הקנאה, התאווה והכבוד
כולם מחפשים בסוף-השבוע את האשמים בגל האלימות האחרון וב"פרשת דודו טופז", ואיפה שורש הבעיה? אבי רט מציע להתבונן שוב באיפיון של חז"ל את תחלואי התקופה
"... הקנאה והתאווה והכבוד מוציאים את האדם מן העולם" (פרקי אבות)
עכשיו יקחו כולם הפוגה מגל האלימות והרציחות, ויעסקו כולם כמה שעות או ימים בדודו טופז. חלק יזכרו לו זכויותיו, חלק יחפשו את חובותיו, חלק יחפשו אשמים, חלק ישתקו, התקשורת תחגוג, הכותרות תהיינה הגדולות ובולטות, אומנים ידברו, אנשי ציבור ילהגו, עד האייטם הבא. כך דרכו של עולם. עוד פיגורה תרבותית ישראלית סיימה את דרכה.
כפי שהיה אפשר לנחש מראש כיצד תטפל החברה והתקשורת בגל הרציחות האחרון - כשפתאום כולם ישאלו - מי אשם, ואיך זה קורה, והכתובת הייתה על הקיר, והאלימות, תרבות השתייה והשיכרות של הנוער, והחינוך וכדומה, כך די צפוי כיצד החברה והתקשורת יטפלו בעניין דמותו והתאבדותו של דודו טופז. חלק יכתבו על כישרונו, וחלק על אישיותו, וחלק על אבק הכוכבים ששקע, וחלק על חלקה של התקשורת בפרשה, וחלק על בית המשפט, בקיצור - צפויה לנו חגיגה ציבורית ותקשורתית בעניין.
עם תחילתו של גל האלימות האחרון - החל כרגיל אצלנו גל חיפוש האשמים. עם התאבדותו של דודו טופז יתחיל גל חדש של התעסקות בנושא.
שורש הבעיה
ודומני, שיוצרי ומעוררי ומעודדי גלי החיפושים הללו אחר מקור התופעות החברתיות והציבוריות, לא יודעים או לא רוצים לשים את האצבע על מקור ושורש הבעיה. והמקור הוא דברי חז"ל במשנה בפרקי אבות, המצוטטת למעלה, על התכונות הגורמות ליציאת האדם מן העולם - הקנאה, התאווה והכבוד.הכוחות הללו יכולים להיות כוחות חיוביים. יש קנאה שהיא חיובית ורצויה - כגון - 'קנאת סופרים תרבה חכמה', או קנאה לה' ולאמונה, כמו קנאת פנחס ואחרים. ישנה תאווה שהיא חיובית - כמו תאווה לעשות טוב,תאווה שמובילה לרצון להשתפר ולהועיל, וישנו כבוד שהוא חיובי - כבוד האדם וחירותו, כבוד התורה, כבוד חכמים ועוד, גם כבוד עצמי במינון הנכון הוא חיובי.
הבעיה היא שהחברה המערבית ככלל, לקחה את הכוחות הדומיננטיים הללו בנפש האדם והפכה אותם לעיקר, למטרה, למקור של שחצנות, כח, שררה ומימוש עצמי כוחני.
תרבות המערב שמה בכותל המזרח שלה את הסלב, שמה בראש מעייניה את הרייטינג, וקידשה את האגו, האני, העצמי, וכל מה שנועד לספק את יצריי חושיי ורצונותיי.
במילים פשוטות - הקנאה התאווה והכבוד הפכו להיות מרכז החיים, השאיפות והתכלית הקיומית. לזה ילדים שואפים, זה מודל החיקוי לנוער, עבור זה מבוגרים מוכנים לרצוח, בגלל זה כוכבים נקלעים להתאבדות.
כאשר התכונות הללו אינן מבוקרות, אינן נשלטות, אלא ההיפך, הן מתודלקות כל הזמן בתרבות ייצרית וכוחניות רייטינגית, כדי שלא תזפזפ לערוץ המתחרה - אלו התוצאות.
אלימות היא ביטוי של תסכול, של אותם אלו שהקנאה התאווה והכבוד העבירו אותם על דעתם, והוציאו מתוכם את השדים הרדומים של האלימות.
ההתאבדות היא ביטוי לתסכול של אלו שמרוץ הקנאה התאווה והכבוד העביר אותם על דעתם, ושיבש אצלם את מנגנוני החיים הטבעיים והבריאים.
פתחתי לרגע את החומש בפרשת השבוע - 'שופטים'. חיפשתי פסוק מתאים שיבטא את תחושותיי בסוף השבוע הזה של פרץ האלימות, ההתאבדות, ולקראת פתיחת שנת הלימודים. נתקלתי בפסוק שעל פניו נראה הכי לא שייך לתרבות זמננו:" תמים תהיה עם ה' אלוקיך". על הפסוק הזה יאמר רש"י כך:" התהלך עימו בתמימות ותצפה לו,ולא תחקור אחר העתידות, אלא כל מה שיבוא עליך קבל בתמימות...".
לכאורה, כמה הפסוק הזה נראה מנותק מהווית החיים המערבית והישראלית, שנראית היום הדבר הכי הפוך מתמימות. מה לתמימות ולתרבות הקומבינה,התיחמון והכוח השולטת מסביב? מה לתמימות ולתרבות הרייטינג, הקנאה התאווה והכבוד השולטת בכל פינה, על כל הר ותחת כל עץ רענן ?
ואולי, דווקא התמימות הזו של 'תמים תהיה עם ה' אלוקיך", היא התרופה? אולי אנשים פרטיים וחברה ככלל שעלו על מסלול החיים המערבי האולטימטיבי של 'קנאה-תאווה-כבוד', יתבוננו קצת מסביב,יראו לאן זה לוקח אותם, וכמו שיש איזה טרנד של שיבה לטבעונות וצמחונות, כך יהיה טרנד חברתי-רוחני-חינוכי של שיבה לתמימות. אולי עם התכונות של הקנאה התאווה והכבוד מוציאים את האדם מן העולם, אולי תכונת התמימות במובן החיובי שלה - תחזיר את האדם לעולם.
אולי אני תמים. אבל בסוף השבוע הזה, אני מעדיף את מחיר התמימות על פני מחיר 'הקנאה-התאווה-הכבוד'.
יש עכשיו לכולם נושא חם במה להתעסק - אלימות ורצח והתאבדות אלו נושאים מספקי כותרות וריגושים לתקשורת. כולם, כולל טור זה, ידברו ויכתבו וישדרו וידסקסו את העניין.
הרבה נשמע את המילים 'חשבון נפש', 'חינוך','ערכים', 'אלימות' וכד'. אני כמעט בטוח שבשיח הזה שיתנהל עתה לא נשמע את המילה תמימות, ואני כמעט בטוח שלמרות שבתוכנו אנו חשים שדברי המשנה בפרקי אבות הם נכונים ומשקפים את המציאות ואת הדרך הנכונה, עדיין אשליית אבק הכוכבים, בצירוף תכונות הקנאה התאווה והכבוד - לא יאפשרו לנו להודות עד כמה אבחנו חז"ל בדייקנות את נפש האדם, ואת המחיר שתשלם החברה הנותנת דרור מחוסר רסן ליצריה ולכוחות הנפש שלה.
a.jpg "צילום: ירון ברנר")
משפט טופז
צילום: ירון ברנר
גל האלימות. איפה התמימות?
צילום: רונן מחלב
מומלצים
