זמן לאלול

השליש האחרון של חודש אוגוסט שהחל היום, לא מסמל כמובן דבר לישראלי הממוצע שחי את חייו בין אירועי האלימות המגוונים לפליטת הפה האחרונה של השר יעלון. אלא שהנתון הזה, מוזר מעט לאור העובדה כי ביום זה מאות אלפים של צעירים, וצעירים פחות פותחים את החודש הדרמטי ביותר אולי מבחינתם במחזור השנה העברית. והכוונה אינה לראש השנה הממשמש ובא, גם לא ליום כיפור שיחול בעוד חודש ומשהו, כי אם ליומו הראשון של חודש אלול.

ביום הזה מאות אלפי נערים צעירים וצוערי ישיבות גבוהות פוסעים בחרדת קודש אל היכלי הישיבות הרבות ופותחים את החודש המיועד כולו בצעדים הכוללים חשבון נפש פנימי, מעמיק, בניסיון יומיומי לשיפור המידות ובשאיפה לתיקון הנפש וללידה מחדש המתחילה מיום זה ממש ומסתיימת במוצאי היום הקדוש – יום הכיפורים. קשה להפריז בטלטלה הפנימית והמערכתית העוברת על העולם הקוסמו–ישיבתי המתורגמת לקונספט וטרימינולוגיה ייחודיים לימי "אלול" שזר לעולם לא יבין זאת.

איך זה קורה? בישיבות הרבות נהוג במשך השנה כולה להקדיש פרק זמן קצר ("סדר") ללימוד עיוני בספרי מוסר מתוך שאיפה לרכוש בעקבות הלמידה קוגניציות וערכים מוסריים. ה"סדר" הזה המכונה "סדר מוסר", שבמשך השנה כולה נמשך כאמור עשרות רגעים בלבד הופך לאחד האקטים הדומיננטיים בחודש אלול.

זמנו של ה"סדר" מוכפל, וניתן בו דגש על למידה כבדת ראש מתוך ספרים

העוסקים בכבישת היצר החומרני, בנסינות חזרה בתשובה עצמיים ובהכנה לקראת הימים הנוראים. בישיבות אחרות נוהגים בחורים רבים - שלעתים מתאספים ממספר ישיבות שונות - להתלכד מסביב לדמות משפיעה וכריזמטית וללוות אותה במשך החודש כולו כשהם שומעים ממנה "ועדים" (שיחות מוסר) המדגישות את אופיו המיוחד של החודש. בנוסף, דמויות מפתח בעולם הישיבתי מפורסמות במנהגן לערוך "תענית דיבור" הנמשכת מיום זה ועד למוצאי יום הכיפורים.

התיאור הבלתי ממצה הזה, מדהים כל פעם מחדש. שכן מפעים להיווכח שוב ושוב כיצד חיה ישראל בשני אטמוספירות מנטליות - רוחניות קוטביות. בימים של סוף ספטמבר תחילת אוקטובר, שלהי החופש הגדול, ערב קיומם של תחרויות זמר והופעות של ידוענים שונים, הוא אולי היום העצור וכבד המשקל ביותר בחצר של השכן, בעברו השני של הרחוב.