מההתחלה עשיתי איתו את כל הטעויות האפשריות
אני בעולם הדייטים יותר מדי זמן, יודעת את כל הכללים, מה צריך להגיד או לא, איך למשוך בחור, איך להגיב לדברים שהוא אומר. אולי בגלל שהרבה זמן לא יצאתי לדייט, ואולי מפני שהבחור באמת מצא חן בעיניי לשם שינוי, קילקלתי לעצמי הכל
לאחר הרבה מאוד זמן שלא יצאתי לדייטים, בשבוע שעבר היתה לי הזדמנות. פנה אלי באחד האתרים בחור נחמד. לאחר שיחת טלפון זורמת במיוחד, החלטנו שאנו רוצים להיפגש. מאחר שכבר הרבה זמן לא יצאתי לדייט, הייתי לחוצה ונרגשת.
אולי זה בגלל הדייטים הגרועים לאורך השנים, ואולי זה החוויות הקשות שעברתי. היה לי קשה להתמודד עם בחור כל כך מוצלח שהראה התעניינות והתנהג אלי יפה. במציאות שבה התנהגות מגעילה של גברים היא המקרה הטוב - כי אין לי מילים לתאר התנהגות של בחורים שמשאירים אותך יושבת בבית הקפה ובורחים באיזושהי אמתלה, או סתם כאלה שאומרים "למה לא אמרת שאת נראית ככה", או אלה שמציעים לך הצעות מגונות וכשאת מסרבת את פתאום נחשבת בחורה קרה ולא זורמת – לא התמודדתי בהצלחה עם משהו טוב, נכון ואמיתי.
אני נמצאת בעולם הדייטים יותר מדי זמן, הרבה יותר מדי, כך שאני יודעת את כל החוקים של עשה ואל תעשה, קראתי את כל הספרים, אני יודעת כל מה שצריך להגיד או לא להגיד, איך למשוך בחור, איך להגיב לדברים שהוא אומר וכו'. אולי בגלל שהרבה זמן לא עשיתי את זה, ואולי מפני שהבחור באמת מצא חן בעיניי לשם שינוי, אני לא יודעת למה, אבל מההתחלה עשיתי איתו כל טעות אפשרית.
בשיחת הטלפון, למשל, שבה אני משתדלת לא לספר על עצמי יותר מדי דברים אישיים אלא לדבר בעיקר על החיים ועל העולם, יצא שסיפרתי לו על עניין משפחתי. מובן שמיד הצטערתי על כך, וכאילו לא מספיק טעיתי בזה שסיפרתי, עוד התנצלתי ששטחתי בפניו את העניין הזה. הוא אמר שאני לא צריכה להתנצל ואיכשהו עברנו את זה.
"איך בחור כזה יסתכל בכלל על אחת כמוני"
הבחור החביב היה צעיר ממני בכמה שנים. הוא משכיל וחכם, בעל מקצוע מכובד ונראה טוב מאוד, שלא לומר חתיך. כשראיתי אותו, ישר נלחצתי. חשבתי לעצמי "איך בחור כזה יסתכל בכלל על אחת כמוני". וכמי שלמודת ניסיון מר בתחום הזה, כבר חשבתי שאולי כדאי שאלך הביתה ואחסוך לעצמי את ההשפלה שאולי עתידה לבוא.
