מה הרג את דודו
טופז מת מקנאה. אלה שטיפחו אותו רצו להרוויח על גבו, ושחקו את המסכן העלוב הזה עד עפר כי הם ניצחו קודם
טופז לא היה משוש לבי אבל לא לעגתי למפלתו. מי שעשה אותו היו אלה שניסה לפגוע בהם. הנקמה חזקה מאהבה. טופז רצה לנקום באנשים שהעלו אותו גבוה מדי. שטיפחו את מלך הג'אנק הטלוויזיוני, שאותה נטלו מהתת תרבות האמריקנית והם חיו וחיים טוב בזכותו. עתה חלקם גם רוצה את כספו שמגיע לילדיו.
איש מהם אינו זקוק באמת לכסף שטופז עשה בסיועם ויותר מכך באמתלתם. הם רצו שיהיו בארץ תוכניות מהסוג הרווח באמריקה, שבהן הצחוק הוא הבידור שעושים מבני אדם שמוכנים לתת את הכול עבור חמש דקות בטלוויזיה. בכבוד. בתהילה המסכנה הזאת. אל תשכחו שהמלכה היא אופרה ווינפרי, שבחרה לאמריקה נשיא.
טופז לא היה קומיקאי טוב. הוא היה נחות מרוב הקומיקאים כאן, אבל היה בו מין חוסן ילדותי, היה מאוהב בעצמו, הגיש את עצמו כמו מרק קרעפלך טוב וזה מה שעבד. כששמעתי שאבי ניר ואחרים אשר ליבו את טופז והעשירו אותו בעצמם ואת עצמם בו רוצים את כספו חשבתי, כמה כאב שווה כאב. כמה כסף שווה מוות. עכשיו הם רואים את המכה האחרונה של המלך המסכן הזה.
הוא היה מה שקראו פעם, "בחור טוב". מבית טוב בא. נורא רצה שיאהבו אותו. מה שאולי אבי ניר לא יכול להשיג בקלות. או שמא כן. אינני מכיר אותו ואני מכיר רק את הנזק האיום שאנשים כמוהו גרמו למדינה, שעד שהם באו היה בה מקום גם למעט תרבות. טופז מילא את המשבצת. הוא היה כה צמא לאהבה שלא הבין, כמה אנשים לא ישנו בלילה אחרי שחשף אותם לשחוק בתוכניות שלו כמלך הבידור. לא הוא קרא לעצמו מלך הבידור. כאשר ישב משה רבנו בהר נבו וקיבל מתנת חיים קצרה נוספת מאלוהים וראה את יהושע תלמידו נכנס במקומו לאוהל מועד והאש צוחקת והרעש עמוק ומשה קורא לאלוהים וכואב ואומר לאלוהים, "מאה מיתות ולא קנאה אחת".
כי קנאה אחת שווה הרבה מוות. גם טופז מת ממנה. אבל הוא גם מת מכך שאלה שטיפחו אותו והוא ניסה להתנכל בהם - מעשה שכמובן לא ייסלח - הם אלה שמצבו העכשווי ככוכבם הנופל לא נגע בהם. הם רצו כסף. הם רצו לשחוק את המסכן העלוב הזה עד עפר כי הם ניצחו קודם, כאשר עשו אותו ראשון בבידור ועכשיו נצחו אותו כשניסו לנשל את ילדיו מהכסף שהוא עשה בשבילם אבל נכון, גם בשביל עצמו.
אלה שטופז הכיר וליבה ולובה על ידם ועשה להם את כספם ובנה להם את מעמדם על קברי הטעם הטוב ועל מצבות האיוולת שהפיקו, לאלה לא מגיעה נקמה כספית. די היה להם לראות את ידידם לשעבר נמק בכלא. להיות כלוא איננו דבר נעים. בבתי החולים יושבות משפחות המונות כמה כסף הם יכולות לקבל מטעות של רופא שהרי אין אף רפא בעולם שלא יטעה פעם וכל אלה שנבנו על ידי טופז העטים על כספו אולי תרמו מאוד לעובדה שהוא חש נבגד על ידם לא רק כאשר ביקש עבודה ולא נתנו לו, שזאת הייתה זכותם, אלא אחרי שפגע בהם כמו ילד מפונק ונזוף.
קשה לרחם על אדם שכך פגע באנשים אבל הפוגעים בו אחרי נפילתו היו אשמים לא פחות ממנו. מי שעושה טלוויזיה כמו זאת של טופז ואלה שממלאים עכשיו את המסך בשטויות ובצחוק של מועדון אווילי חסר הומור (שהרי הומור יהודי בארץ פורח באמריקה וכאן כמעט רק לערבים יש הומור יהודי) ואלה הממשיכים להפיק את ממשיכי דרכו של טופז והם יינקו כי הם חזקים. כי הם עשירים. הם הינם החומה הבצורה של הקשקוש הכואב. של ההשפלה שמשפילים פה את החלשים , של ההומור הישראלי שעוסק בחיקויים ולא בכאב הממשי, שאינו נוגע בחוד החנית כמו הסטיריקנים של פעם בבלון הנפיחות העצמית שלנו כעם שנרדם בשמירה ושל נרדמי עצמם לדעת מול מורי ההלכה שלהם בטלוויזיה המסחרית.
פתאום חבל לי על טופז. כל כך רצה המסכן. אולי אסור היה ואסור גם היום לטפח סלבריטאים כל כך גבוה. אולי תרבות הסלבס ספגה מכה אנושה כי מחר מחרתיים בעוד שנה שנתיים יקום עוד טופז שהגיע כמו הפשפש שעלה למעלה ויתעורר עלוב וכבוי וינסה להתנקם. הרי כבר אמרנו לעיל, אין דבר חזק כמו קנאה.
היא חזקה מהכול. ואולי אין יכולת לנחמדונים מקצועיים כמו טופז ז"ל לעמוד כל כך למטה במדרון שאנשים רעים עם תיאבון גדול העלו אותו להר שלהם ושחלבו אותו והוא אותם ועכשיו הוא למטה, נפול, כועס, מקנא וגם אחרי מותו הם יעוטו לקחת את כספם של ילדיו כי היא הכאיב להם. הוא בייש אותם. הוא לא הרג אותם. מצבם טוב. יש להם הרבה טופזים חדשים. רק חכו לגוויות הבאות, הם עוד תגענה.
