נפרדנו כך
אז מה, נראה שלא נזכה לראות צאצאי ריאליטי יוצאי החלציים של עמיחי גת ומיה קרמר. עכשיו כשהם נפרדו, ולדעת סמדר שילוני עדיף ככה, אפשר להכריז שהכתובת היתה על הקיר
הכתובת, רבותיי, ללא ספק היתה על הקיר. מה זה היתה, היא נחרטה בדם ליבם של כל בעלי החיים המוזרים שהרצים למיליון עקרו את האיברים הפנימיים שלהם וטיגנו בשמן עמוק. ואת זה יכול היה לומר לכם כל מי שצפה בסדרה באדיקות ואולי רק הריץ קדימה בפרסומות. הכתובת היתה על הקיר, אותו קיר שמיה ועמיחי נכנסו בו בכזאת נחישות ועוצמה, שרק על זה הגיע להם לקחת את הגביע.
לאנשים שפצעי לחץ זה בשבילם סימן שהגיע הזמן לקום להביא משהו טעים מהמטבח. מעגלי תבואה התרקמו על מדשאות החיים של שניהם, ומי שהיה צריך להבין – הבין.
כן, קוראים יקרים ואמפתיים, הרמזים היו שם. הניואנסים העדינים, שהעידו שלמרות היחסים המושלמים על פני השטח, התקשורת הטובה, ההדדיות, היכולת לוותר על עצמך לטובת השני כשהשני הוא עמיחי, למרות כל אלה, מתחת לפני השטח משהו בעבע. סימנים כמעט בלתי נראים של מצוקה, שברי מילים, הבעות שהמצלמה הצליחה לעתים נדירות לתפוס, תסכול שרק חיישנים חדים במיוחד יכולים לקלוט. אבל מי שקלט – ידע. מי שצפה – הפנים. מי שידע לקרוא את המפה, נערך בהתאם.
כי תכל'ס, אם זה היה תלוי בנו – ולא היה חסר הרבה כדי שזה יקרה – זה כבר היה קורה מזמן. בחייכם, הרי מיליון טוקבקיסטים לא טועים. אנחנו צפינו בהם, ראינו אותם בעיניים שלנו בטלוויזיה שלנו, בתוכנית שהיא אמנם קצת ערוכה, אבל מה זה עריכה בשביל אנשים שרואים מעבר לקאטים, שיודעים מאיזה צד מרוח השלט בחמאת בוטנים. אז הם חתכו פה וחתכו שם, שטויות. מה זה כמה חתכים
הידיעה המרעישה
סוף המירוץ
ערן בר-און
מיה קרמר ועמיחי גת, הזוג שכמעט סיימו את "המירוץ למיליון" ובדרך הוציאו את הכביסה המלוכלכת, החליטו לסגור את הבסטה אחרי שנתיים
ואתם יודעים מה? עדיף להם ככה, בחיי. מה את צריכה אותו, את הילדונת הבוכיה, הנערה עם העגילים שמרוכזת בעצמה, ומה אתה צריך אותה, את הלחוצת טבעת הזאת, שחושבת ששייבה על האצבע זה מה שימנע מהגבר שלה ללכת. יותר טוב להם לחוד, ולא היינו אומרים את זה אם לא היינו בטוחים בזה במיליון אחוז, או לפחות בפרס בשווי מיליון אחוז.
בכל זאת, אנחנו מכירים אותם. מכירים אותם יותר מכפי שאמא שלנו מכירה אותנו. ראינו אותם בטלוויזיה, וטלוויזיה מקרבת בין אנשים, באמת. אז היא קירבה גם בינינו. נכון, זה היה חד צדדי, אבל הקשבנו להם לפחות כמו שהם הקשיבו אחד לשני. היינו שם איתם בג'קוזי, בראש של העז ובדגים הקטנים שאכלו להם את הרגליים, דשדשנו בבוץ הווייטנאמי. אנחנו מכירים אותם מספיק כדי להצהיר: הכתובת היתה על הקיר.
אז הם נפרדו, נו, זה היה צפוי. עדיף מוקדם ממאוחר. ככה זה בריאליטי, כל הטינופת יוצאת החוצה ואחר כך לך תאסוף הכל חזרה ותמשיך כרגיל. בגלל זה ריאליטי היא מכת מדינה שחייבים למגר, ומהר, ואולי כדאי שרון קופמן יפנה קצת מאמצים גם למטרה החשובה הזאת, ולא רק לחברי ועדות. כי מה שקורה בריאליטי הוא שנוצר לחץ עצום, חצ'קונים מתפוצצים בכזה הדף, שכל הג'יפה יוצאת החוצה באופן שלא משאיר שום סיכוי לסגנון חיים בריא של הדחקה.
אז זהו, זה נגמר. כלומר, אלא אם כן זה ימשיך, אבל בינתיים נראה כאילו לא נזכה לצאצאי-ריאליטי מעורבים ויפים, אף פפראצי לא יסקר את החתונה שלהם, היא כבר לא תקרא לו עמיחי בבוקר והתינוק השלישי שלהם כבר לא יהיה יפני. מצער? לא כמו העובדה שלירן דנינו לא יהיה בגמר. בכל זאת, אותו הטלוויזיה שלנו מחבבת קצת יותר.
מיה ועמיחי. נגמר, אלא אם יימשך
צילום: עדי אורני
מומלצים