מרוב פחד שהוא בטח מאוכזב לראות אותי, שאלתי אותו אם אני דומה לתמונה שלי שבזכותה פנה אלי. הוא אמר לי שאני אפילו יותר יפה מהתמונה, אבל זה לא הרגיע אותי. הוא גם התנהג יפה ופיזר רמזים שהוא מעוניין. הוא גם היה מנומס והציע לבוא לקחת אותי, דבר שלא מובן מאליו בעולם שבו גברים לא מוכנים אפילו להגיע לעיר שאת גרה בה אלא מצפים ממך לבוא אליהם. הוא זרק מידי פעם אמירות מחמיאות וגרם לי להרגיש טוב. השיחה זרמה, התקשורת היתה טובה, וניכר גם שהיתה משיכה. הבחור היה נורמלי לחלוטין, דיבר לעניין, ללא גסויות ושטויות אחרות, לא הציע דברים מגונים, גם כשליווה אותי לביתי, לא ציפה שאזמין אותו, לא התבטא בצורה לא הולמת וגם התנהג בצורה רגילה לגמרי. אבל כל אלה לא עזרו לנסוך בי את הביטחון הדרוש כדי להבין שאני מוצאת חן בעיני הבחור ושהוא מעוניין לבדוק ולנסות אפשרות של קשר בינינו.
בסוף הדייט שאלתי אותו בהססנות אם ירצה להיפגש שוב, טעות נוספת שלי. אני צריכה להפגין ביטחון ולא לשאול את השאלה המיותרת הזאת כי הרי ברור שהוא רוצה להיפגש איתי, מה השאלה בכלל. כשהוא אמר שכן, נכנסתי לחרדות קשות שבסופו של דבר עלו לי במחיר הקשר שאולי היה יכול להתפתח.
למחרת הדייט הוא סימס לי וגם התקשר. הוא היה מעוניין להיפגש שוב. התנהגות נורמלית לחלוטין מצד בחור שמעוניין. רק שאני עדיין התקשיתי להאמין שאחד כזה ירצה אותי.
כל הזמן התנצלתי שאני לחוצה והבטחתי להשתפר
מבט פסיכולוגי:
"אני משתתקת דווקא כשהבחור מוצא חן בעיניי"
עירית קליינר-פז
כמו שיש במבחנים או בהרצאות מצבים של "בלק-אאוט", כך קורה גם שהחששות והמתח לקראת דייט מייצרים סוג של "ניתוק רגשי". כדי להתמודד עם זה צריך למצוא דרכים להפגת המתח והחרדה, בין אם אלה דרכים מלאכותיות, בין אם טיפול פסיכולוגי. ואפשר גם לנסות לצחוק על זה
הוא הרגיש את חוסר הביטחון ואת הלחץ. בהתחלה הוא קיבל את זה, ואני הבטחתי שזה ישתפר. כל הזמן התנצלתי שאני לחוצה, והוא כל הזמן אמר לי להפסיק להתנצל. לא יכולתי להסביר לו שאני לא מאמינה שדבר כזה קורה לי. ואני הרי יודעת שאסור בתכלית האיסור להתנהג כך. אין שום דבר מושך באשה חסרת ביטחון ולחוצה שכל הזמן מתנצלת על מי שהיא.
כמה שדיברתי אל עצמי, לא עזר. חשבתי שאם זה יסתדר בינינו, נהיה מהזוגות האלה שרואים ברחוב ושואלים "מה הוא מוצא בה". היה לי ברור גם שברגע שהוא יספר לחברים שלו, הם יגידו לו שהוא לא צריך בחורה שגם מבוגרת ממנו וגם נראית פחות טוב ממנו. נכנסתי לסרט ממש רע, והמצב היה בלתי נסבל. לא יכולתי לראות את התמונה כמו שהיא בבהירות: הוא רואה בי בחורה מושכת ומעניינת, חכמה ושנונה, השיחות בינינו ממש זרמו והתקשורת היתה מצוינת. הוא מעוניין לנסות, ולמה אני לא יכולה לקבל את זה שאחד כזה מעוניין להכיר אותי? הוא ראה בי את הדברים הטובים שבי, למה הייתה לי בעיה עם זה?
