אחרי המינוי: "הכרטיס לעליון לא עובר דרך ביניש"

ההחלטה שהתקבלה אמש (יום א') למנות את השופטים עוזי פוגלמן, ניל הנדל ויצחק עמית לבית המשפט העליון - מסעירה את מערכת המשפט ופותחת את השאלה - איזה צד ניצח בוועדה למינויי שופטים.

בשבועות האחרונים התקיימו מגעים ונערכו ניסיונות להגיע להסכמה שתוביל למינוי שופטים לבית המשפט העליון. אך החברים בוועדה למינוי השופטים התחלקו לשתי קבוצות. מצד אחד: נשיאת בית המשפט העליון, דוריש ביניש, ושני השופטים האחרים בוועדה אשר היו מעוניינים במועמד שלהם. מהצד השני ניצב הגוש הימני, שכלל את השר גלעד ארדן, חברי הכנסת אורי אריאל ודוד רותם ואחד מנציגי עורכי הדין, פנחס מרינסקי.

הוועדה למינוי שופטים. סוף כל סוף הסכימו (צילום: דודי ועקנין)

באמצע היה שר המשפטים, יעקב נאמן, שגם לו היה מועמד משלו. אולם, הוא ניסה להגיע עם הצדדים השונים לפשרות והסכמות באשר למינויים. "חוק סער", הקובע כי צריך רוב של שבעה חברי ועדה מתוך תשעה כדי למנות שופטים לבית המשפט העליון, הכניס את הוועדה למערבולת קשה ולכן כישוריו של השר נאמן כעורך דין היו חשובים בעניין זה.

תיווך נאמן

סוף ההגמוניה?

"הדבר הכי חשוב שקרה בוועדה הוא ששניים מתוך שלושה מינויים הם שופטים שלא כיהנו כמינויים זמניים בבית המשפט העליון", אמר ל-ynet גורם משפטי בכיר, "נושא זה היה טאבו מוחלט של שופטי בית המשפט העליון, שאמרו שאי אפשר למנות שופט כמינוי קבע לבית המשפט העליון שלא כיהן לפני כן כמינוי זמני. זו גם הפעם הראשונה בה נבחרים שופטים מחוזיים לפני שכיהנו כשופטים בפועל".

לדברי אותו גורם, "עד כה כרטיס הכניסה לבית המשפט העליון עבר דרך נשיאת או נשיא בית המשפט העליון, שהיו האחראים היחידים יחד עם שר המשפטים למינוי שופטים זמניים. עכשיו נשבר הטאבו והכל פתוח. זה הדבר המשמעותי ביותר". בכיר נוסף במערכת המשפט אמר: "עד כה, אם הנשיא לא רצה שופטים הם לא היו מתמנים. עכשיו זה נשבר וכל שופט מחוזי יכול להגיש מועמדות ולא חייב להיות מוסכם על נשיא בית המשפט העליון. בכך תהיה יותר עצמאות לעליון ושופטים טובים, למרות שאינם מקורבים לנשיא, יכולים להתקדם".

מנגד, גם מקורבי השופטת ביניש מרוצים מהבחירה. הם אמרו כי השופטת מרוצה מבחירותיהם של השופטים: "צריך לזכור שפוגלמן, שהיה המועמד המוביל של הנשיאה, היה חייב להיות מבחינתה ברשימת המינויים. הנשיאה אף התנגדה נחרצות למינויו של נועם סולברג, שנתפש בעיניה כמינוי פוליטי ולכן היתה חייבת גם היא להתפשר". אותו מקורב הוסיף: "המציאות השתנתה והנסיבות השתנו. היא הבינה שמה שחשוב זה איוש שופטים גם במחיר של מינוי שופטים קבועים, שלא כיהנו כזמניים".

בלי צבע פוליטי

לדברי מקורב נוסף לנשיאת בית המשפט העליון, אמנם השופטים הנדל ועמית לא היו המועמדים הרצויים על השופטת ביניש, אולם לפחות הם לא צבועים בצבע פוליטי. "הנשיאה היתה נחושה בדעתה לוותר על מינויים קבועים, אולם היא חייבת קרדיט ענק לשר נאמן שהצליח לגשר על המחלוקות ולהגיע לבסוף לשלושה שופטים מוסכמים", אמר מקורב נוסף לביניש.

הוא הוסיף: "אמנם המסורת נשברה ומינוי שופטים זמניים, לפני היותם שופטים במינוי קבע היה עיקרון בל יעבור בקרב שופטי בית המשפט העליון, אולם מה עדיף היה - שלא ימנו שופטים? עכשיו יש לה שקט לשנתיים". לדברי המקורב, ביניש אמנם התפשרה פשרה גדולה, אולם השופט פוגלמן מונה במיוחד בשל ההתעקשות שלה.

גורם משפטי נוסף אמר כי מערכת המשפט בהלם, במיוחד מהעובדה שביניש ושופטי העליון הסכימו לשבירת העיקרון של מינוי שופטים קבועים לפני שהיו שופטים בפועל. לדבריו, שופטי העליון כבר התבטאו בעבר כי אם יוותרו על עיקרון זה תהיה קטסטרופה ולכן עובדה זו מעידה על כך שביניש בעצם הפסידה ושחברי הוועדה מן הגוש הימני - הם אלו שניצחו.

לדברי אותו גורם, למרות ששופטי העליון העדיפו את השופט זילברטל, נבחר השופט עמית ומועמדם של אנשי הימין השופט הנדל נכנס גם הוא לרשימה. "עד היום השופטים הסתכלו על הנשיאים בתקווה שיכניסו אותם לעליון, אולם היום הם לא זקוקים יותר לנשיא בית המשפט. מדובר בשבירת כל הכלים", אמר הגורם.

מי שהיה חבר בוועדה בעבר, שר המשפטים לשעבר, פרופ' דניאל פרידמן, אמר בעקבות המינויים: "אני מברך על מינוי השופטים. אני מברך גם על כך שהכלל המפלה והבלתי ראוי שהנהיגו שופטי בית המשפט העליון, ואשר לפיו ימונו אליו רק שופטים מחוזיים שכיהנו קודם לכן במינוי זמני בעליון הלך לעולמו".