בין אוגוז לשקי: הסימפונט ממשיכה במסע

אחרי קונצרט פתיחה מוצלח של פסטיבל המוזיקה הבינלאומי הראשון בעיר גאבאלה, יצאו אתמול (שבת) נגני תזמורת סימפונט רעננה לסיור בערים הסמוכות, ובהן אחד ממרכזי הקהילה היהודית שעוד נותרה באזרבייג'אן. רבים מתושביה היהודים של אזארבייג'אן עלו לישראל, אחרים היגרו למדינות המערב.

מקבלים את פנינו בריקודים מסורתיים (צילומים: מרב יודילוביץ')

כיום, מתוך כ-30 אלף שחיו בה עד לפני כמעט שני עשורים, נותרו במדינה אלפים בודדים בלבד. רובם

מתגוררים בבירה באקו. פחות ממאה יהודים חיים עדיין בעיר אוגוז, בירת המחוז הנושא את אותו השם. העיר, שממוקמת מרחק כחצי שעה נסיעה מגאבאלה, מונה כ-7,000 איש, ולמרות מיעוט יהודי יש בה עדיין שני בתי כנסת פעילים.

ביקור התזמורת הישראלית, שזכה לחשיפה תקשורתית ניכרת, מעורר עניין רב באזור; את פני התזמורת קיבלו באוגוז גם זקן הקהילה, אפרים רחימו, ראשי הקהילה וראש מחוז אוגוז, עיידין אליחוסיינוב. “הקהילה היהודית היא חלק מאיתנו. אנחנו תומכים ועוזרים לשמר את בתי הכנסת. בעבר היו פה הרבה יותר יהודים. רבים עזבו אותנו".

העיקר יש מניין

הקהילה היהודית באוגוז קיימת כ-350 שנה.  “כל עוד יש מניין, הכל בסדר", אומר אפרים רחימו, שמתפלל במקביל בשני בתי הכנסת. “ככה זה. מתפללים גם פה וגם שם", הוא אומר. בנו של רחימו, ראמז, עלה לישראל. הוא נשאר באוגוז. “פה נולדתי", הוא אומר ומושך כתפיים.

צ'ופגאן - גירסה מקומית לפולו 

בית הכנסת עשוי מרביתו מעץ. במת הכבוד מעוטרת במגני דוד, הפרוכת רקומה ביד וליד ארון הקודש מונחים על שולחן פינתי ספרי קודש וספרוני תפילה עליהם חתומה תנועת ש"ס. עזרת הנשים ממוקמת כנהוג בקומה העליונה, משקיפה מגבוה על המתרחש.

רגע לפני שהקבוצה יוצאת לכיוון בית הכנסת השני בעיר, אנחנו מקבלים הצצה גאה אל תוך ארון הקודש שם מונח אחר כבוד ספר התורה. חברי התזמורת נעמדים לשירת התקווה. מכבדים את המקום ומחזירים באהבה לנוכח ההתרגשות הרבה שמעורר הביקור.

הקהילה היהודית המקומית נרגשת 

בניגוד למרכזים דתיים יהודיים אחרים שאפשר למצוא למשל באירופה, בתי הכנסת באוגוז אינם פועלים תחת אבטחה כבדה. יש בזה משהו המעיד במידה רבה על הסובלנות והיחס של האוכלוסיה כלפי המיעוט היהודי.

דרישת שלום לישראל

“מיסרו דרישת שלום לישראל בשמנו", מבקשים אנשי הקהילה במקום לפני שהתזמורת עולה לאוטובוסים וממשיכה לעיר הבאה. גם ראש עיריית אוגוז, אליחוסיינוב, מבקש: “תגידו לישראלים שיפה פה. שזו עיר שקטה, עם אוויר טוב ואווירה מקבלת. אנחנו רוצים להידמות לאירופה. רוצים שהעולם יידע יותר על אזארבייג'אן. תגידו להם שיבואו לבקר".

ארמון הקיץ "חאן סראיי"

גם בעיר שקי, הממקומת חצי שעה משם, מקבל את פנינו סגן ראש העירייה, רפאל מנאפוב, ונגני התזמורת זוכים לכבוד מלכים. על כר דשא מנגנת תזמורת של נגנים מקומיים, לבושיים בבגדים מסורתיים וביחד איתם להקת מחול של ילדי העיר.

בחלק אחר של כר הדשא מציגים לנו את ה"צ'ופגאן", המקבילה המקומית למשחק הפולו. לטובת הקבוצה המתארחת מישראל ארגן ראש העיר סיור בארמון הקיץ "חאן סראיי" (Sheki Xan Sarayi), מונומנט היסטורי שזכה להכרה עולמית. החאן, שבנייתו הסתיימה ב-1761, הוא פנינה ארכיטקטונית ואמנותית שבכל אחד מחדריו אפשר למצוא ציורי מיניאטורות, פרסקאות ועבודות מוזאיקה מקומית (שבֶּקֶה).

מלאי סקרנות

את כל הסיור מדריכה זאמינה, בחורה צעירה שמדברת אנגלית שוטפת. “למדתי אנגלית ובזכות התיירים

אני משפרת אותה", היא אומרת בחיוך רחב. הקבוצה מישראל מסקרנת אותה. היא מבקשת שאספר לה על המקום ששמנו אנחנו באים. היא לא היחידה. כמעט כל מי שעובר בדרכנו רוצה לשמוע על ישראל. הסקרנות באזרבייג'אן רבה ועושה הרושם שקבוצות תיירים גדולות אינן מראה בשגרה.

סגן ראש העיר והאחראי על תיק התרבות והספורט בשקי מזמינים את התזמורת לארוחת צהריים, במסעדה שממוקמת גם היא בחאן שנשתמר ומשמש כיום כבית מלון אקסקלוסיבי. השיחות נערכות בעיקרן בשפה הרוסית. מרבית נגני התזמורת דוברי רוסית מוצאים את מקומם בקלות.

“זה לא דומה לשום מקום אחר", הם יגידו אחרי, “זו באמת חוויה חד פעמית, והתחושה היא שלביקור הזה יש משמעות רחבה יותר". גם בשקי מבקשים פרנסי העיר שנעביר את המסר. "חזרו לבקר", אומר סגן ראש העיר, "תגידו גם לאחרים בישראל שיש מה לראות אצלנו".