טוקבק כדורבנות:
התעקשתי להיפגש עם "שמנה בעבודה" - וזכיתי
נועם, ת"א
אני מודה שמעולם לא היתה לי מישהי שמנה, גם לא לסטוץ, איני יודע אם במכוון או לא, אבל איכשהו זה לא קרה. פניתי אליה על מנת להפיג את השעמום הנוראי. סיפור אופטימי
שנים אני מתפללת ומייחלת למצוא את האחד שמתאים לי. והנה, נשלח אלי בחור נחמד, שנראה טוב, שמתנהג יפה, שעובד במקצוע מכובד, שגר לבד, שיש לי איתו תקשורת מעולה ואולי גם משיכה, ובמקום לברך על כך - אני הורסת את זה בגלל חששות וחוסר ביטחון עצמי שלא נובע ממה שאני באמת חושבת על עצמי, אלא ממה שקומץ בחורים לא משמעותיים שהכרתי באינטרנט חושבים עלי, בלי להכיר אותי בכלל, רק מפני שאני לא נראית כמו בר רפאלי.
אני יודעת שאני בחורה מוצלחת. אני נאה, אינטליגנטית ושנונה, מצליחה בעבודה, גרה לבד, מנהלת חיים עצמאיים, יש לי חברים, ובדרך כלל הסביבה מגיבה אלי בחיוב. גם הבחור ההוא חשב כך. אבל אני לא הצלחתי לראות את זה. כל הזמן שידרתי חוסר ביטחון, ואם זה מה שאני חושבת על עצמי, למה שהוא יחשוב עלי אחרת? בסוף גם הוא השתכנע שהוא לא צריך אחת כמוני וסיים את ההיכרות בינינו.
כמובן, אין מילים לתאר את האכזבה הרבה שלי, כי רציתי להמשיך ולנסות. אבל בשלב הזה כבר לא היה לי עם מי לדבר, ואני גם לא יכולה להאשים אותו. אני בטוחה שהוא חושב שאני בחורה משוגעת. הוא בטח לא מבין איך בחורה רגילה כמוני, שמנהלת חיים מלאים ועשירים ונראית נורמלית לגמרי, יכולה להתנהג כך ולחשוב כל כך הרבה דברים רעים על עצמה. איך אני אסביר לו כמה נסיונות רעים אני סוחבת באמתחתי? הרי גם שנים של טיפול לא יעזרו לי לצאת מהמצב הזה שהגעתי אליו.
מצד אחד אני אומרת לעצמי שאולי טוב שזה נגמר עכשיו. זה היה רק עניין של זמן עד שהוא היה מתעורר ומבין שהוא יכול לצאת עם מישהי צעירה יותר, יפה יותר, או לפחות מישהי כמותו - והיה הולך. ואם זה כן היה מסתדר בינינו, אולי הייתי גוזרת על עצמי חיים של חרדות ורגשי נחיתות, למרות שהוא באמת לא נתן לי סיבה להרגיש כך. זה בטח היה מסתיים במוקדם או במאוחר, אז עדיף מוקדם. עדיף לבכות שעה על הפספוס של ההזדמנות שנפלה בחלקי מלבכות אחר כך חודשים משברון לב.
מצד שני, היתה בינינו באמת כימיה טובה. הוא לא ראה בי בחורה שלא בליגה שלו. זה היה רק בחשיבה המעוותת שלי. בנוסף, מהנתונים היבשים וממה שהספקתי להתרשם, הוא היה כל מה שביקשתי לעצמי.
את כל זה הרסתי במו ידיי. לא יודעת אם זה היה מסתדר ביני לבינו, אבל גם אם היתה אפשרות לבדוק את העניין, הרי שחיבלתי בה ביסודיות.
אין בוכים על חלב שנשפך. טעיתי, ומטעויות לומדים. אני יכולה להתייחס למקרה הזה כאל שיעור חשוב מאוד שכנראה הייתי צריכה לעבור כדי ללמוד כמה דברים על עצמי, כך שבפעם הבאה שתיקרה בדרכי הזדמנות כזאת, אדע איך להתנהג.
פורסם לראשונה 17/08/2009 11:10
לפנייה לכתב/ת 
השיחה זרמה, התקשורת היתה טובה, וניכר גם שהיתה משיכה
צילום: ויז'ואל/פוטוס
מומלצים
