת לבני, אך לבסוף היא מסתפקת בצלחת חומוס ובחמוצים. נערה צעירה מבקשת להצטלם עמה. לבני נעתרת, והאב שולף את הטלפון הנייד ומתקתק תמונה. רוב יושבי המסעדה מביטים בלבני הישובה על הדלפק, אולם נותרים אדישים לנוכחותה. חלקם מצלמים אותה בניידים ממרחק בטוח. למי יש כוח לפוליטיקאים בחום הזה.
20 דקות אחרי, כשצלחת החומוס כמעט מלאה, לבני חוזרת לרכב. היא מכחישה שקדחת הסיורים והכנסים האוחזת בה היא בגלל רוחות הפריימריז שיריבה, שאול מופז, דאג לייצר בשבועיים האחרונים. אני צריכה לאחד את המפלגה, היא אומרת, לפגוש את השטח. אני בכלל לא בטוחה שהתקנון מאפשר לקיים פריימריז, אבל יש כאלה שאומרים לי ללכת על זה עכשיו, לנצח ולגמור עם זה. הפיתוי גדול, אבל לא בא לי לפלג את המפלגה. פריימריז סתם יכניסו את המפלגה ללחץ ולפילוג.
לבני נואמת בטירת-הכרמל (צילום: ג'ורג' גינסברג)
על היחסים שלה עם שאול מופז היא לא אוהבת לדבר. לבני מודה שיכלה לעשות "יותר" כדי לקרב אותו אליה, אך נראה שהיא ויתרה על המאמץ לספק את רצונותיו. הוא רצה לנהל איתי את המפלגה, היא הסבירה השבוע, אבל לא יהיה פה ניהול דו-ראשי. הוא רצה שאודיע שהוא יהיה שר הביטחון בממשלה שאקים, אחר כך רצה שנכנס לממשלה על כלום, וכשלא נכנסו, רצה להיות יו"ר ועדת חוץ וביטחון. לא הסכמתי. טילפנתי אליו אחרי הנאום שלו במליאה נגד חוק מופז, ומיד אחר כך הוא רץ להודיע שהוא רוצה להפיל אותי. נו באמת.
השטח מאוחד - עד מתי?
בטירת הכרמל, סביב שתי בריכות, ממתין ליושבת ראש קדימה קהל של כמה מאות אנשים, חלקו הובא לכינוס באוטובוסים ממרכז הארץ, כדי למלא את השורות. אנשיה דוחים את הטענות לפיהם אנשים קיבלו כסף כדי להגיע. אחרי תיקוני איפור קלים ברכב, לבני נכנסת למקום דרך הכניסה האחורית, ורק מעטים מבחינים בה ומוחאים כפיים. מקסים אלגרבלי, איש נתניה, מפעיליו המרכזיים של מופז בפריימריז, מנחה את האירוע, ומקבל את לבני בפה נוטף דבש. מאחוריו שלט ענק: "השטח אומר כן לציפי לבני", נכתב עליו. הג'ינגל של קדימה מתחיל להתנגן, וחלק מהנוכחים קמים מכסאותיהם. חלקם באים לברך. בשולחן הכבוד מצטופפים חברי הכנסת יוחנן פלסנר, עתניאל שנלר, נחמן שי, ושלמה מולא, ומצטרפים אליהם אורית אדטו, יואל חסון ואבי דיכטר. בהמשך, על הבמה, הם ימטירו על לבני שלל סופרלטיבים, חלקם מביכים.
הקהל מגוון: פעילי שטח מוכרים שמעשנים בשרשרת וכועסים על דליה איציק "שנעלמה", עולים כסופי שיער מחבר המדינות שספק אם מצליחים להבין את כל שנאמר על הבמה, כמה אתיופים ולהקת מעודדות, ה"ציפיות", שמלווה את לבני באירועים פוליטיים רבים. "לשמחתנו אנחנו באופוזיציה", אומר אלגרבלי לקהל המנומנם. "זה יעשה לנו רק טוב. זה יביא לנו כוח. אני גאה בסיירת המטכ"ל שלנו בכנסת". בזה אחר זה עולים הח"כים ותוקפים את ראש הממשלה. אני שואל את מירה פלג, פעילה מרכזית מחיפה, שהייתה מראשי מחנה מופז בפריימריז, מה הביא אותה לארגן כנס לכבודה של לבני. "יש רק דבר אחד", היא מבהירה. "קדימה. יש יושבת ראש, ואנחנו מאחוריה. אמרו שאנחנו לא נתיישר. תראה, כל הצפון פה, פעילים של ציפי ושל שאול גם יחד". עתניאל שנלר, מהח"כים הבודדים שתמכו במופז, כמעט ונשבע אמונים ללבני על הבמה. "יש רק קדימה אחת", הוא אומר, "וכולנו מאחורי יו"ר אחת - ציפי לבני".
אך האידיליה הזו היא כנראה מזויפת. לפי שעה הפריימריז עוד נראים רחוקים, לכן אף אחד לא ממהר להתעמת עם לבני, שנהנית עדיין מפופולאריות רבה בציבור. בשעת מבחן, אם יוכרזו בחירות לראשות המפלגה, התמונה יכולה להשתנות בין לילה. ההבטחות והאינטרסים יטו את הכף, והתמיכה בלבני לא מובטחת. מופז עצמו לא שוקט על השמרים. גם הלו"ז שלו מלא, זה כמה שבועות כבר. הוא מסייר ברחבי הארץ, נפגש עם פעילים, מארגן לעצמו כנסים ונערך לקרב. "אם יהיו פריימריז", אומר פעיל מרכזי מעכו, מראשי מחנה מופז בפריימריז, "הכל ייפתח מחדש. באתי לפה כי לבני מייצגת רצינות, ולא חלוקת ג'ובים. אני אוהב את זה. בפריימריז פעלתי נגדה חזק מאוד. אם יהיו פריימריז, תהיה לי התבלטות קשה מאוד במי לתמוך. בסוף נעשה את מה שיגיד שמעון לנקרי (ראש העיר עכו - א.ש.). יש אינטרסים מקומיים, והבית קודם לכל. אני אוהב אותה, אבל בסוף יכול להיות שאפעל למען מופז".
בינתיים, לבני עולה לנאום. היא תוקפת את הממשלה, וממחזרת סיסמאות מוכרות. אחרי שירת התקווה, הקהל מתחיל להתפזר. לבני מתעכבת עם הפעילים, מצטלמת ומתחבקת. היא לא תחזור על טעויות העבר, לא תתן לאף אחד סיבה לכנות אותה "מיסיס קרח". יועציה עמלו קשה כדי להפשיר אותה, והיא למדה את הלקח. אחרי שהיא נעלמת בתוך הג'יפ שלה, דיכטר, שנחשב לאחד הח"כים הזמינים ביותר בקדימה, נשאר עם הפעילים המרכזיים, ולא פוסל התמודדות על ראשות המפלגה. "הכוח של המועמדים חזק יותר ממה שחושבים כרגע", הוא אומר. "הכוח מתברר כשנמצאים על קו הזינוק למרוץ, לא עכשיו. כרגע אין אינטרס להפר את השקט הפנימי". מירה פלג, שנראית במהלך הכנס כמו אחת המעודדות מלהקת ה"ציפיות" מאותתת גם היא ששום דבר לא גמור. "אנחנו לא מפלגת העבודה", היא צועקת. "תראה איך הם נראים. אנחנו מאוחדים מאחורי המנהיג. כרגע האינטרס הוא לשמור על האחדות, אך כשיגיע הרגע - כל אחד יחליט כיצד לפעול, ולמען מי".
לפנייה לכתב/ת 
